טראמפ ניצח, מה צפוי עכשיו בכלכלה? 

עד מתי יימשכו הנפילות בבורסות? האם אנחנו צפויים לסדר כלכלי עולמי חדש? איזה חתן פרס נובל מזהיר מפני מיתון אינסופי? ומה הקשר בין שיעור האבטלה לדפוסי ההצבעה. שלוש וחצי הערות כלכליות רגע לפני כניסתו של דונאלד טראמפ לבית הלבן.
שאול אמסטרדמסקי
16 בנובמבר 2016
11:39

אז הנשיא ה־45 של ארה״ב הוא דונלד טראמפ, והבורסות ברחבי העולם מגיבות בצלילות היסטריות. נכון לכתיבת שורות אלה הבורסה בטוקיו צוללת ב־5.5%, הבורסה בהונג קונג ב־2.5% והצפי לירידות במדד 500 החברות הגדולות בארה״ב הוא של 5%. הבורסות באירופה נפתחו הבוקר בירידות שערים של כ־3%. במקביל, ערכו של הזהב קופץ ב-4%. בקיצור, שוק ההון בהיסטריה.
תמונות דומות נראו בבורסות ביוני האחרון אחרי ההצבעה במשאל עם בבריטניה על היציאה מהאיחוד האירופי. אז הבורסות נרגעו כעבור כמה ימים. הפעם, כך נדמה, לא ברור שזה ייעלם כל כך מהר. זה הזמן לנסות ולהעריך, בזהירות המתבקשת, מה צפוי להניע את הכלכלה העולמית בתקופה הקרובה.

1. הבורסות הן לא בהכרח הדופק של הכלכלה

עם כל הכבוד לבורסות, הן כבר מזמן לא משקפות רק את הרווחיות של החברות שנסחרות בהן, אלא גם את האינטרסים קצרי הטווח של הברוקרים וחברות האלגו־טריידינג שמפעילות אלגוריתמים ממוחשבים כדי לסחור בשוק ההון בשביל רווחים מידיים. מה שמניע את הבורסות כרגע היא בעיקר חוסר הוודאות והפחד מפני נשיא בלתי יציב ובלתי צפוי, ויש מי שמנצלים את האקלים הזה בשביל להשיג רווחים מהירים על חשבון הכסף שלכם, מכיוון שבטווח הקצר אפשר להרוויח גם מהימור על ירידות בבורסה. הטווח הקצר הזה יכול להימשך זמן רב, וכל ההערכה כמה זמן זה ייקח, ומה יהיה עומק הירידות, אם בכלל, היא כמו הימור ברולטה. בקיצור, אל תאמינו לאף אחד.

עיתון עסקים

לטווח הארוך יותר, השאלה החשובה היא האם השתנה משהו בסיסי ביכולת של החברות להרוויח כסף. אם התשובה היא לא, הבורסות אמורות להתאושש מתישהו. אם התשובה היא כן - כי הנשיא הולך לשנות הסכמי סחר בינלאומיים, למשל - ההשפעה בבורסה אכן צפויה להיות מורגשת בטווח הארוך, ולא רק שם אלא גם בעולם הממשי. אבל זו בדיוק הבעיה: אף אחד לא באמת יודע מה טראמפ הולך לעשות כנשיא, מבחינה כלכלית. למה? כי התכנית הכלכלית שלו היא בלתי ברורה, במקרה הטוב, ובלי קוהרנטית במקרה הרע.


2. השאלה המרכזית - האם טראמפ יתחיל מלחמת סחר עולמית

הנה הדברים המרכזיים שטראמפ הבטיח במסגרת התכנית הכלכלית שלו, כפי שהיא מופיעה באתר הבחירות שלו:
קודם כל, הוא הבטיח להפחית משמעותית את מס ההכנסה לכל שכבות האוכלוסייה, ולצמצם את מספר מדרגות המס. במקביל, הוא הבטיח לאמריקאים שחלק מההוצאות שלהם על גידול ילדים יהיו מוכרות לצרכי מס, ובכך להקטין עוד יותר את מס ההכנסה שהם משלמים.
בתחום הסחר, טראמפ רדיקלי מאוד, אבל לא לגמרי ברור. הוא הבטיח שהוא יבצע שינויים בהסכמי הסחר הבינלאומיים כך שארה״ב תרוויח מכך, למרות שלא ברור מה זה אומר. הוא שחרר הצהרות תקיפות כלפי סין, התחייב שלא לחתום על הסכם סחר חדש עם מדינות הפסיפיק כפי שרצה הנשיא ברק אובמה, הביע הסתייגות מהסכם הסחר הקיים של מדינות צפון אמריקה, ובאופן כללי טוען שהוא יפעל להעלות מכסי מגן ולקדם שאר צעדים כלכליים בשביל להגן על הכלכלה האמריקנית, על מקומות העבודה, המפעלים הנסגרים וכו׳.
הצעדים האלה, אם תשאלו את הכלכלנים, אינם אפשריים. צעדי המיסוי של טראמפ, אם לשפוט מהניסיון בתקופת ג׳ורג׳ בוש הבן, עלולים להכניס את הממשלה האמריקנית לחובות אדירים אם שיעורי הצמיחה לא יהיו גבוהים, או לחלופין לצמצם מאוד את ההוצאות הממשלתיות (כי כשאין הכנסות ממסים, הממשלה לא יכולה להוציא כל כך הרבה כסף על שירותים לאזרח, או שהיא עושה זאת במחיר של חוב הולך ותופח). על פי ניתוחים כלכליים לא פוליטיים שנערכו בארה״ב בחודשים האחרונים, התכנית הזו של טראמפ - אם תבוצע - תגרום לממשלה להפסד הכנסות בשווי מצטבר של 6 טריליון דולר בעשור הקרוב.

דולר

צעדי הסחר של טראמפ, אם לשפוט על פי ההיסטוריה של המאה ה־20, לא בהכרח יועילו לכלכלה האמריקנית, אבל בעיקר יחוללו המון חוסר ודאות. פגיעה בהסכמי הסחר תפגע ביכולת של חברות יבואניות בארה״ב להמשיך לייבא מוצרי צריכה זולים עבור הצרכנים שלהם, ובמקביל היא תפגע ביכולת של יצרניות אמריקניות לייצא למדינות אחרות, שצפויות להעלות מצידן את המכסים גם הן.
בקיצור, אם הנשיא טראמפ באמת ילך לכיוון הזה - ומכיוון שאחת מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו היו "להחזיר משרות לאמריקה" יש סיכוי טוב שזה ייקרה - הוא יביא בסופו של דבר לפניית פרסה חדה במדיניות הסחר של העולם כולו, שמאז מלחמת העולם השנייה הפך להיות גלובלי יותר. זו יכולה להיות תחילתה של מלחמת סחר עולמית, שבה כל מדינה מתחילה להתבצר בתוך הכלכלה שלה, בדומה למצב שהיה בעולם ערב מלחמת העולם השנייה. לראיה, המניה של חברת ההובלה הימית הגדולה בעולם, מרסק, צללה הבוקר ביותר מ-5% לנוכח תוצאות האמת. (אם יש לכם זמן, האזינו לפרק הזה של הפודקאסט הכלכלי הטוב בעולם "פלאנט מאני", ששופך אור נוסף על ההיסטוריה של הסכמי הסחר הגלובליים).
האם אזרחי ארה״ב ירוויחו מכך? לדעת כל הכלכלנים המובילים בארה״ב, קשה לראות כיצד. חתן פרס נובל פול קרוגמן פרסם הבוקר טור אפוקליפטי להפליא בניו יורק טיימס ובו קבע כי העולם צועד לקראת מיתון אינסופי. מבלי לייגע אתכם עם תיאוריות מקרו־כלכליות, ב־240 השנים שחלפו מאז שאדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, פרסם את ספרו "עושר העמים" והסביר מדוע מוטב לכל מדינה להתמחות בתחומי הייצור שהיא טובה בהם יותר ממדינות אחרות, ולסחור זו עם זו במקום להגן על כל ענפי הכלכלה המקומית, העולם הלך לכיוון הזה.
בששת העשורים שחלפו מאז מלחמת העולם השנייה, וביתר שאת מאז תחילת שנות ה־80, מתחילת ממשלו של הנשיא רייגן, התוצאות של הגלובליזציה הזו היו טובות מאוד גם למעמד הביניים במדינות המפותחות, וגם לתושבי העולם המפותח. המשכורות עלו, כוח הקנייה עלה ורמת החיים עלתה.
ב־2008, כשפרץ המשבר הכלכלי העולמי, החגיגה הזו החלה להיסדק. עוד ועוד בני מעמד הביניים בעולם המפותח שמו לב שהשכר הריאלי שלהם קפא במשך עשור, שמי שנהנה יותר מכל מהצמיחה הכלכלית הפנטסטית הוא המאיון העליון, ושהצמיחה כבר לא מחלחלת יותר למטה.
הכלכלה האמריקנית אמנם התאוששה מאז 2008, ושיעור האבטלה הממוצע חזר לרמתו ערב המשבר. ועדיין, את השבר הפסיכולוגי נתוני המקרו האלה לא פתרו.


3. מקומות העבודה נדדו לסין, המצביעים נדדו לטראמפ

זה אולי אחד הנושאים העיקריים שהביאו את טראמפ לנצח בבחירות האלה. אם נסתכן בניתוח כלכלי־פוליטי בגרוש, אפשר לומר שהעובדה שהובילה לכך היא שאנשים רבים בארה״ב חשים על בשרם כי הגלובליזציה לא הועילה להם במאומה. בראש ובראשונה מדובר על העובדים שאיבדו את מקום העבודה שלהם כשמפעלים נסגרו ונדדו למזרח אסיה, למדינות שבהן עלות העבודה אפסית, על ערים שלמות שהיו מבוססות על תעשייה אמריקנית והתפוררו ככל שהגלובליזציה נתנה את אותותיה.
אפילו בערים מוכות אבטלה שהפכו לסמל של מחיר הגלובליזציה כמו פלינט ודטרויט במדינת מישיגן טראמפ זכה לקולותיהם של כמעט מחצית מהמצביעים. הילרי קלינטון אמנם ניצחה בערים אלה, אבל לא בנוקאאוט. ואמנם, מישיגן נצבעה אדום בסופו של דבר. גם אוהיו, פנסילבניה ומדינות נוספות בצפון מזרח ארה״ב, שתושביהן סבלו בשנים האחרונות מהשפעות הגלובליזציה. כנראה שהסיסמה "Make America Great Again" עשתה את שלה, לפחות במישור הזה.

באתר הוושינגטון פוסט תוכלו למצוא עוד פילוחים של התוצאות על פי חיתוכים דמוגרפיים ראשוניים (בהתבסס על המדגמים שנערכים ביציאה מהקלפיות). הצבע האדום שולט בערים הקטנות והבינוניות, וכך גם בקרב בעלי הכנסה נמוכה מהממוצע (אם כי, למען הדיוק, גם בקרב הכנסה גבוהה מהממוצע).
רק באחרונה פורסמו בארה״ב אינדיקציות לכך שהשכר הממוצע של העובדים מתחיל לעלות, מעבר לכך ששיעור האבטלה יורד (כי שיעור אבטלה יורד לבדו אין פירושו בהכרח שיפור ברמת החיים, אם מדובר במשרות בשכר נמוך, משרות חלקיות וכו׳). הנתונים האלה היו כנראה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.