מתוך "בנות", HBO
מתוך "בנות", HBO

אמת מטרידה

בפרק מופתי של "בנות" ניתחה לנה דנהאם את האזור האפור שכל כך הרבה נשים היו בו: ניצול מיני שאינו אונס
מוריה דביר
27 בפברואר 2017
00:00
עודכן ב 19 אוקטובר 16:24

 הייתי כותבת "זהירות, ספוילרים", אבל התגובות ברשתות החברתיות מעידות על כך שאין לי שום צורך להזהיר אף אחת. קהל היעד כבר צפה במה שהפך עם שידורו לקלאסיקה מיידית: הפרק החדש של "בנות", שבאתרים האמריקאיים טוענים שמתבסס על השמועות שהקומיקאי לואי סיקיי ניצל מינית מעריצות, לא חידש שום דבר לאף אישה. כמעט כולנו היינו שם, ואם לא אנחנו ספציפית, אז מישהי שאנחנו מכירות.

החידוש הגדול היה בכך שהפרק, שנקרא "American Bitch", תיאר בצורה מדויקת את המורכבות של הסיטואציה, את העובדה שאישה - כל אישה, פמיניסטית ככל שתהיה, חכמה ככל שתהיה, מודעת ככל שתהיה - יכולה ליפול ברשת של גברים חזקים. זו העונה האחרונה בהחלט של "בנות" ולנה דנהאם לא מאכזבת. בפרק שלם, שהוא סוג של מיני סרט, גם מבחינת הצילום והעריכה וגם מפני שהוא מנותק לחלוטין מקווי העלילה של הסדרה, היא עוסקת באחד הנושאים הכי מורכבים ומעוררי מחלוקת: ניצול מיני שאינו אונס. ניצול מיני שהוא כאילו אפור, אבל מי שעוברת אותו מבינה היטב שעברה משהו מאוד בעייתי.

האנה הורבאת' מגיעה לדירה של הסופר הנערץ עליה, צ'אק פלאמר, חדורת מטרה. היא כתבה מאמר נוקב על כך שארבע בנות שונות פרסמו בטמבלר כיצד הוא ניצל אותן מינית. היא יודעת שהיא צודקת, היא יודעת שאין לה על מה להתנצל. היא עומדת מאחורי מה שכתבה, אבל מנגד לא מצליחה להימנע מהרצון להיראות טוב בעיניו ומהתחושה שהוא בחר להזמין דווקא אותה מכל מי שכתב על הסיפור אליו הביתה כדי לדבר על ההאשמות.

בסצנה הראשונה האנה עומדת מול המראה במעלית, מסדרת את השיער, מורחת אודם, אף שהיא נכנסת ביודעין לדירה של אדם המואשם בניצול מיני. ברגע הראשון שהם נפגשים הוא נחמד, חושף את חולשתו לסדר וניקיון, הופך עצמו לפגיע. האנה, הכל כך בטוחה בעצמה, נופלת בזה. הם דנים בצורה כל כך קורקטית בהאשמות נגדו, בכך שלגיטימי שיקיים יחסים בהסכמה עם נשים. היא חושבת שהיא ערה לסיטואציה, אבל הוא הרבה יותר מחושב ממנה. הוא בונה את האינטימיות והאמון ביניהם צעד אחרי צעד. מהסלון, למטבח, לחדר העבודה ובסוף לחדר השינה. האנה עומדת במטבח ומתארת במדויק איך הבנות שהאשימו אותו בניצול מיני מרגישות ולמה זה כל כך לא בסדר, בלי לדעת שבעוד כמה סצנות היא עצמה תיפול באותו פח.

צ'אק טוען שהוא מניאק בגלל שהוא שכב איתן בלי להתקשר. הוא מצליח לשכנע את האנה שהטעות היחידה שלו היתה שהוא פגע בהן ברמה הרגשית. הוא אולי טיפש, אבל הוא לא רשע, הוא אומר. והיא מאמינה לו. היא נהנית מתשומת הלב שלו, מהאינטליגנציה, מהכוח שהוא מקרין. וכשהוא יוצר ביניהם אינטימיות, היא יודעת שזה מסוכן, היא מהססת, אבל זה חזק ממנה כי היא רוצה להרגיש מיוחדת. היא שוכבת לצדו ונותנת לו לנצל אותה מינית. רגע, אבל היא כבר בסוף שנות ה-20 לחייה, היא מאוד מודעת, היא עצמה כתבה על כמה הוא מסוכן. היא מצליחה להיגעל מעצמה וממנו ולהבין שזה לא בסדר ושהוא ניצל אותה ביודעין, אבל שהיא בחיים לא תתלונן. הוא לא הכריח אותה לעשות שום דבר, הוא לא פגע בה, אז למה היא מרגישה כל כך פגועה?

 זה סיפור שקרה לכל כך הרבה בנות, כולל לי, אף שאנחנו אמורות לדעת להימנע מהמצבים האלה. כשהיא מביטה בו מקשיב מלא בגאווה לבתו המנגנת בחליל, היא יודעת שאף שהצהירה שחלומה הוא להרוס את החיים של מישהו בעזרת הסקס אפיל שלה, היא בחיים לא תעשה את זה. היא לא רוצה להרוס את החיים של אשתו לשעבר ושל בתו, היא לא חושבת שהוא אדם רע. זה שהיא נפגעה ממנו, זה שעוד ארבע בנות נפגעו ממנו, זה שאחריה תבוא עוד רשימה ארוכה של נשים, כולן יפות, כולן חזקות, כולן חכמות - כפי שמראה סצנת הסיום הגאונית - וכולן תעבורנה בדיוק את מה שהיא עברה רק ממחיש את העוצמה של המסר.

האנה היא רק אחת, אבל נשים עוברות את החוויה הזאת יום-יום. אנחנו יודעות שזה לא בסדר, אבל קשה לנו להפנות גב לתשומת הלב, להרגשה שאנחנו מיוחדות. דנהאם, בגאונותה וברגישותה, אומרת לכל מי שעברה השפלה דומה: זה בסדר שאת מרגישה נורא. לא רצית בזה, לא ביקשת את זה, לא עשית שום דבר כדי לגרום לזה לקרות וזו לא אשמתך שנפלת בזה. גם אם לא תתלונני לעולם, את לא לבד. יש עוד נשים סביבך שיודעות מה עובר עליך.

בשבוע שעבר היתה לנו בעבודה הרצאה על הטרדות מיניות. אחד העובדים אמר לי אחר כך שהוא לא מבין את ההרצאות האלה: "גברים מפחדים שהם רק יגידו למישהי שיש לה חולצה יפה ויאשימו אותם בהטרדה מינית. עד כמה שזכור לי, בשביל לקיים יחסי מין צריך שני אנשים". התווכחתי איתו קצת, מחיתי קצת, אבל לא הצלחתי באמת להעביר את המסר. למה גם כשלכאורה מדובר בגבר מבוגר ובאשה מבוגרת ש"הולכת מרצונה החופשי לחדר המלון שלו" היא עדיין יכולה להרגיש אחר כך מנוצלת מינית. דנהאם הצליחה להעביר את התחושה הזו במדויק. כך שאולי במקום להעביר הרצאות על כללי מותר ואסור במקומות עבודה, כדאי להקרין לעובדים את הפרק הזה. "סקס זה עניין מלוכלך, זה אזור אפור", צ'אק אומר להאנה כשהם מתדיינים במטבח, "נמאס לי מהאזורים האפורים", היא קוטעת אותו. גם לי נמאס.