אויבים 2

הכירו את חא'ג אמין אל-חוסייני

המופתי של ירושלים והמנהיג שהפך את הסכסוך היהודי-ערבי למלחמת דת, גייס למאבקו את המשטר הנאצי, והיה מוכן לקחת חלק בפתרון הסופי
מערכת כאן
05 ביולי 2022
21:08
שם מלא: מוחמד אמין אל-חוסייני
תפקיד: המופתי של ירושלים בין השנים 1921-1937
תאריך לידה: 1895, בירושלים
תאריך פטירה: 4.7.1974 מהתקף לב, בביירות

חאג' אמין אל-חוסייני נולד בירושלים בשנת 1895. אביו, טאהר אל-חוסייני, היה המופתי של ירושלים באותה התקופה, ואמין היה בנו מאשתו השנייה. אביו של אמין נפטר בשנת 1908, ואימו נפטרה בזמן מלחמת העולם הראשונה.

לאחר מותו של טאהר, אביו, מונה כאמל אל-חוסייני, אחיו למחצה של אמין מאשתו הראשונה של טאהר, למופתי של ירושלים.

בהיותו בן 18, נסע למכה ובכך קיים את מצוות החאג'. לאחר מכן, התחיל לימודים אקדמאיים (מהם פרש מאוחר יותר) ובמהלכם הכיר את המורה שיהווה את אחת מההשפעות הגדולות ביותר עליו, רשיד רידא, שלימים ייחשב לאב הרוחני של תנועת "האחים המוסלמים".

לאחר כיבוש ירושלים על ידי הבריטים ב-1917, אמין עבד תחת הממשל הצבאי הבריטי בתפקידים מנהלתיים שונים, וב-1918 הוא ייסד את מועדון הנוער, "המועדון הערבי", שהיווה מרכז לפעילות פוליטית נגד היהודים והציונות. סיסמת הארגון הייתה, "ארצנו לנו", והוא קידם את הרעיון הקורא להשתלבות של ארץ ישראל בתוך מדינת סוריה הגדולה בראשותו של פייסל.

ב-1920, בעקבות הסתה של אמין אל חוסייני וחברו עארף אל-עארף , הפכה תהלוכת חגיגות נבי מוסא להפגנה אלימה אשר בעקבותיה פרצו מאורעות תר"פ. בסוף המהומות אמין אל חוסייני וחברו ברחו לדמשק ונידונו על ידי הבריטים לעשר שנות מאסר שאותן לא ריצה כיוון שקיבל חנינה מהנציב העליון הרברט סמואל. יחד עם זאת, דמותו כ"גיבור המאורעות" ומי שהעז לעמוד מול היהודים והבריטים- קנו לו מעמד של סמל לאומי בעיני הפלסטינים. מעמד שישרת אותו בהמשך.

בשנת 1921, מת אחיו למחצה של אמין, ששימש כמופתי של ירושלים, ואמין אל-חוסייני היה נחוש לרשת את כסאו על אף שלא היה המועמד הטבעי לכך, בעיקר מפאת השכלתו הדתית הדלה. אך חרף זאת, ובעקבות לחצים שהופעלו הן על הבריטים והן על המועמדים הנוספים, אמין אל-חוסייני זכה בתואר והתמנה למופתי של ירושלים. יחד עם קבלת תפקיד ההנהגה וסמכויותיו להוציא פסקי הלכה (פתווה), בנסיבות היותו סמל לאומי באופן אישי, קיבלה המשרה הדתית משמעות פוליטית מובהקת.

ב-1922, אל-חוסייני נבחר לראשות "המועצה המוסלמית העליונה", ובעקבות כך הוא קיבל גם את התואר, "המופתי הגדול". לאחר שהתמקם במשרתו הוא החל לפעול במרץ למען מאבקם הלאומי של הפלסטינים. הוא תבע שליהודים אסור להכניס חפצים אל הכותל המערבי, הוא הקים את מפעל שיפוץ המסגדים בהר הבית, גייס כספים מארצות ערב באמצעות משלחות אשר הדגישו כי המסגדים בסכנה מפני הציונים וכן הלאה. לאמין אל-חוסייני אף מיוחסת המצאת הביטוי, "אל אקצה בסכנה".

החל מיום כיפור 1928, אל-חוסייני פעל ביתר שאת נגד הצבת מחיצות וריהוט ברחבת הכותל על ידי יהודים. פעילות זו הסלימה עם הזמן עד למאורעות תרפ"ט באוגוסט 1929, בהן נרצחו 133 יהודים. יחד עם זאת, תפקידו של אמין אל-חוסייני במאורעות נשאר שנוי במחלוקת.

על אף שבחירתו לתפקיד המופתי הגדול הייתה שנויה במחלוקת בזמנו, אל-חוסייני היה פוליטיקאי מוכשר ואיש רב פנים אשר ידע לתעתע ולשטות בסביבתו לא פעם בהתאם לאינטרסים ומערכת האמונות שלו. יש שיתארו אותו כמגלומן חסר מעצורים, ואף מייחסים לו את יצירת האנטישמיות האסלאמית כפי שאנו מכירים אותה כיום.

ב-1936, אמין אל-חוסייני, היה ממובילי ומנהיגי המרד הערבי הגדול. הוא ארגן את ההתנגדות לבריטים וליהודים ועודד רצח חפים מפשע. ב-1937, החליטו הבריטים לאסור אותו ולהגלות אותו, אך הוא חמק והסתתר בהר הבית. משם, הוא המשיך לברוח והגיע לביירות ממנה ניהל את ענייניו עד לשנת 1939. באותה שנה עבר לדמשק, משם לעירק, שם פעל בשיתוף עם גורמים תומכי גרמניה הנאצית והסית נגד יהודי עירק. בהמשך הגיע לאירן, אך גם מאירן הוא נאלץ לברוח, כך הוא הגיע לאיטליה ומשם גם לגרמניה.

את קשריו עם גרמניה הנאצית הוא החל עוד בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. הוא זיהה בהם מוקד כוח בעל אינטרס זהה וחשיבה דומה. יש לשער כי הוא ניסה לייצר ברית עם גרמניה הנאצית ומדינות הציר, על מנת להבטיח ולקדם את מעמדו במזרח התיכון. כמו גם "לנקות", את ארץ ישראל מהיהודים. למעשה, בהמשך הוא רצה לתכנן את השמדת היהודים במזרח התיכון. ב-1941, אמין אל-חוסייני הגיע לברלין והתקבל באורח מכובד בקרב ההנהגה הנאצית עד כדי כך שזכה להיפגש עם היטלר למשך כשעה וחצי. שני הצדדים ראו ערך בשיתוף פעולה, והמופתי אף לקח חלק ב"פתרון הסופי". ככל הנראה אדולף אייכמן הסביר לו איך הנאצים מתכננים "לפתור" את שאלת היהודים, ואל חוסייני ידע מה קורה במחנות הריכוז וההשמדה. לאורך כל התקופה, הוא שמר על קשרים הדוקים מאוד עם גרמניה הנאצית.

בתום מלחמת העולם השנייה, אל-חוסייני שהה בברלין ולאחר מכן מצא מקלט בצרפת. כמה חודשים מאוחר יותר הוא הוכרז כפושע מלחמה בשל שיתוף הפעולה עם הנאצים, אך שוב הצליח להימלט וב-1946, הגיע למצרים כאורח מכובד.

בזמן מלחמת השחרור הוא ניהל את ענייניהם של ערביי ישראל מקהיר, ולאחר ה-15 במאי 1948, נמנעה חזרתו לפלסטין בשל התנגדותו של עבדאללה מלך ירדן, שראה בו סכנה.

בשנות ה-60, איבד אמין אל-חוסייני את השפעתו הפוליטית וכוחו בזירה האסלאמית, אך הוא המשיך לנסות ולהילחם עבור הלאומיות הפלסטינית. את מותו הוא מצא בשנת 1974 מהתקף לב בביירות.