כחלון
(צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

כחלון שתה לנתניהו את הרזרבה התקציבית למען הבחירות

כחלון הכריז על הטבות שיעלו 3.95 מיליארד שקל בשנה - ודאג שעד הבחירות, לאף אחד אחר לא יישאר שקל לחלק
שאול אמסטרדמסקי
18 באפריל 2017
18:01
עודכן ב 18:04

במסיבת עיתונאים שנראתה יותר מהכל כמו הפתיחה הרשמית של קמפיין הבחירות הבא של מפלגת כולנו, שר האוצר משה כחלון הציג את תכנית "נטו למשפחה" שלו. כל הדברים במסיבת העיתונאים הזו הריחו מבחירות. שם התכנית מתכתב עם סלוגן הבחירות של כחלון בבחירות האחרונות, "נטו בשבילך". אפילו סרטון התדמית שהוקרן במהלך מסיבת העיתונאים - צעד חריג בפני עצמו - היה בצבעים של מפלגת כולנו. גם במהלך הנאום שלו עצמו, כחלון היטיב לעקוץ את יריביו הפוליטיים - יאיר לפיד ובנימין נתניהו - גם אם לא נקב בשמותיהם במפורש. "אפשר לדבר על האיש השמן והרזה, אפשר לשאול איפה הכסף", עקץ כחלון, "ואפשר לעשות. אנחנו עושים".

אז מה בתכנית? נקודות זיכוי למס הכנסה להורים לילדים קטנים - אבל רק לשנתיים - הורדת מכסים על בגדי ילדים, מכשירי סלולר והנעלה, סבסוד צהרונים לילדים קטנים, והגדלת מס הכנסה שלילי לאנשים עובדים בשכר נמוך, בדגש על הורים לילדים. בשורה התחתונה, כחלון מעביר כאן מסר פוליטי מובהק מאוד: אני פועל ישירות לטובת מעמד הביניים העובד. המטרה ברורה: המנדטים שיאיר לפיד גונב לו.
כמה התכנית הזו עולה? מבחינת תקציב המדינה, היא עולה בערך 1.65 מיליארד שקל בשנה. מאיפה הכסף הזה יגיע? מהרזרבה שנמצאת בתקציב המדינה שמשרד האוצר שמר ליום סגריר. מבחינת רשות המסים, מתן נקודות זיכוי חדשות והפחתת מכסים מקטינה את הכנסות המדינה ממסים. בכמה? ב-2.3 מיליארד שקל בשנה. מאיפה הכסף הזה אמור להגיע? מהתקווה. או ליתר דיוק, מהתחזית המעודכנת של הכלכלן הראשי במשרד האוצר להכנסות המדינה ממסים בשנה הבאה, שגדולה בדיוק ב-2.3 מיליארד שקל מהתחזית המקורית. ואם הוא טועה? הגירעון הממשלתי יהיה גדול יותר.

כחלון הבטיח שבשבועות הקרובים ממש יציג לציבור גם את התכנית להעלאת קצבאות הנכים ב-4 מיליארד שקל. אין עדיין פרטים מלאים על התכנית - היא טרם גובשה סופית במשרד האוצר - אבל כבר עכשיו ברור שהעלאת הקצבאות תיפרס לאורך זמן רב.

נקודות זיכוי במס להורים וסבסוד צהרונים על פי אשכול סוציו-אקונומי. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90. למצולמים אין קשר לכתבהנקודות זיכוי במס להורים וסבסוד צהרונים על פי אשכול סוציו-אקונומי (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90. למצולמים אין קשר לכתבה)

אם לא היה תקציב דו שנתי לא היינו מגיעים למצב הזה

הצעדים של כחלון מעידים גם עד כמה תקציב דו שנתי הוא דבר בעייתי. אם התקציב היה חד שנתי, כמו בעבר, בשלב הזה של השנה משרדי הממשלה היו מתחילים לבנות את תקציב השנה הבאה יחד עם משרד האוצר. במסגרת התהליך הזה משרד האוצר היה בודק לכמה מסתכמות כל ההבטחות של שרי הממשלה לאורך השנה, בודק עד כמה ההבטחות האלה חורגות מסך התקציב שלממשלה מותר להוציא, ומתחיל לקצץ את מה שחורג מהמסגרת.

מאחר שהתקציב לשנת 2018 כבר אושר בכנסת בשנה שעברה (כי זה תקציב לשנים 2017-2018), התהליך הזה לא קורה. הוא יתחיל רק באמצע השנה הבאה, ועד אז עלול להתברר שהממשלה הבטיחה והבטיחה והבטיחה כל כך הרבה מעבר למה שמותר לה, שהגירעון הולך להיות נורא גדול, או שיש צורך בהעלאת מסים נרחבת, או שצריך לקצץ המון תקציבים, או קצת מהכל. זה בדיוק מה שקרה ב-2012.
בשביל למנוע מהמצב הזה לחזור על עצמו, באגף התקציבים במשרד האוצר בנו מנגנון עם השם הכי טכני בעולם: הנומרטור. המנגנון הזה אמור לרסן את שרי הממשלה מלהבטיח יותר מדי דברים שעולים יותר מדי כסף (ועובדה, זה לא מונע מהם) וגם לוודא שאם כבר הפוליטיקאים מבטיחים דברים, שיגידו בדיוק מאיפה יגיע הכסף בשנים הבאות.

אבל פה יש קטע, שהפוליטיקאים מיהרו לעלות עליו: הם צריכים להגיד רק מאיפה יגיע הכסף החל מעוד שנתיים. תקציב השנה הבאה כבר סגור, הוא אושר בכנסת בסוף השנה שעברה במסגרת התקציב הדו שנתי. לכן, בשנה הבאה הכסף יגיע מרזרבה של 3.5 מיליארד שקל שמשרד האוצר השאיר בתקציב בדיוק בשביל להיות מסוגל לספוג פעלתנות פוליטית-תקציבית. הוא יכול פשוט להחליט להשתמש ברובה למטרות שהוא חפץ בהן מבחינה כלכלית או פוליטית.

רגע, אבל יש עוד שרים שרוצים כסף, לא? שר הבריאות יעקב ליצמן רוצה כסף לביטוח סיעודי, שר הביטחון ליברמן ירצה כסף, שר התחבורה ישראל כץ ירצה כסף, כולם ירצו. אבל כמו במשל על סבתא שבישלה דייסה, להם לא יישאר, כי כחלון, בתרגיל ערמומי, לקח לעצמו את כל הרזרבה התקציבית. כל השרים האחרים שירצו גם הם דברים - יצטרכו ללכת לחפש.