t
הפיגוע בקו 405
צילום: אלי הרשקוביץ, זום 77 באדיבות ידיעות אחרונות

התיעוד שלהם – הזיכרון שלנו: פרויקט מיוחד

האינתיפאדה השנייה בירושלים, הפיגוע בבית ליד, אסון המסוקים ואסון הכרמל: העיתונאים והצלמים שתיעדו כמה מהאירועים הקשים בתולדות ישראל מדברים על הטראומה - והדילמות בשטח | פרויקט מיוחד
כאן רשת ב
04 במאי 2022
14:09
עודכן ב 17:08

אופירה יוחנן, הפיגוע בקו 5 בתל אביב והפיגוע בבית-ליד 

 

אופירה היא חברת מועצת עיריית תל-אביב, בעבר צלמת עיתונות שתיעדה כמה מהאירועים הקשים בתולדות המדינה שלנו.

מחבל מתאבד מארגון החמאס שעטוף בחומרי נפץ ישב באוטובוס שנסע בדיזנגוף. "את הפיגוע צילמתי במשך שעות, רק כשחזרתי הביתה נפל לי האסימון איפה הייתי. זו הייתה טראומה לא פשוטה, היו שם 22 הרוגים ומדובר בפיגוע הכי גדול באותה השנה".

צילום: אופירה יוחנן

"אחרי שראית חלקים של אנשים פזורים בכל מקום, אתה לא יכול לשתף מישהו שלא היה וראה. כולנו פוסט-טראומטיים מהסיפור הזה, כשאתה מוריד את המצלמה ומסתכל על מה שצילמת - זה אוכל לך משהו בנפש, מייצר אצלך בור".

ביום ראשון בבוקר, בתחנת ההסעה בבית ליד התפוצץ מטען החבלה הראשון. שלוש דקות בלבד חולפות שם חיכה מטען החבלה השני, עוד פיגוע רצחני ובו 22 הרוגים. "אני צילמתי את רוב הלוויות. זה מחלחל בי וכשעזבתי את עולם העיתונות לא הסתכלתי לאחור", אומרת אופירה.

רוני שיצר, אסון השייטת ואסון המסוקים

רוני עסק תחילה כצלם עצמאי, לאחר מכן עבד כצלם של מעריב וידיעות אחרונות וכיום עובד כצלם עצמאי.

שני מסוקי 'יסעור' היו בדרך לפעילות מבצעית בלבנון, מסיבה שאינה ברורה התנגשו המסוקים בשמי המושב שאר-ישוב, 77 החיילים שהיו במסוק נהרגו.

"הייתה לנו תקווה מטופשת שיהיו ניצולים, כשהגענו הבנו שזה אירוע שלא קרה לפני. לא היו קולות, היה שקט מוחלט. העולם מצטמצם לעינית המצלמה ואתה מנתק את עצמך מההתרחשות שמסביב. כשאתה מתחיל לערוך אז אתה רואה דברים שלא שמת לב אליהם תוך כדי עבודה, אתה פשוט משתתק".

צילום: רוני שיצר

בחצות נוחת כוח של השייטת על החוף ממערב לכפר אנצרייה, הכוח מתגלה על ידי החיזבאללה, לקראת השעה 4:00 לפנות בוקר כוח החילוץ מקבל פקודה לעזוב את המקום, ללא אחד החיילים שמוכרז נעדר, 11 חיילים צה"ל נהרגו.

"באמצע הצילומים נודע לי כי יוסי קורקין הוא אחד מההרוגים, יוסי ואני מכירים הרבה שנים, זה היה אחד הרגעים הכי קשים שהיו לי, פשוט הלכתי לפינה ובכיתי", מספר רוני. "לקח לי זמן להבין שאני פוסט טראומטי, הבנתי שאני חייב לעבוד על עצמי אם לא אני אתפרק. עברנו וראינו אירועים מאוד קשים, זה משאיר בנו סימנים ושריטות די עמוקות".

ארז כהן, אסון המילואימניקים בכפר הגלעדי

ארז עבד כעיתונאי מקליט קול, לאחר מכן כאיש רשות השידור וכיום הוא צלם חדשות של כאן 11.

"כמקליט קול אתה יותר ערני לסביבה, צלם רואה דרך העדשה וזה מגן עליו ממראות מאוד קשים. הטראומה שלי כאיש קול היא הרבה יותר גדולה", אומר ארז.

"האירוע המשמעותי ביותר זה אירוע שבו ראית לפני שעה קלה את אותם האנשים צוחקים ומתבדחים, לאחר שעה אתה מגיע ואותם האנשים פשוט מתים", מספר ארז, "האירוע בכפר הגלעדי שבו 12 אנשי מילואים יושבים בחוץ, אנחנו עוברים אותם ונוסעים ותוך כדי יש הפגזות, לאחר מכן אנחנו מקבלים קריאה לחזור אחורה לנקודה שראינו את המילואימניקים. הדיבורים של אנשי המילואים הוחלפו בשקט ואבק שריפה".

"אחד הקשיים בעבודה זה שלאורך זמן צריך להיות קהה-חושים, אתה הופך להיות רובוט. אני הלום קרב אבל אני ממשיך בשביל להביא את הקולות והתמונות. כשמגיע יום הזיכרון עולים לי אותם הזיכרונות והאירועים - ביום הזיכרון אני מרגיש חלק ממשפחת שכול, למרות שאני לא", אומר ארז.

אלי הרשקוביץ, האסון בקו 405 ובקו 18 בירושלים

צלם עיתונות משנת 1974, הקים את סוכנות "זום 77" שסופקה לידיעות אחרונות.

בשנת 1989 מחבל התנפל על נהג האוטובוס של קו 405, משך את ההגה והפנה את האוטובוס לעבר תהום. 16 מנוסעי האוטובוס נרצחו בפיגוע ו-27 בני אדם נפצעו.

צילום: אלי הרשקוביץ, זום 77 באדיבות ידיעות אחרונות

"המראה מלמעלה היה נוראי. לראות את האוטובוס בוואדי והאנשים מפוזרים על כל המדרון. בכל אירוע נפגשים בדילמה של האם לסייע לכוחות ההצלה או להמשיך לצלם את האירוע, אבל בפיגוע הזה כל הצלמים שהיו באזור עזבו את המצלמה ועזרו לכוחות הביטחון".

בשנת 1996 בוצע פיגוע התאבדות בקו 18 בירושלים, עקב ההתפוצצות נהרס האוטובוס, נפגעו מכוניות ואוטובוס נוסף שנמצאו בסמוך. 26 בני אדם נהרגו בפיגוע.

צילום: אלי הרשקוביץ, זום 77 באדיבות ידיעות אחרונות

"אחד מההרוגים היה בן של קולגה, הוא עמד לידי וניסה לחייג אל בנו, סיפרו לי שבנו נהרג ומצאתי את עצמי בדילמה מאוד קשה. החלטתי לספר למערכת כדי שלא יהיה מצב של קבלה לא נכונה. בדיעבד, ההחלטה הייתה מוטעית כי ניסיתי להרחיק אותו מהמקום, הוא כעס על זה ועבר זמן עד שהוא סלח לי על האירוע", אומר אלי.

אבישג שאר ישוב, הרצח של אלמוג שילוני

עוסקת כעשור בצילום, כיום עובדת כפרילנסרית שעובדת עם "הארץ", "ישראל היום" ו-"ניו-יורק טיימס". סמוך לתחנת הרכבת בתל אביב מחבל חמוש בסכין מצליח תוך לדקור חייל לחטוף את נשקו, החייל נפצע אנושות ונהרג מפצעיו.

צילום: אבישג שאר ישוב

"האירוע הזה נחקק לי בגלל ההתעסקות לאחר הפיגוע, בחיים שאחריי. נשלחתי לבית המשפחה יממה לאחר הפיגוע, מצד אחד יש לי מחויבות לתעד ומצד שני אני לא רוצה להפריע לרגע הזה", מספרת אבישג, "צילום מגזין דורש ממני להתעמק ולהיות נוכחת בסיטואציה הרגישה, אתה מבין מה אתה מצלם ואתה נמצא בעומק הסיפור כדי להצליח להביא אותו. הצלם צריך להקשיב ולראות את האנשים. לכבד את אותם אנשים שאתה מצלם ברגעים הכי קשים בחיים שלהם".

רן בנימיני, פיגועי ירושלים

כתב לענייני משטרה בירושלים בתקופת האינתיפאדה השנייה ברשת ב'

"פיגוע רדף פיגוע. אתה מנסה להסתכל בצורה כללית ולא למקד את המבט, אתה לא נכנס פנימה. אתה רואה את פיסות החיים שנשארו – משקפיים, נעליים ובגדים".

קובי מנדל, הפיגוע בדותן ב-1996 ואסון הכרמל

כתב גלי צה"ל בחיפה במשך 38 שנים.

ינואר 1996, סמל ראשון אהוד טל נדקר למוות על ידי מחבל, זה קרה חודש לפני שאהוד היה עתיד להשתחרר. "כשהגעתי לבית המשפחה גיליתי כי אהוד טל נקרא על שם אהוד דפנה, מפקד פלוגה שנהרג במלחמת יום הכיפורים, שניהם גרו באותו הקיבוץ. אהוד טל ואהוד דפנה קבורים זה לצד זה בבית העלמין של קיבוץ מעוז חיים", מספר קובי.

בשנת 2010 פרצה השריפה בכרמל, באסון נספו 44 בני אדם - צוערי שב"ס ולוחמי אש. אלעד ריבן, בן 16 מתנדב בכיבוי אש שמע על השריפה ומיהר להגיע למוקדי האש, הוא נספה בעומק היערות בזמן שניסה לחלץ אנשים מהאוטובוס שעלה בלהבות.

"הגעתי לסקר את ההלוויה של אלעד, שם ראיתי את בני שהיה בן כיתתו. ביקשתי מכתבת אחרת שתסקר את ההלוויה במקומי כי פשוט לא יכולתי, זה שבר אותי לגמרי", אומר קובי.