זוכי פרס ישראל 2016
צילום: חיים צח, לע"מ

בכיינים, די לטעון לאפליה בפרס ישראל

שרים, אישי ציבור ופעילים חברתיים שוב טוענים לקיפוח מזרחים מצד הממסד. אך האם פרס ישראל נועד לשקף ייצוג הולם? לעומר דוסטרי נמאס מהאובססיה
עומר דוסטרי
22 בפברואר 2017
16:19

ההכרזה על זוכי פרס ישראל עוררה תרעומת רבה בקרב אישי ציבור ופוליטיקאים שונים. מסתבר, שברשימת הזכייה לא מופיע אף לא מזרחי וערבי אחד לרפואה. שוד ושבר!

שר הפנים, אריה דרעי - האיש והבצל – מיהר להזכיר לחברי ועדת פרס ישראל כי "יש גם מזרחים ראויים לפרס", וקינח: "די עם ההדרה". שרת התרבות, מירי רגב, קפצה על עגלת הקיפוח, וטענה כי "ההדרה של בני עדות המזרח לא פוסחת גם על פרס ישראל". היא אף ביקשה לכנס דיון דחוף בנושא, בוועדת החינוך של הכנסת.

אל השניים הצטרפו, איך לא, פעילים חברתיים, שטענו לקיפוח ממוסד מטעם המדינה. כך, ראובן אברג'יל, ממקימי תנועת "הפנתרים השחורים", האשים את ועדות הפרס ב"גזענות מובנית". בראיון לאתר וואלה חדשות טען ראובני: "זה כמו באקדמיה, ש-92% מהסגל אשכנזים. עם דעות קדומות, עם חבר מביא חבר ומערכת שמתגמלת אנשים ששומרים עליה - בישראל כל מי שהיה גזען יותר קיבל פרס יותר גבוה, חיים חפר ואחרים. המדינה אמרה לאנשים - תהיו גזענים ואנו נדאג לצ'פר אתכם".

מירי רגב (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)מירי רגב, קפצה על עגלת הקיפוח. (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לשיא הגיע משרד מבקר המדינה, שכבר ב-2010 בחר להתערב בעניין והסביר כי "אין הלימה בין התפלגות האוכלוסייה למקבלי הפרס", וכי "ראוי שהמשרד ימנה ועדה מקצועית ש[...] תבחן מעת לעת את התאמתו לשינויים המתחוללים בחברה הישראלית, כך שירחיבו את מעגל מקבלי הפרס ויאפשרו את הענקתו גם לבאים מקבוצות אוכלוסייה נוספות".

לא נמאס? ועל מה נתמסכן ונתקרבן מחר?

אלא שמדובר בלא יותר מטענות ממוחזרות של פוליטיקאים פופוליסטיים, המבקשים להשיג הון פוליטי ומעוניינים בעוד כמה לייקים בדף הפייסבוק, ובפעילים חברתיים מתוסכלים שהפכו את הפרחת הטענות והתלונות למקצוע של ממש.

המציאות היא, שאת רשימת המועמדים מגיש בכלל הציבור הרחב – ואגב, היא עדיין לא נסגרה - אבל זה בטח לא מה שיפריע לבכיינים המקצועיים לצאת בזעקות "גוועלד" היסטריות, להתראיין בטלוויזיה על גזענות, ולכנס ועדות דחופות.

ואני שואל - לא נמאס? שוב השיח המתמסכן והמתקרבן על דיכוי ואפליה? שוב סופרים את כמות המזרחים ומכניסים אותם לטבלאות אקסל? ומה מחר? נמשיך להתחשבן ולדון על כמות הפרסים לנשים, אתיופים, רוסים, ולתושבי הפריפריה? איפה זה ייעצר?

אריה דרעי (צילום: יעקב כהן, פלאש 90)אריה דרעי, האיש והבצל (צילום: יעקב כהן, פלאש 90)

צריך לזכור עובדה אחת פשוטה - פרס ישראל לא נועד להעניק "ייצוג הולם" לכל חלקי החברה ולשקף עמדות ומוצא מגוון. בסופו של יום, תכלית הפרס היא להוקיר ולכבד הישגים אישיים של אנשים שונים, ללא קשר למוצא, דת, גזע ומין. הניסיון של גורמים שונים להחדיר פעם אחר פעם שיח של פילוג והדרה, נועד לטשטש את המקצועיות, הכישרון והיצירתיות שבמהות הפרס, לטובת יללות על אפליה וקידוש תרבות "המגיע לי".

ברור שזה לא אומר שלא קיימים מזרחים הראויים לפרס. ודאי שקיימים. אבל ועדות הפרס השונות הגיעו למסקנה שיש ראויים יותר מבחינה מקצועית, וזה בסדר גמור. האם אנו לא מעוניינים לראות בצבא את הלוחמים הטובים ביותר ואת האנשים האיכותיים ביותר? האם אנו לא רוצים לראות במחלקות ההנדסה באוניברסיטאות את טובי המומחים והמדענים? אם כן, מדוע לא לרצות להעניק פרס לאנשים הטובים ביותר בתחומם?

ההתעסקות במוצאו של אדם – היא הגזענות האמיתית

לצד זאת, עשויות להיות סיבות נוספות שיש בהן כדי להסביר את הרוב האשכנזי ברשימת הזכיות של הפרס. אחת מהן נובעת מכך, שרוב הזוכים הם אנשים מבוגרים יחסית, שעברו דבר או שניים בחייהם והגיעו להישגים אישיים ולאומיים כבירים. ואנו הרי יודעים שעם קום המדינה, רוב החברה הורכבה מאנשים שעלו מאירופה.

אלה נכנסו לתחומי הצבא, האקדמיה, התרבות והמדעים, ואף היו אחראים לפיתוחם - בניגוד לאוכלוסייה המזרחית שהשתלבה בתחומים אלה בשלבים מאוחרים יותר, בשל עלייתם המאוחרת יחסית. המציאות היום שונה בתכלית. לתחומים האלה נכנסות יותר ויותר אוכלוסיות מגוונות, ולכן בעתיד הלא רחוק ניתן לצפות לזוכים רבים יותר ממגזרים שונים ומגוונים.

לא די בכך שלא קיימות גזענות ואפליה בוועדות הפרס, אלא שעצם ההתעסקות במוצאו של אדם והאובססיביות המתלווה אליה – הן הן הגזענות האמיתית. במקום לחפש אפליה ודיכוי בכל מקום, עדת הבכיינים המקצועיים צריכה להתקדם, ולהתמקד בעידוד אפשרויות של פריחה ושגשוג לכלל החברה הישראלית. כך נוכל לראות בעתיד מגוון רחב יותר ברשימת הזוכים.