שיעור הגנה עצמית למבוגרים. למצולמים אין קשר לכתבה
(צילום: מיכל פתאל, פלאש 90)

"יש אפשרות שמישהו ירביץ לדייר ולא נדע"

אין טעם להתלונן במשטרה, אין מרכז דיווח על מטפלים מתעללים ואי אפשר לסנן עובדים: בתי האבות עם שיא התלונות על התעללות מדברים
ליאל קייזר ועמית תומר
21 במרץ 2017
11:44
עודכן ב 15:51

אתמול חשפנו לראשונה נתונים שעד כה לא היו גלויים לציבור: ספר השיאים של מקרי החשד להתעללות בבתי האבות 2016. רצינו לדעת מה הסטטיסטיקות שמאחורי מקרי ההתעללות המתוקשרים וכמה החשדות האלה נפוצים, ורצינו שהמידע הזה יהיה גלוי גם לציבור. אבל התמונה המלאה מורכבת יותר. נפגשנו עם המוסדות המובילים במספר התלונות בכל מחוז בארץ כדי להבין איך בית אבות זוכה בתואר כה מפוקפק. 

מנהלי בתי האבות שהסכימו לשוחח איתנו סיפרו על תחושה קשה של חוסר אונים מול מצוקת כוח האדם הגדולה ועל צורך ממשי במרכז דיווח על מטפלים מתעללים. במצב הנוכחי, ללא בקרה וללא תנאים, "אם יגיע לכאן כרגע מישהו ויגיד שהוא רוצה לעבוד, נקבל אותו. ואם הוא עשה משהו שלא נראה לנו ונפטר אותו, הוא יילך לשכן ושם יקבלו אותו לעבודה. כי פשוט אין עובדים", אמר אברהם מאיר, מנהל בית האבות "תפארת אבות בכפר" במושב אחיעזר ואחד הבעלים.

תפארת אבות בכפר, אחיעזר: "אין דרך להזהיר מפני מטפלים מתעללים"

לפי נתוני משרד הבריאות דיווח בית האבות בשנת 2016 על חמישה עשר מקרים של חשד להתעללות במטופלים במקום.  יחד עם העובדת הסוציאלית של המוסד מזה שני עשורים, עדינה, והאחות הראשית אורנה העובדת במקום במשך קרוב ל-30 שנה.

עדינה, העובדת הסוציאלית, הופתעה דווקא ממיעוט הדיווחים.

אתם מחזיקים בשיא הדיווחים במחוז המרכז.
"ואני יודעת שדיווחנו על יותר מזה. כל נפילה, כל שריטה, כל סימן כחול, כל דבר כזה אנחנו עושים דוח אירוע חריג ואז אנחנו יושבים בוועדה ובוחנים את המקרים אחד אחד אם הייתה התעמרות או לא. ברוב המקרים אנחנו שוללים מיד.

"הבעיה היא במצב שאין לנו הוכחה קונקרטית. עברתי קורסים בנושא של התעללות בקשישים וכל פעם העליתי את הנקודה הזו, אם מישהו לא נראה לנו אין לי דרך לפרסם שגם מקומות אחרים ידעו, וזה גם לא קיים בחוק".

בית אבות תפארת אבות בכפר, מושב אחיעזר

"הענף במשבר, וזה ילך ויחמיר אם לא יפתרו את בעיית כוח האדם", נאנח מאיר. "זה לא סתם מחסור, זה מחסור חמור, משהו שאי אפשר להסביר אותו. עד שמצליחים ללמד אריתראי או אוקראיני לעבוד, באה רשות ההגירה ולוקחת אותו וצריך להתחיל הכל מחדש. איזו צורה יש לזה? הם כבר פה, תנו להם לעבוד".

"זה מתחיל ונגמר במשרד הבריאות, צריך לייחצן את תחום הגריאטריה, לתת בונוסים לאחיות שרוצות לעבוד בתחום הזה. לקדם את הענף הזה כי רוב האנשים מוצאים אותו לא מושך", אומרת אורנה, האחות הראשית.

למה אתה, כמנהל המקום, לא מעלה את שכר המטפלים כדי למשוך עובדים איכותיים יותר? 
"כבר היום אנחנו משלמים יותר, ומי ישלם לי?!", עונה מאיר בייאוש. "אני מתוקצב על ידי משרד הבריאות, איך אני יכול לשלם יותר?!".

"בית האבות שלנו זכה שנה שנייה ברציפות בין עשרת המוסדות הטובים במדינה", סיפר לנו מאיר. "לאור מה שהיה בחיפה אז ציונים לא מדברים, אבל בכל זאת צריך להגיד את זה", ורמז לציון הגבוה שקיבל ממשרד הבריאות בית האבות שבמרכז פרשת ההתעללות בחיפה. בסיום הפגישה, לקחה אותנו אורנה בכל זאת לחדרה והציגה לנו בגאווה את תעודות ההצטיינות שתלויות על הקיר.

"עברתי קורסים על התעללות בקשישים ותמיד אני מעלה את הנקודה: אין לנו שום מקום להתריע בו על עובד מתעלל והחוק גם לא מחייב את זה".

בית אבות נווה הורים, ירושלים: "אין טעם להתלונן למשטרה".

18 תלונות שדווחו בבית האבות מופיעות ברישומי משרד הבריאות בשנת 2016.


מאחורי המספרים מסתתרות כמה פרשות רציניות בהחלט: בשנה שעברה בבית האבות דווח על חשד שאיש צוות סטר למטופלת, התלונה הועברה לטיפול המשטרה. למרבה האבסורד, לעיתים דווקא פנייה לרשויות החוק מפריעה לטפל במקרים כאלה בתוך המוסד עד שהחקירה תמוצה, תהליך שלוקח זמן רב:
"על פי החוק אסור לי לפטר אדם עד שהבירור בעניינו יסתיים", מסביר אביטוב זלקין, מנהל המוסד. "בעצם אם יש לי חשדות מבוססים על בנאדם לכאורה עדיף לי להגיד לו שיש שינויים אירגוניים, לשלם לו פיצויים ולשלוח אותו, מאשר להגיש נגדו תלונה, אבל אז יגידו שהעלמתי מידע".

בית אבות נאות הורים בירושלים (צילום: Google Maps)

גם כאן סיפר המנהל על תנאי ההעסקה הירודים: שכר מינימום, עבודה קשה הכוללת משימות לא נעימות, שעות קשות. "ישראלים לא מוכנים לעבוד בטיפול סיעודי", אומר זלקין, "רוב העובדים פה הם בני מיעוטים. יש לי 3 עובדים אריתראיים ברישיון, עוד כמה בנות שהיו אחיות בברית המועצות ולא הצליחו לעבור את מבחני הרישוי אז הן עובדות כמטפלות, וזה ככה בכל הארץ". בסיור שערכנו בבית האבות התגלתה דרך יצירתית שמצאו במקום כדי להתמודד עם כך שרבים מאנשי הצוות לא דוברים עברית - ליד מיטות המטופלים מודבקות מדבקות המסבירות באמצעות ציורים כיצד צריך לטפל בהם - איזה שירותים נחוצים עבורם, כמה אנשי צוות נדרשים לכל פעולה ועוד.

דרך יצירתית שמצאו במקום כדי להתמודד עם כך שרבים מאנשי הצוות לא דוברים עברית היא להדביק ליד מיטות המטופלים מדבקות עם ציורים המסבירים את אופן הטיפול בהם.

"בזמנו הייתה תוכנית לצרף את העבודה בבתי האבות לרשימת העבודות המועדפות, אבל אף אחד לא בא", אומר זלקין. "אם חייל משוחרר יכול לעבוד בהחלפת חיתולים או בתחנת דלק ברור לאן הוא ילך".
"משרד הבריאות לא עושה שום דבר בבריאות, אם לא מעלים את השכר צריך לקבל החלטת ממשלה לאשר עובדים זרים לסיעוד, למה בבית מאשרים לכל אחד וכאן לא?", שואל זלקין בייאוש. "חסרים לי עכשיו לפחות עשרה אנשי צוות שיש לי תקנים אליהם. זה מאלץ אותי להעסיק אנשים במשמרות כפולות, ואז משרד הבריאות מאיימים לקנוס אותי ומשרד הכלכלה אומרים שאני עובר על החוק, אבל מישהו צריך לטפל בקשישים".

בהיעדר תחליף, העובדים מקבלים כוח: "יש עובדים שאתה יודע שהם עובדים לא מספיק טובים, אבל אתה יודע שאתה לא יכול להביא מישהו אחר אז הוא נשאר. על התעללות כמו בנאות כיפת הזהב לא נעבור בשתיקה אבל עובדים עצלנים, מאחרים, שעושים כל מיני פנצ'רים – אין לי ברירה אלא להעלים עין".

"אי אפשר לצפות שהטיפול יהיה מספיק איכותי כשאין עובדים טובים. השכר הוא שכר מינימום כי זה מה שמשלם לנו משרד הבריאות. אף אחד לא רוצה לעבוד בזה. כשכבר בא מישהו יכול להיות שהוא היה שוטף כלים במסעדה עד היום. הוא לא עבר שום הכשרה, כלום. אפילו היעדר רישום פלילי אסור לי לבקש" אומר זלקין בתסכול, " גם אם אני פיטרתי היום עובד כי הוא התעלל, הוא הולך, בא לבית אבות אחר, ובית אבות אחר יקבל אותו. כי אין לו עובדים. גם אם הוא יגיד' עבדתי בנווה הורים לא הסתדרתי שם', המנהל יקבל אותו. כי אין לו עובדים אחרים. אלה מי שמטפלים בסבתא שלך, באמא שלי, וכו' וכו'. זו האוכלוסיה".

"לפי החוק בישראל אסור לי לבקש תעודה על אי רישום פלילי, אז אין לי דרך לדעת מי האדם שאני מעסיק. וגם אם הבנאדם בסדר, אני יכול לקחת לעבודה בנאדם שקודם היה שוטף כלים במסעדה – אין לו שום הכשרה, כלום, אז מה הפלא שדברים קורים?".

דורות בנגב, באר שבע: "יש נגדנו ציד מכשפות"

"קיבלו אותי לעבוד כאן כי אני אוהבת זקנים, לא אכפת לי להאכיל זקנים, לא אכפת לי להחליף חיתול לזקנים, אני הולכת עם האחות יד ביד", סיפרה לנו איליאנה ארטוב מנהלת בית אבות "דורות בנגב" שבבאר שבע, שיאן הדיווחים של מחוז הדרום. יותר מכל אחד אחר שפגשנו, ניכר שארטוב נפגעה מהחשדות שעלו בעקבות מקרי נאות כיפת הזהב עד עמקי נשמתה.

ארטוב היא עובדת סוציאלית שהיגרה לישראל מארגנטינה לפני כשני עשורים. ב"דורות" היא כבר שלוש שנים. במהלך שנת 2016 דיווחו במוסד על 12 מקרים של חשד להתעללות במטופלים.

"קשה לי להבין איך שופטים אותנו על זה, תמיד אמרו לנו שהכי חשוב זה לבדוק, כל דבר צריך להיות כתוב", מתגוננת ארטוב, המייחסת גם היא את הדיווחים הרבים למדיניות השקיפות שנהוגה במוסד ולא להתנהלות לקויה. "אנחנו בודקים חשדות, חשדות זה יכול להיות המטומה (סימן כחול) ביד, המטומה ברגל. אנחנו חייבים בדיווח. המדיניות של משרד הבריאות היא לעודד לעשות ועדות, בשביל הפקת לקחים. בודקים חשד ובסופו של דבר באף אחד מהדיווחים לא היה ממש".

"אני רוצה לסמוך על הצוות שלי, אני רוצה לישון טוב בלילה. בזמן האחרון אני לא יכולה לישון כל כך טוב בלילה, בגלל שאני חושבת שיש נגדנו ציד מכשפות. בגלל מה שקרה בחיפה לכלכו על כולנו. לא קיבלנו הגנה משום מקום, משרד הבריאות יכול היה במקום רק לבוא ולהאשים לומר גם שיש מקומות טובים. יש עליהום".

אין מה להסתיר. בית אבות דורות (צילום: Google Maps)

במהלך הביקור שלנו במקום עשתה הכל כדי להבהיר שאין לה מה להסתיר. כשביקשנו לשמוע את פרטי המקרים עליהם דיווחה למשרד הבריאות ב-2016, ארטוב יצאה מהחדר וחזרה כשבידה קלסר שעליו כתוב "התעמרות", פתחה אותו והתחילה להקריא. היא הציגה בפנינו את האירועים החשודים השונים כפי שנבדקו על ידי חברי ועדת ההתעמרות של בית האבות, על פניו בלי לערוך או לצנזר (כמובן גם מבלי לחשוף את פרטי המטופלים כדי שלא לפגוע בצנעת הפרט).

"תמיד הכי קל להשליך את זה שזה קורה במוסד. בסופו של דבר, רוב הפגיעות קורות בתוך הבית, בתוך המשפחה"


מצד שני, ארטוב מבהירה שגם המוסד שהיא מנהלת סובל מהמחסור הקשה בעובדי סיעוד בישראל. החללים הציבוריים בדורות בנגב מרושתים במצלמות אבטחה שמאפשרות להנהלת המקום לעקוב אחר המתרחש. ובתקופה הקרובה היא מתכוונת להציב מצלמות כאלה גם בחדרי המטופלים, בכפוף להסכמת האפוטרופוסים של כל אחד מהם. לטענתה, החליטה לעשות זאת עוד קודם שנחשפה פרשת "נאות כיפת הזהב", "אני רוצה לישון טוב. שתהיה מצלמה בכל חדר ונוכל להסתכל על כל דבר".

עד אז, שנתה של ארטוב מוגבלת, אם כי המטפלים במקום נדרשים לעבוד בצוותים, כך שהם למעשה מפקחים זה על זה. במקביל ארטוב וחברי ההנהלה האחרים עורכים במקום בקרות פתע פנימיות.
בתי האבות אמנם נמצאים על המוקד בתקופה האחרונה אבל ארטוב מבקשת להדגיש שהם אינם לבד, "יש לי אחריות מאוד גדולה ואני מודעת אליה היטב, אבל אני חושבת שכמעט בכל תחום זה ככה. גם טיפול באנשים עם פיגור זה אותו דבר, טיפול בילדים אוטיסטים, בילדים קטנים. לכי תדעי מה קורה בבית של השכן. פגיעות מיניות קורות הכי הרבה בתוך המשפחה. תמיד הכי קל להשליך את זה שזה קורה במוסד. בסופו של דבר רוב הפגיעות קורות בתוך הבית" .

בית האבות הספרדי, חיפה: "הרבה מהטעויות נעשות מחוסר ידע"

ברוכים הבאים לשיאן מקרי החשד להתעללות בכל רחבי ישראל: 31 תלונות בשנת 2016, פי 2 מאשר בשנה הקודמת.

"דווקא אם הייתי רואה שיש ירידה משמעותית בדיווחים הייתי מודאג, כי זה היה סימן שהעובדים מסתירים מאתנו דברים", אומר ירון רז, מנהל בית האבות. "אנחנו מובילים מדיניות של לבדוק כל מקרה, להפוך כל סלע. אנחנו לא עוקבים רק אחרי חשדות להתעללות, נפילות אנחנו סופרים כל יום וכל שעה, מגיעים לכ-50 מקרים כאלה בממוצע בחודש, גם מקרים קטנים כמו קשישים שיורדים לא טוב מכיסא. ככה אנחנו יכולים לבדוק מגמה, להבין למה דברים קורים ואפשר להפיק לקחים ולהשתפר".

"הרבה מהטעויות נעשות מחוסר ידע", אומרת בלה, העובדת הסוציאלית האחראית על ועדת הבדיקה של מקרי החשד. "בגלל שהשכר נמוך באים לעבוד כאן אנשים ללא הכשרה, בדרך כלל בגילאים של אחרי צבא, צריך לחנך אותם איך לעבוד, אין להם מושג. אנחנו משתדלים להעביר מסר שאנחנו באים ללמד ולא להעניש, וככה אנשים מרגישים בנוח לדווח על כשלים".

בית אבות חיפה
נזהרים מפצצות מתקתקות. בית האבות הספרדי (צילום: Google Maps)

"אירועים כאלה יכולים לקרות אצלנו. אנחנו מדברים על אותה אוכלוסיה. יש אפשרות שמישהו ירביץ ולא ישאיר המטומה (שטף דם) והוא יהיה לבד בחדר ואנחנו לא נדע. יש מצב כזה. אפשרי".

"מצד שני אם יש מקרה של עובד שמגיע פעם אחר פעם לבירורים בסוף נאלץ לעשות מעשה", היא מוסיפה. "היה כאן עובד ששמו נקשר בכמה דברים שלא הצלחנו להוכיח שנעשו בזדון, אבל השם שלו כל פעם עלה. כשראינו שהוא מגיע לוועדה בפעם הרביעית זה כבר נהיה מחשיד. גם אם עד עכשיו זה לא נגמר בפגיעה רצינית מדובר בפצצה מתקתקת. הפסקנו את ההעסקה שלו".

ובכל זאת, נראה שאת רוב הדיווחים מתקשים בבית האבות לבסס – ועל כן רבים מהמקרים שמגיעים לוועדה נותרים כסימני שאלה לא פתורים. "קרו מספר אירועים שמטופלים הגיעו לבתי חולים, הרופאים בדקו את הפגיעות וחשדו במדובר בטראומה ולא במשהו שקשור למצבם הבריאותי, אבל סירבו לכתוב דו"ח רשמי שנוכל להעביר למשטרה", אומרת בלה. כך או כך, נראה שגם פנייה למשטרה לא מרגיעה אותה: "גם כשאני מעבירה להם דו"חות הם לא עושים כלום, במקרה הטוב אני מקבל טלפון של 'נבוא ונבדוק', אבל בדרך כלל אף אחד לא מגיע".

"זו עבודה לא הרמטית, היא לא הרמטית במובן של היעדר שגיאות וכמובן שהיא לא הרמטית במובן של איזה אנשים באים לעבוד כאן" אומר רז ומודה, "אם היינו מציעים שכר של 60 שקלים לשעה לכל מטפל מן הסתם היינו מקבלים איכות יותר טובה של עובדים, אבל אנחנו מציעים פחות מחצי, אז מי בא לעבוד בעבודות האלה? אני תמיד אומר לצוות שלי - קחו בחשבון שאירועים כאלה יכולים לקרות אצלנו. אנחנו מדברים על אותה אוכלוסיה. יש אפשרות שמישהו ירביץ ולא ישאיר המטומה (שטף דם) והוא יהיה לבד בחדר ואנחנו לא נדע. יש מצב כזה. אפשרי".

בלית ברירה ירון מצא פתרון יצירתי: "אנחנו כבר מכירים את השוטר הקהילתי שיושב מעבר לרחוב, ולפעמים אני מבקש ממנו לבוא לעשות פה סיבוב, לעובדים אנחנו אומרים שהוא בא לחקור אירוע מסוים, ואנחנו מאמינים שהמדים עושים את שלהם – אנשים מבינים שאנחנו מתייחסים ברצינות למקרה ובודקים אותו. זו הצגה, אבל היא מייצרת הרתעה".

בית אבות הדסים, בני ברק:

בית האבות הוא שיאן הדיווחים על חשדות להתעללות במחוז תל אביב. כשיצרנו קשר עם הנהלת בית האבות, ממש כפי שיצרנו קשר עם כל יתר השיאנים, וביקשנו לקבל תגובה לנתונים שבפנינו הביעו במקום הפתעה מהמספרים. "את בטוחה שאת מדברת עם המקום הנכון? מי מסר לכם את הנתונים האלה?" שאל מנהל בית האבות. "יש אצלנו ועדת התעמרות אבל אין כאלה כמויות", טען. בהמשך השיחה הוא התרצה והזמין אותנו לבוא לבקר במקום, לשמוע במה מדובר ולראות ש"לא היו דברים מעולם. אנחנו דיווחנו למשרד הבריאות?! מוזר. אני לא יודע מאיפה אתם מביאים את זה. אנחנו מדווחים אם יש תאונה הכי קטנה, אם מישהו נפל בכיסא הרחצה, או אם יש חשד שמישהו התנהג לא כראוי בזמן העברה של חולה ממיטה לכיסא". ושוב, מנהל בית האבות הציע שנפגש איתו ועם העובדות הסוציאליות של המוסד, כדי לשמוע ישירות על מה מדובר.

למחרת ההצעה לקיים עמנו פגישה ולספר במה מדובר ירדה מהפרק. מבית האבות נמסר בתגובה: "מוסד הדסים הינו מוסד ותיק ובעל מוניטין הזוכה בציונים מעולים בביקורות משרד הבריאות. נוהל משרד הבריאות מחייב כל מוסד לטפל בכל מקרה של חשד להתעללות נפשית או להתעמרות פיזית במאושפז, פעמים רבות קורה שבירור יסודי מעלה כי הסימנים בהם מדובר לא נגרמו כתוצאה מהתעללות או התעמרות, וגם מקרים אלה נכללו במסגרת המקרים המדווחים.

"עצם העובדה שאנו מתייחסים ברצינות ובחומרה לכל חשד ומדווחים עליו למשרד הבריאות מלמד שאנו מיישמים את נהלי משרד הבריאות ברצינות ובאחריות. מתוך 13 המקרים שווחו על ידינו כחשד למשרד הבריאות במהלך שנת 2016, ב-13 מקרים נשלל כל חשד להתעללות או התעמרות".

לא מוכנים להיפגש. הדסים, בני ברק (צילום: Google Maps)

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה כי 

"מספר המקרים המדווחים על ידי המוסדות אינו מעיד על מספר ההתעללויות אלא על מודעות של לנושא. משרד הבריאות מקבל במסלול ישיר פניות וחשדות להתעללות מהמוסדות ומכל גורם אחר, בודק ומטפל במלוא החומרה. במקביל חלק ממספר הדיווחים המצוינים בכל מוסד הם מקרים של חשד לבטיחות הטיפול ולאו דוקא חשד להתעללות (השם נובע משם הועדה שבודקת זאת) על כן יש דוקא לברך את המוסדות שעושים זאת ולבדוק דוקא מוסדות ללא דיווחים זה אחד הכלים שמסייעים למשרד הבריאות לשמר איכות ובטיחות. במקביל קיימת חובת דיווח ובדיקה ע"י משרד הבריאות.״