שיגור טילים מצפון קוריאה בטלוויזיה של דרום קוריאה

מצפון תיפתח הרעה?

למרות הלחץ מסין והחיוכים המקרבים של טראמפ, צפון קוריאה מסרבת לעצור את תוקפנותה. האם אזור צפון מזרח אסיה ייגרר למלחמה?
עומר דוסטרי
10 במרץ 2017
09:32
עודכן ב 12 מרץ 14:13

האם אזור צפון מזרח אסיה בדרך להסלמה שתוביל למלחמה כוללת? אם תשאלו את מנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, התשובה לכך לא בהכרח שלילית באופן חד-משמעי.

השבוע ביצעה צפון קוריאה ניסוי טילים בליסטיים, שכלל שיגור ארבעה טילים למרחק של 1,000 קילומטר. הטילים נחתו במים הכלכליים של יפן, צעד חמור שיכול להיחשב כמתקפה לכל דבר. החרפה נוספת זו בתוקפנות, בצירוף שינוי גישה מצד סין עלולים להביא להסלמה באזור.

מאז עלה לשלטון קים ג'ונג און, האיצה המדינה הקומוניסטית המבודדת את ניסיונות שיגור טיליה הבליסטיים. כמו גם את פיתוח פרויקט הגרעין הצבאי שלה. בתקופת שלטונו של קים ג'ונג און שיגרה פיונגיאנג יותר מ-30 טילים בליסטיים, לעומת 16 טילים ב-17 שנות שלטונו של אביו, קים ג'ונג איל.

אלא שבתקופה האחרונה חל שינוי דרמטי שעלול לשנות את כללי המשחק ולטרוף את הקלפים – שותפות אינטרסים נדירה בין ארצות הברית וסין נגד התוקפנות הצפון קוריאנית.

בחודש שעבר ערכה צפון קוריאה, לראשונה מאז הושבע טראמפ לנשיאות ארצות הברית, ניסוי בשיגור טיל בליסטי לטווח בינוני לכיוון יפן. כאילו לא די בפעולה עצמה כדי לאתגר ולעורר פרובוקציה, הניסוי נערך בעוד טראמפ נפגש בארצות הברית עם ראש ממשלת יפן, שינזו אבה. טראמפ עצמו לא התייחס ישירות לשיגור, אך אמר כי הוא "רוצה שכולם יבינו וידעו שארצות הברית עומדת מאחורי יפן, בעלת הברית הגדולה שלה, במאה אחוזים".

השיגור בפברואר גרר גינוי אף מידידותיה הגדולות – והיחידות - של צפון קוריאה: סין ורוסיה. כך למשל, שר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב, תקף את ביצוע הניסוי והצהיר כי מדובר ב"התעלמות מתריסה" מהחלטת מועצת הביטחון.

מנהיג צפון-קוריאה, קים ז'ונג-און. עלייה דרמטית ברמת התוקפנות של פיונגיאנגמנהיג צפון-קוריאה, קים ג'ונג-און. עלייה דרמטית ברמת התוקפנות של פיונגיאנג

הונאה ומשיכת זמן

פרויקט הגרעין של צפון קוריאה החל לפני 27 שנה. ב-1994 נחתם הסכם מסגרת בין ארצות הברית לבין צפון קוריאה. סוכם כי לצפון קוריאה יסופקו שני כורי–כוח גרעיניים, בתמורה לעיכוב תכנית הגרעין הצבאית שלה ושינוי החלטתה לסגת מההסכם לאי–הפצת נשק גרעיני.

אלא שצפון קוריאה לא עמדה בהסכם ובדיקות של "הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית" גילו כי היא המשיכה בפיתוח הגרעין הצבאי שלה באופן חשאי. גילוי זה הוביל למתיחות חדשה בין צפון קוריאה למערב, ובראשית 2003 פרשה צפון קוריאה מהאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני.

מאז בוצעו כמה ניסיונות וסבבי שיחות נוספים, ואף נחתמו מספר הסכמים מחודשים (ספטמבר 2005, פברואר 2007), אך גם אלו קרסו בשל המשך פעילות הגרעין הצבאי של פיונגיאנג. ב-9 באוקטובר 2006 ביצעה המדינה את ניסוי הגרעין הצבאי הראשון שלה.

לאורך השנים התברר כי כל פעולותיה של צפון קוריאה נועדו למשוך זמן ולהונות את המערב, על מנת להתקדם לעבר היעד – גרעין צבאי והרכבת ראשי נפץ גרעיניים על טילים בליסטיים בין-יבשתיים המסוגלים להגיע לארצות הברית. השינויים והפרגמטיות שגילתה נועדו לצורך "שחרור לחץ" וקבלת אוויר לנשימה בדמות אספקת מזון וסחורות מהמערב.

אלא שלמרות השתלשלות האירועים הארוכה וההפרות החוזרות והנשנות מצד פיונגיאנג, הגיבה הקהילה הבינלאומית רק ב-14 באוקטובר 2006, בדמות אימוץ החלטת מועצת הביטחון 1718 שהטילה סנקציות על צפון קוריאה.

ב-25 במאי 2009 ביצעה פיונגיאנג את הניסוי הגרעיני השני בתולדותיה, ובפברואר 2013 בוצע ניסוי שלישי. הניסוי הרביעי התרחש ב-6 בינואר 2016 ובצפון קוריאה טענו כי מדובר בניסוי בפצצת מימן. בספטמבר 2016 ביצעה פיונגיאנג את הניסוי החמישי והגדול ביותר בתולדותיה. בסך הכל, ממאי 2015 ביצעה המדינה עשרה ניסיונות בשיגור טילים בליסטיים – לא כולל חמישה ניסיונות של טילים גרעיניים.
צפון קוריאה הודיעה שהניסויים הגרעיניים צלחו וכי והיא מסוגלת להציב ראשי נפץ גרעיניים על טילים בליסטיים. אך גורמים אמריקניים טענו כי למרות שצפון קוריאה רשמה התקדמות מדאיגה והצליחה להקטין את ראשי הנפץ הגרעיניים כך שיתאימו לטילים - היא טרם השיגה את הטכנולוגיה הנחוצה לצורך החזרת הטילים לאטמוספרה, מבלי להתפוצץ באוויר.

נשיא רוסיה פוטין ושר החוץ הסיני וואנג יינשיא רוסיה פוטין ושר החוץ הסיני וואנג יי. אפילו ידידותיה של צפון קוריאה מגנות (צילום: AP)

מתיחות עם סין

בניגוד לפעולות ולמטרות של המערב, בראשות ארצות הברית, באשר לצפון קוריאה, האסטרטגיה של סין הייתה הפוכה. במשך העשורים האחרונים נחשבו סין וצפון קוריאה לידידות גדולות - זכר למלחמת קוריאה, בה תמכה סין בכוחות הקומוניסטים שפעלו בצפון, ואילו ארצות הברית תמכה בדרום.

סין ראתה במדינה בת-ברית ואזור השפעה סיני שייתן מענה להשפעה האמריקנית. היא הקפידה לשלוח למדינה אספקה של מזון וסיוע נוסף שהשאיר אותה עם הראש מעל המים, בעיקר בשל הסנקציות הקשות שהוטלו עליה. לפחות 70 אחוזים מהמסחר של צפון קוריאה מגיע דרך סין. ללא העזרה הסינית, סביר להניח שצפון קוריאה הייתה קורסת כבר לפני תקופה ארוכה.

ואולם, בשנים האחרונות נוקטת סין בגישה קשוחה יותר מול צפון קוריאה, בייחוד בכל הקשור לתכנית הגרעינית הצבאית. כך, בייג'ינג הצביעה במועצת הביטחון לטובת סנקציות על פיונגיאנג וגינתה את האחרונה כשזו ביצעה ניסויי טילים.

שר החוץ הסיני, וואנג יי, הגיב לניסוי שהתרחש ב-12 בפברואר וטען כי סין מתנגדת לביצוע פעולות המפרות את החלטות מועצת הביטחון. אך דוברו הקפיד להדגיש את הסיבות למתיחות שנוצרה מלכתחילה, תוך רמיזה לאשמה אמריקנית. לטענתו, שורש הניסיון של צפון קוריאה לייצר טילים גרעיניים, נעוץ בסכסוך שיש למדינה עם ארצות הברית ועם דרום קוריאה.

לפני שנה השיתה מועצת הביטחון סנקציות חדשות וחסרות תקדים על צפון קוריאה בגין תכנית הגרעין שלה והניסויים האחרונים שעשתה – הגרעיניים והבליסטיים. ההחלטה בעניין, שנוסחה על ידי ארצות הברית וסין, בעלת בריתה הגדולה ביותר של פיונגיאנג, אומצה פה אחד במועצה.

לאחר הניסוי בפברואר, הודיעה סין כי הוא עוצרת לחלוטין את יבוא הפחם מצפון קוריאה עד לסוף השנה הנוכחית. ייצוא הפחם הוא מקור ההכנסה העיקרי של המדינה הקומוניסטית הנחשלת.

אלא שסין לא בדיוק מקפידה לאכוף את הסנקציות על פיונגיאנג. כך, היא התחייבה לעצור את ייבוא הפחם מצפון קוריאה כבר בשנה שעברה, אך למרות זאת חל דווקא גידול בייצוא הפחם לסין.

למשחק הכפול של סין יש שתי סיבות מרכזיות. ראשית, צפון קוריאה יציבה מהווה עבור סין גורם מאזן למעורבות ולהשפעה הצבאית האמריקנית במזרח אסיה, בעיקר ביפן, בטייוואן ובדרום קוריאה.
שנית, הפסקת הסיוע הסיני לצפון קוריאה תהווה חרב פיפיות, שכן הסינים חוששים שבהינתן משבר חמור בצפון קוריאה, יתדפקו על דלתה המוני פליטים צפון קוריאנים רעבים, שינסו להיכנס למדינה.
המשחק הסיני הכפול לא הפריע לצפון קוריאה להשתלח לאחרונה בסין באופן חסר תקדים. ב-21 בפברואר פרסמה סוכנות הידיעות של צפון קוריאה – שופר מטעם המשטר בפיונגיאנג – כי הביקורת של בייג'ינג על שיגור הטיל הבליסטי והשעיית ייבוא הפחם הן פעולות של מדינת אויב "שרוקדת לצלילי ארצות הברית".

מפת מזרח אסיהמפת צפון-מזרח אסיה. האזור ייגרר להסלמה?

רוחות מלחמה? לא כל-כך מהר

שינוי המדיניות הסינית תואם את מדיניות החוץ האמריקנית לאורך עשרים השנים האחרונות, לפחות. אלא שדווקא כעת, כשנראה היה כי סין מתחילה ליישר קו עם האמריקנים, השינויים הפוליטיים הפנימיים בארצות הברית מקשים על אפשרות לשיתוף פעולה. הנשיא הנבחר טראמפ לא הראה אהדה יתרה לסין, והקפיד לתקוף אותה כבר במהלך קמפיין הבחירות. הרטוריקה התוקפנית שלו המשיכה גם עם כניסתו לבית הלבן.

בניגוד לטראמפ, אובמה התמקד דווקא בצפון קוריאה וניסה להתקרב לסין. המדיניות של הנשיא הקודם מול צפון קוריאה הייתה עוינת במיוחד. זו כללה קמפיין דיפלומטי אגרסיבי נגד פיונגיאנג, שנועד להעצים את מכבש הלחצים ולכפות עליה שינוי אסטרטגי שיוביל לוויתור על גרעין - בתמורה לפתיחות ולקבלת המדינה לחיק הקהילה הבינלאומית. בד בבד, נמנע אובמה מלהשתמש באיומים צבאיים ישירים ולא שש לצאת להרפתקאות.

כעת, כשיש "שריף חדש בעיר" עם כניסתו של טראמפ לתפקיד נשיא ארצות הברית, עולה השאלה האם תשתנה מדיניותם של האמריקנים?

שינוי הגישה מצד בייג'ינג וכניסתו של טראמפ לנשיאות האמריקנית עשויים להביא להתגברות הלחץ על צפון קוריאה, אך הם עלולים לדחוק את פיונגיאנג לקיר ואף להצית עימות צבאי נרחב. כשהשפעתה המתונה והאחראית של סין על פיונגיאנג הולכת ופוחתת, וכשהאחרונה לוקחת על עצמה יותר ויותר עצמאות בשנים האחרונות, גובר הסיכון להסלמה משמעותית שעלולה להבעיר את האזור ואף את העולם כולו.

טראמפ עדיין לא התייחס בפירוט להפרותיה של צפון קוריאה בתקופת שלטונו הקצרה. אך הוא הספיק לפזר רמזים והתבטאויות מפתיעות בנושא עוד לפני שנכנס לבית הלבן.

כבר במהלך הבחירות המוקדמות למפלגה הרפובליקנית, טען טראמפ בראיון לסוכנות הידיעות "רויטרס" כי הוא יהיה מוכן לשוחח עם קים ג'ונג און, בניגוד למדיניות ממשל אובמה. כמו כן, במהלך כנס באטלנטה הצהיר טראמפ שיסכים לארח אותו בארצות הברית. "מה לעזאזל יכול להיות רע בלדבר אתו?", תהה. עם זאת, הסביר שאין בכוונתו לנסוע לצפון קוריאה, אולם אין לו התנגדות לארח את ג'ונג און על קרקע אמריקנית.

התגובה מצפון קוריאה לא אחרה להגיע, והיא הייתה בהחלט מפתיעה. בטור שפורסם באתר DPRK Today, המהווה שופר תעמולה של השלטון, תואר טראמפ כ"פוליטיקאי חכם" וכבחירה הנכונה ביותר עבור המצביעים האמריקנים. מנגד, תקף הטור את המועמדת הדמוקרטית, הילרי קלינטון, תוך שהוא מכנה אותה "הילרי המשעממת" ומקניט אותה בתיאורים לא מחמיאים. למותר לציין כי קלינטון תמכה בפומבי בהחרפת משטר הסנקציות על צפון קוריאה.

גם במהלך השבעתו של טראמפ לנשיאות, התייחסה התקשורת הצפון קוריאנית לנשיא החדש ב"כפפות של משי" - בשונה מהטרמינולוגיה הלוחמנית שבה השתמשה בהקשר של אובמה והילרי קלינטון.

למרות היחס המלטף מטראמפ – התוקפנות של פיונגיאנג בשטח לא השתנתה

עם כניסתו לבית-הלבן, המשיך טראמפ את הקו הרך מול צפון-קוריאה. לאחר שקים ג'ונג און הכריז כי ארצו קרובה לניסוי בטיל בליסטי בין־יבשתי, בחר טראמפ לתקוף דווקא את סין כשהוא מאשים אותה בכישלון בהתמודדות מול הגרעין הצבאי של צפון קוריאה.

נדמה כי בחירתו של טראמפ לנשיאות הביאה רוח חדשה ליחסים הבינלאומיים. במקום הרחקה וסנקציות נוספות – נעשים, לפחות כרגע, ניסיונות התקרבות והגעה לפיוס מעמדה של כח, עוצמה וכבוד הדדי. ניתן לראות זאת גם ביחס לרוסיה ולנשיא פוטין, וגם ביחס המקרב כלפיי צפון קוריאה. וכך, חרף המתיחות האחרונה בין סין וצפון קוריאה, ייתכן כי דווקא המצב הנוכחי ייצור פתח לאפשרות של מחוות ורצון טוב מצד הצפון קוריאנים.

אולם, לפחות עתה, המדינה הקומוניסטית לא רק שנוקטת במדיניותה הרגילה וממשיכה לפתח את הטילים הבליסטיים ואת הגרעין שלה, אלא אף מחריפה את תוקפנותה ואת פעולותיה בתחומים אלה. טראמפ, מצדו, בנתיים שומר על עמימות ונמנע מלהגיב באופן ישיר לפרובוקציות, אך אתמול כבר נראה שהתחיל לאבד את סבלנותו, כאשר הבית הלבן הצהיר- בהתייחס לניסוי הטילים האחרון של פיונגיאנג - כי ארצות הברית תשתמש "במלוא יכולתה הצבאית" על-מנת להרתיע ולהתגונן מפני מערך הטילים הבליטסיים של צפון קוריאה. עוד לפני זה ניתנה הוראה אמריקנית לפרוס בדרום קוריאה מערכת הגנה מפני טילים, מה שהעלה עוד יותר את המתיחות באזור.