מדד המחירים, עונת הבחירות - ולאן הולכים מכאן

1. האם המדד באמת משקף את יוקר המחיה שלכם?

אז המדד עלה. שוב. הפעם ב-0.4%, מה שאומר שב-12 החודשים האחרונים, המחירים בישראל עלו במצטבר ב-4.4%. לא מעט בכלל, בטח אחרי עשור ללא אינפלציה משמעותית (למעט מחירי הדירות). ועדיין, נמוך בהשוואה למדינות אחרות (חצי, בערך, מקצב עליות המחירים בארצות הברית ובבריטניה, בערך שני שלישים מקצב עליות המחירים הממוצעות באיחוד האירופי).

ועדיין, נדמה שיש תחושה של ניתוק בין הקצב הרשמי של עליות המחירים כפי שהוא בא לידי ביטוי במדד המחירים לצרכן, לבין מה שישראלים רבים מרגישים בכיס. למעשה, זו לא תחושה ייחודית לישראלים. בכל העולם, כשהמחירים מתחילים לעלות משמעותית, תוכלו למצוא אינספור טענות לניתוק מהמציאות של המדד, ואפילו לקונספירציה, כאילו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מנסה לייפות את המציאות בשביל להוציא את הממשלה טוב יותר.

לתחושה הזו שהמדד מנותק מהמציאות יש בסיס, והבסיס שלו הוא בעיקר שהמדד לא מודד את מה שאנחנו חושבים שהוא מודד. מדד המחירים לצרכן מודד מה קרה בחודש הקודם למחירים של אלפי מוצרים שמרכיבים סל מוצרים ממוצע שצורכת משפחה ישראלית ממוצעת. המדד *לא* מודד מה קרה למחירים של סל המוצרים שאתם צורכים. יותר מזה, כמעט בטוח שאין באמת משפחה ישראלית ממוצעת שצורכת בדיוק בדיוק את סל המוצרים שהמדד מודד. ועדיין, זו שיטת המדידה.

איך מודדים את זה בכלל? קודם כל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ״ס) צריכה להבין ממה מורכב סל המוצרים הממוצע. לשם כך היא עושה סקרים. היא דוגמת משפחות ישראליות אמיתיות ובמשך שבועיים מבקשת מהן לתעד במדויק, עד רמת המסטיק, מה הן צרכו. בהמשך הלמ״ס מעבדת את כל המידע הזה ופעם בשנתיים מעדכנת את הסל הממוצע, ואת המשקל היחסי של כל מוצר ומוצר בסל הזה. העדכון האחרון היה בינואר 2021, אז הלמ״ס החליטה, למשל, שהמשקל של ההוצאה על מזון עלה קצת מ-17.5% מהסל שלנו, ל-17.9% מהסל. האם אתם מוציאים בדיוק 17.9% מההוצאות שלכם על מזון? כמעט בטוח שלא. בטח לא בכל חודש. אבל זה העניין - ככה בונים סל ממוצע.

מתי המחירים יפסיקו לעלות? | עוד יום

ולכן, אם אתם מוציאים כסף בעיקר על דברים שמאוד התייקרו, כמו דלק, או שכירות, או חופשות לחו״ל, או הפירות והירקות שהמחירים שלהם עלה יותר מאשר של מוצרי מזון אחרים, ייתכן מאוד שהסל שלכם התייקר הרבה יותר מהעלייה של המדד הכללי. ויכול מאוד להיות שבחודשים אחרים זה יהיה אחרת. אבל זה המדד, וככה הוא בנוי, ואין פה שום קונספירציה.

הכוכבית היחידה בסיפור הזה היא רכיב הדיור במדד. רכיב הדיור הוא הרכיב הגדול ביותר במדד ומהווה בערך רבע ממנו. רק שמה שהלמ״ס מגדירה בתור דיור הוא לא מחירי הדירות, אלא בעיקר מחיר השכירות. רכישת דירה חדשה בכלל לא נספרת במדד המחירים לצרכן אלא במדד נפרד - מדד מחירי הדירות - בעיקר משום שרכישת דירה היא לא צריכה שוטפת, אלא השקעה (גם אם זו דירת המגורים שלכם). העלייה המהירה של מחירי הדירות - כמעט 16% ב-12 החודשים האחרונים - לא באה לידי ביטוי למדד, וייתכן שהיא מהווה חלק מתחושת הניתוק שישראלים רבים חווים בין האינפלציה הפרטית שלהם לבין האינפלציה הכללית במשק.

2. מחירי הלחם מוציאים מהפוליטיקאים את ה"מירע"

השילוב של מחירים עולים במהירות יחד עם עונת בחירות הוא שילוב רע. פוליטיקאים בעונת בחירות נוטים להיות פופוליסטיים. פוליטיקאים בעונת בחירות כשברקע המחירים עולים במהירות נוטים להיות פופוליסטיים במיוחד. ראינו את זה בשבועות האחרונים בסרטוני הבחירות של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שהבטיח להוריד את מחירי הדלק אם רק נבחר בו. וראינו את זה ממש היום בהודעה המשונה שיצאה מלשכתו של ראש הממשלה המכהן יאיר לפיד.

זמן קצר לפני פרסום מדד המחירים לצרכן, ראש הממשלה לפיד הזדרז להודיע שהוא לא ייתן למחירי הלחם לעלות. זאת לאחר שהתברר כי ביום ראשון יתייקרו מוצרי הלחם שנמצאים בפיקוח - מחלות ועד לחם אחיד פרוס - בשיעור של עד 36%.

לפי ההודעה שהוציא לפיד, הוא ישב כל הלילה עם הגורמים המתאימים על העניין הזה של הלחם וניסה למצוא פתרונות. טווח הפתרונות, על פי לשון ההודעה, נע בין ״הרחבת הפיקוח״ דרך ״שיפוי המאפיות״ ועד ״חקיקת בזק״ לעצירת ההתייקרות. בואו נפרק את זה שנייה. 

הרחבת הפיקוח על מוצרי הלחם לא תעזור, בטח לא תמנע את העלייה הנוכחית. למעשה, עליית המחירים הצפויה נובעת מהעובדה שהמדינה מפקחת על מחירי הלחם, ולא להיפך. לו הממשלה לא הייתה מפקחת על מחירי הלחם, הם היו מתייקרים מזמן, בשיעור הרבה יותר מתון שאף אחד לא מרגיש. זה בדיוק מה שקרה למחירי הקמח בשנתיים האחרונות - קודם בגלל הקורונה ואחרי זה בגלל המלחמה באוקראינה. מישהו הרגיש שהקמח התייקר? לא ממש. אבל עלייה של 36% בבת אחת היא עלייה שאי אפשר לפספס, והיא נובעת אך ורק מהעובדה שמדובר במוצרים שהמחירים שלהם בפיקוח, ובמשך חודשים הפוליטיקאים לא רצו לחתום על העלאת המחירים. הרחבת המוצרים שנמצאים בפיקוח לא תעזור לבלום את עליית המחירים, היא רק תהפוך את הפוליטיקאים לאחראים על יותר התייקרויות.

״שיפוי המאפיות״ הוא שם קוד לכך שאנחנו נתחיל לסבסד את מחירי הלחם מתקציב המדינה. כלומר, שאם וכאשר המאפיות יבואו - והן יבואו - ויגידו לממשלה שהן לא יכולות יותר לייצר לחם במחיר הנתון בגלל שהקמח התייקר ויתר חומרי הגלם ומה שזה לא יהיה, הממשלה בעצם תשלם למאפיות את ההפרש. כלומר, במקום שהמחיר יתייקר מ-5 שקלים ל-6, המחיר יישאר 5 שקלים, ואת השקל הנפרד הממשלה תשלם מתקציב המדינה ישר למאפיות בלי שהציבור ירגיש את זה בכיס.

רק שזה בלוף מוחלט. כבר היינו בסרט הזה. בתחילת שנות ה-80 הממשלה סבסדה שורה של מוצרי יסוד. זה לא נגמר טוב. זה נגמר בהיפר אינפלציה. בימים אלה הסובסידיה של הלחם ושל מוצרי יסוד אחרים זורעת הרס במדינות השכנות לנו, ממצרים ועד לבנון. סבסוד מוצרים בידי הממשלה הוא רעיון רע ובעיקר מדרון חלקלק. הציבור אולי לא מרגיש את זה בכיס ישירות, אבל כל שקל שיוצא לסובסידיה של לחם, הוא שקל שלא הולך למערכת החינוך. אם, לחילופין, הממשלה רוצה לסייע למשפחות נזקקות שלא מסוגלות להתמודד עם עליית מחירי הלחם, היא מוזמנת לשלם להן ישירות בקצבאות ביטוח לאומי. סבסוד עקיף הוא רעיון רע במיוחד.

כלכלת בחירות | עוד יום

ולבסוף - חקיקת בזק לעצירת המחירים. מה בדיוק תגיד החקיקה הזו? שהמחירים לא עולים סטופ נגעתי באדום? המאפיות הן לא מלכ״רים. אם לא משתלם להן לייצר מוצר כלשהו, הן לא ייצרו אותו. הממשלה לא יכולה להכריח אותן לייצר לחם אחיד, ואני מאוד מקווה שהממשלה לא מתכוונת להלאים מאפיות ולהתחיל לאפות לחם בעצמה. זה מה שחסר לנו - אפיית לחם בשירות המדינה.

מה שקורה עכשיו עם מחירי הלחם הוא זמני, אני מאוד מקווה. פתיחה של אפשרויות ייבוא חיטה חדשות, למשל מקזחסטן, שזה צעד שהממשלה עשתה השבוע, יכול לעזור בטווח הבינוני-ארוך. בטווח הקצר כולנו משלמים את מחיר המלחמה באוקראינה וההתאוששות הלא מאוזנת של העולם מהקורונה. הדרך ליציבות מחירים לא עוברת בחקיקות בזק מוזרות.

3. לאן הולכים מכאן

השאלה הגדולה היא לאן הולכים מכאן. וליתר דיוק - מתי עליות המחירים יירגעו? האמת היא שקשה מאוד להעריך כרגע. יש סימנים מסוימים שקצב עליית המחירים יתמתן, אבל לא בקרוב. מחירי חלק מהסחורות נמצאים בירידה. גם מחירי ההובלה הימית. וזה טוב. ועדיין, נדמה לי שבטווח הקצר ממש - בחודשים הקרובים - עליות המחירים לא הולכות להירגע. 

הנה כמה סיבות: התייקרות מחיר החשמל שצפויה באוגוסט (כמעט 10%) צפויה לייקר עוד הרבה מאוד דברים אחרים. חצי מעלות הפקת המים בישראל היא אנרגיה, מה שאומר שברגע שמחירי החשמל מתייקרים מאוד, גם מחירי המים צפויים להתייקר. חשמל ומים הם שני רכיבים משמעותיים בעלות גידול פירות וירקות ותוצרת חקלאית באופן כללי, מה שאומר שגם אלה צפויים להתייקר בהמשך. חשמל ומים הם גם רכיבים משמעותיים בעלות של ייצור מוצרים תעשייתיים, וגם בהרבה מאוד שירותים - מסעדות, למשל - ולכן בסופו של דבר עליית המחירים תתגלגל גם לשם.

אנחנו נראה את כל עליות המחירים האלה במדד רק החל מחודש ספטמבר, כך שאין שום סיבה להניח שקצב עליות המחירים יתמתן משמעותית לפני סוף השנה, וזו גם ההנחה של בנק ישראל. הדבר היחידי שאולי ימתן מעט את קצב עליות המחירים היא הריבית של בנק ישראל שנמצאת במגמת עלייה. בנק ישראל עצמו מעריך שהריבית - שעומדת כעת על 1.25% - תעלה בעוד אחוז וחצי בשנה הקרובה ותגיע ל-2.75% (לא אופתע אם בנק ישראל יעדכן בהמשך את התחזית הזו כלפי מעלה).

ככל שהריבית תעלה, אנשים יחשבו פעמיים אם להוציא כסף על צריכה או לא כי פתאום ההחזר של המשכנתא נהיה כבד יותר. ככל שהריבית תעלה הכלכלה הישראלית תאט כי פתאום עלויות המימון של חברות ומפעלים מתייקרות. 

אם שני הדברים האלה באמת יקרו, עליות המחירים יבלמו, אם כי לא בהמון. כי אפילו עם ההשפעה של הריבית, חלק גדול ממש שדוחף את המחירים כלפי מעלה הם המלחמה הנמשכת באוקראינה (שמשפיעה בעיקר על מחירי האנרגיה, הדלק, החשמל והחיטה) וההתאוששות מהקורונה (שעדיין משבשת את הפעילות הכלכלית, למשל בסין). או במילים אחרות, לא משנה מה הפוליטיקאים יבטיחו לנו, ובאיזה מילים פומפוזיות הם ישתמשו, התקופה הקרובה תהיה תקופה של עליות מחירים, בתקווה שהיא תקופה קצרה יחסית.