בנימין נתניהו. חולם
(צילום: פלאש 90)

חיי החלום של האזרח בנימין

משיירת ראש הממשלה באמת רואים רק מחלפים. לא תורים, לא פקקים ולא בירוקרטיה
שאול אמסטרדמסקי
06 באפריל 2017
14:42
עודכן ב 15:58

לפני כמה שנים, ממש בשלהי כהונתו, הזדמן לי להעביר יום שלם עם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. הוא ערך סיור באזור אשקלון, סוג של סיור פרידה. ביקרנו בחברת חשמל, במפעלים באזור התעשייה של העיר, ולסיום מוזי ורטהים ערך לו ערב חיים שכאלה במרכז המבקרים של קרסלברג.

הסיבה היחידה שבגללה התלוויתי לכל הדבר הזה היתה בשביל לראיין את ראש הממשלה. הלו"ז לאורך היום היה עמוס, אז סידרו לי איתו חצי שעה אחד על אחד ממש בסוף, רגע לפני שעולים למסוק בחזרה לירושלים. רק שהחצי שעה התקצרה, ולא היה לי מספיק זמן. בשביל להשלים עוד כמה שאלות העוזרת של אולמרט סידרה לי שאסע איתו ברכב עד למסוק, ואחרי שנחתנו בירושלים, עד לבית ראש הממשלה.

אני לא זוכר המון מהנסיעה הזו, חוץ משני דברים: אולמרט כל הזמן גלש באתר וואינט בטלפון שלו, והנסיעה היתה נורא קצרה. באותו זמן גרתי בירושלים, כך שהכרתי היטב את כבישי העיר ועומסיה. נחתנו עם המסוק במנחת ארעי ליד קניון מלחה, בקצה הדרומי של העיר. נכנסו למכונית ושיירת ראש הממשלה התחילה לנסוע למעון הרשמי ברחוב בלפור, בטבורה של העיר. בשעת ערב רגילה נסיעה כזו תיקח לכם לפחות חצי שעה. אז, עם שיירת ראש הממשלה, זה ארך משהו כמו חמש דקות. אני זוכר את זה היטב כי זה היה כמו לנסוע בתוך חלום. לא עוצרים לרגע, באף רמזור, בשום צומת. כל המכוניות סרות מן הדרך, כאילו משה פותח לך את ים סוף.

זה היה אדיר.

אני מספר את הסיפור הזה כי זה האופן שבו ראש הממשלה, כל ראש הממשלה, רואה את החיים בישראל - הם נראים לו כמו בחלום. ובחלום הכל ורוד ונחמד. האנשים מחייכים ומנופפים לשלום, אין תורים, אין פקקים, אין בעיות. הכל פנטסטי.

כשאתה ראש ממשלה כל כך הרבה זמן כמו ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, אתה מתחיל לשכוח איך נראו פעם החיים בגובה הרחוב. אתה מתרגל לחיים בגובה רב, לחיים בנתיב המהיר, לחיים נטולי בירוקרטיה ובעיות. מוקף בשכבות עבות עבות של צמר גפן וניתוק, ראש הממשלה חיי את החלום הישראלי המושלם.

וזו בדיוק הבעיה.

ראש הממשלה רואה רק את תמונת המקרו של ישראל. ובמקרו, חייבים להודות, מצבה של ישראל פצצה. לפחות במישור הכלכלי. שיעור האבטלה בשפל, הגירעון הממשלתי אמנם היה יכול להיות נמוך יותר אבל הוא נשלט, ההייטק ממשיך לנפק אקזיטים מרשימים, שיעורי התעסוקה עולים בקרב כל המגזרים, החוב של ישראל ביחס לתוצר שלה יורד (וזה טוב, כי זה סימן לכלכלה יציבה), השקל חזק (וזה הורג את היצואנים אבל גם זה סימן לכלכלה חזקה), האינפלציה נמוכה ולכן השכר הריאלי של העובדים במגמת עליה ובשנה החולפת אפילו מדד העוני העיקרי התחיל לרדת. מחירי הדירות אמנם ממשיכים לעלות אבל זו לא בעיה של ראש הממשלה, במקסימום של שר האוצר.

כשמסתכלים רק על תמונת המקרו של ישראל, הכל פצצה. וזו בדיוק התמונה שרואה ראש הממשלה. הבעיה היא שזו התמונה היחידה שראש הממשלה רואה.

עזבו אתכם מעניין הפקקים והמחלפים, נראה לי שכולנו הבנו כבר את הבדיחה. בואו נדבר על עוד כמה דברים, עוד כמה שירותים ציבוריים, שלראש הממשלה פשוט לא יוצא להתנסות בהם, עד כדי כך שייתכן שאין לו שמץ של מושג שזה המצב.

ניסיתם להזמין לאחרונה תור לרופא מומחה בקופת החולים שלכם? לא איזה מומחה-מומחה, סתם רופא שהוא לא רופא משפחה, לא איזה כוכב רפואי בעל שם עולמי. סתם, רופא עיניים, או רופא עור, או אנדוקרינולוג, או מעבדת שמיעה לילדה. ניסיתם? כמה זמן לקח לכם, נכון מלא? חודשים ארוכים? יותר?

לראש הממשלה אין בעיה כזו. כשהוא צריך רופא, מגיע אליו רופאו האישי. כשהוא צריך משהו בבית החולים, אין בעיה, מבריחים אותו בתוך משאית פיתות והוא מקבל שירות רפואי אצל הרופאים הכי טובים ובלי לחכות שניה וחצי בתור.

זה בסדר, זה השירות שהוא צריך לקבל - הוא ראש הממשלה - אבל זה מונע ממנו להבין לעומק כיצד זה מרגיש להתייבש חודשים ארוכים בתור, או פשוט לשלם כסף מהכיס בשביל לקבל את השירות הבסיסי הזה באופן פרטי.

ניסיתם לאחרונה לקבל שירות ממשרד הרישוי? כמה ימי עבודה בזבזתם על זה, אחד? שניים? יותר? ניסיתם פעם לקבל שירות מהטאבו? מביטוח לאומי? ממשרד הפנים? כמה שעות התייבשתם בתורים? כמה פעמים חשבתם לקפוץ מהחלון? שלוש? ארבע?

ניסיתם להשיג שעות למטפל סיעודי לאבא או אמא שלכם? ניסיתם לקבל תשובה מתאגיד המים שלכם למה הם חייבו אתכם פתאום חיוב יתר? רבתם עם ההוצאה לפועל על ריבית שהם ניפחו לכם?

כי ראש הממשלה לא. יש מצב שהוא לא יודע שהמנגנונים האלה קיימים. יש מצב שהוא יודע, אבל שכח. יש מצב שהוא לא שכח אבל שזה מודחק כל כך עמוק בראשו, שזה לא יותר מזיכרון עמום, כמו רגעים חולפים מחיים של אנשים אחרים. אנחנו לא באמת זוכרים שזה שם, רק כשמשהו ממש מזכיר לנו.

ראש הממשלה חי את חייו בחלום. הוא משייט בישראל כאילו הוא יושב על ענן צמרירי והחיים פשוט נפרשים לפניו. אין פלא שהוא רואה מחלפים היכן שיש פקקים, אין פלא שהוא לא מבין מדוע התקשורת רואה רק את הצדדים השליליים.

הוא צודק, אגב. התקשורת יכולה להגדיל את המינון של הסיפורים החיוביים שהיא מספרת על החיים כאן ועדיין לעשות גם עבודה ביקורתית. אבל זה לא משנה במאומה את העובדה שראש הממשלה לא באמת חי איתנו כאן במדינת ישראל. במקרה הטוב, הוא חי לצידנו. במקרה הרע, הוא פשוט מנותק לחלוטין ממה שהולך כאן.

אבל הי, למה לדכדכך כל הזמן?

חג שמח שיהיה.

פקק בערב חג. צילום: פלאש 90