ההפגנה של העוזרות המשפטיות ביום שלישי האחרון
(צילום: ישראל הדרי)

הסיבות התמוהות מאחורי תנאי העסקה של העוזרת המשפטית

העוזרות המשפטיות מפוטרות אוטומטית אחרי שש שנות עבודה. למה? כדי שהשופטים לא יצטרכו לטרוח לפטר אותן
גור מגידו
30 באפריל 2017
13:51
עודכן ב 14:09

מאבק עובדים במערכת המשפט הישראלית מגלה איך נתפשים השופטים בעיני הנהלת בתי המשפט. בתחילת השבוע שעבר פתחו העוזרות המשפטית בשביתה, בין היתר סביב "קציבת הכהונה", כלל שלפיו הן מפוטרות אוטומטית לאחר שש שנים בתפקיד. לטענת הנהלת בתי המשפט, יש דווקא סיבות טובות מאוד להגבלת הכהונה: התפקיד שוחק, מאיים על היוקרה של השופט וללא פיטורים אוטומטים השופטים עוד עשויים להידרש להעיד בבתי משפט.

מאחורי התירוצים של מערכת המשפט הישראלית, מתגלה התפישה המטרידה של המערכת, את תפקיד השופט ואת עצמה.

מחצית מהעוזרות המשפטיות בסכנת פיטורין

מיהן העוזרות המשפטיות? מדובר במשפטניות שכותבות את מרבית פסקי הדין בישראל, או לפחות את הטיוטה הראשונה שלהם. תפקידה של העוזרת המשפטית הוא ללמוד את התיקים לעומקם ולערוך מחקר משפטי מקיף לקראת כתיבת פסק הדין (או כל החלטה אחרת). לרוב השופטים, בוודאי בערכאות הבכירות, יש עוזר או עוזרת משפטית. ב-90% מהמקרים מדובר בעוזרת. בישראל יש כ-650 עוזרות משפטיות.
הסוגיה שנמצאת בלב המאבק של העוזרות המשפטיות היא "קציבת הכהונה", שקובעת שיש לפטר אותן לאחר שש שנים בתפקיד, אלא אם הוגשה בקשה חריגה לוועדה מיוחדת להמשיך בכהונה. לבקשה כזו אין סיכוי רב להתקבל.

הנחת העבודה מאחורי הכלל היתה שעוזרת משפטית זו מעין משרת "נושאת כלים". כלומר, משרה שמיועדת למשפטניות צעירות שישתמשו בתפקיד כמקפצה לתפקיד הבא.

בהכללה, מרבית העוזרות המשפטיות הן אכן צעירות. עם זאת, בשנים האחרונות חל שינוי ביחס לתפקיד הזה. לפי עו"ד שרית טוביס,  יו"ר ועד עוזרי השופטים הארצי, ההנחה שמדובר בעובדות צעירות לא תמיד נכונה - כך לדוגמה, העוזרת המשפטית המבוגרת ביותר היא בת 60. טוביס טוענת שכמחצית מהעוזרות המשפטיות בסכנת פיטורים בטווח הזמן הקצר אם הכלל יופעל שוב (הפעלתו הוקפאה בחודשים האחרונים עקב מגעים בין הוועד להנהלת בתי המשפט).

הפגנת העוזרות המשפטיות ביום שלישי האחרון (צילום: ישראל הדרי)הפגנת העוזרות המשפטיות ביום שלישי האחרון (צילום: ישראל הדרי)

בשנת 2015 הגיעה סוגיית החוקיות של קציבת הכהונה לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה. בית הדין קבע שההגבלה מותרת בחוק ואין עילה למנוע אותה, אבל הוא לא קבע שהיא מוסרית, או צודקת או שאין לעוזרות המשפטיות סיבה טובה למחות נגדה.

סכנת שחיקה, אבל רק לעוזרות המשפטיות

החלק הכי מעניין בסיפור הזה הוא לאו דווקא החלטת בית הדין, אלא הנימוקים שהנהלת בתי המשפט, בראשותו של מיכאל שפיצר, מסרה לו בנוגע לצורך בקציבת הכהונה.
מערכת בתי המשפט טענה, בין היתר, שתפקידו של העוזר המשפטי אינו מאפשר אופק קידום. לכן, כשעוזר משפטי מצוי בתפקידו שנים רבות (יותר משש שנים), קיימת סכנה לאדישות ולשחיקה שתביא בסופו של דבר לפגיעה באיכות עבודתו.

מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

קשה להתעלם מהדמיון הרב שבין תפקיד השופט לבין תפקיד העוזרת המשפטית שלו. השופט והעוזרת עוסקים בדיוק באותם תיקים ובדיוק באותן סוגיות משפטיות ועובדתיות. הם באים בכל יום לאותו מקום, חווים חוויה דומה וסופגים את המטען הרגשי הטעון של אותם בעלי דין. השחיקה דומה.

מבלי להפחית בחשיבות פער הסמכויות שקיים בין השופט לבין מי שמשמשת כיד ימינו - אם יש סכנה שאחרי שש שנים העוזרת של השופט אינה כשירה לבצע את תפקידה – מה תגידו על עשרות ואולי מאות השופטים שמכהנים בדין (באותה הדרגה) עשור, או שניים או שלושה? הם לא נשחקים? אותם אין מקום לפטר אוטומטית?

כמה שופטים כאלה יש? המון. עשרות לפחות. אולי מאות.

זירת ההתגוששות

למה לקבוע כלל של פיטורים אוטומטיים מתוך ההנחה של שחיקה בתפקיד? אם עוזרת משפטית מסוימת נעשתה שחוקה ולא יעילה – אין שום מניעה לפטר אותה. אבל למה לפטר את כולן ללא הבחנה?
לכך יש להנהלת בתי המשפט תשובה שהיא לא פחות ממדהימה. צריך לפטר אוטומטית כל עוזרת כדי שהשופט לא יאלץ "לרדת לזירת ההתגוששות של הדיון המשפטי", במקרה שהעוזרת תנהל הליך כנגד פיטוריה בבית הדין לעבודה. לא המצאנו את זה, הנה הציטוט המלא:

"מצב דברים שבו שופט יצטרך 'לרדת לזירה', להעיד ולתת נימוקים בפני הערכאה הרלוונטית, מדוע הוא אינו חפץ עוד בשירותיו של עוזר משפטי פלוני או אלמוני, תוך שמיעת עדויות על אופי העבודה המתרחש בלשכתו של השופט - זירת התגוששות שכזו אינה הולמת את כבודו של מקצוע השופט ויהא בה כדי לפגוע באמון הציבור בשפיטה".

כלומר, בית המשפט, לשיטת ההנהלה, הוא "זירת התגוששות" שבה מתנהלים קרבות מכוערים בין אנשים שמידת הכבוד שיש להעניק להם פחותה מזו של השופטים. לא מדובר ב"היכל הצדק" או אפילו במקום שבו בני אדם מבררים סכסוכים בצורה מכובדת ותרבותית. זו זירת קרב, בור להקיז בו דם; ואסור שהשופטים, שהם כנראה סוג של אצילים, ידרכו על קרקע טמאה שכזו.

"זירת התגוששות שכזו אינה הולמת את כבודו של מקצוע השופט ויהא בה כדי לפגוע באמון הציבור בשפיטה"

גם אם נקבל חלק מהטיעון, שלפיו ישנם סודות מתוך הלשכה הסגורה של השופט שעדיף שלא ייחשפו - האם מערכת בתי המשפט לא יכולה פשוט לבקש להפוך את הליך הפיטורים לחסוי? למה לקבוע שצריך לפטר אוטומטית מאות נשים, משפטניות טובות ועובדות מסורות, רק בשביל שכבוד השופט לא יופיע כעד בבית המשפט?

קשה גם להתעלם מזה שהשופטים עצמם לימדו אותנו בשנים האחרונות שאין אדם שזמנו יקר מדי או מעמדו רם מכדי לגשת לאותה "זירה". למדנו שראש ממשלה יכול להיות מורשע. גם נשיא. ראש ממשלה אחר, מגיע בעצמו להעיד בתיק אזרחי שהוא מנהל, כי הוא אזרח והוא שווה לכולם. אז מותר לקרוא את המכובדים ביותר לתוך הזירה, חוץ מהשופטים?

חשש שהעוזרת המשפטית תאפיל על השופט

רגע אחרי שמערכת בתי המשפט טענה למעמד מיוחד של שופטים, שאין לו בסיס ממשי בחוק (או בכלל), היא מציגה טענה שדווקא מקטינה ומנמיכה את השופטים. לטענתה, אם עוזרת משפטית תעבוד לצידו של השופט במשך שנים רבות, יווצר הרושם ששיקול דעתה גובר על שיקול דעתו של השופט ומחליף אותו. הנה הדברים כפי שהופיעו בכתב הטענות:

"העובדה שבלשכתו של השופט מועסק גורם משפטי מקצועי, אשר מטבע הדברים צבר ניסיון רב בשנים וגיבש עם הזמן תפישות ערכיות משלו, בסוגיות משפטיות שונות, עשויה להיתפש בעיני הציבור כמשפיעה על שיקול דעתו העצמאי והבלתי תלוי של השופט".

קודם כל, הטיעון הזה מניח הנחה מופרכת למדי, שלפיה לציבור יש עמדה כלשהי בנושא העוזרות המשפטיות והשפעתן על השופטים. עם כל הכבוד, רוב הציבור לא יודע שהן קיימות.

המסקנה השנייה היא שלדעת מערכת בתי המשפט, הציבור נותן קרדיט מועט מאוד לשופטים, במיוחד בנושא עצמאותם. מסקנה שלישית היא שעל המזבח של שיפור הדימוי הבעייתי (כביכול) של שופטים, מוצדק לפטר ללא שיקול דעת מקדים, מאות עובדות טובות; ומכאן שוב התפישה שהשופטים הם פשוט חשובים יותר מאנשים אחרים. ראוי לזרוק עובדת מעבודתה, כי מהו ערך פרנסה של משפחה לעומת השמירה על התדמית של השופט?

השופטים צריכים להשמיע את קולם

הוויכוח בין הנהלת בתי המשפט לבין העוזרות המשפטיות לא נוגע רק לסוגיית קציבת הכהונה. ישנה גם סוגיה של הפחתת שכר שמערכת בתי המשפט מבקשת לכפות על העוזרות. במקביל, למרות מו"מ שמתקיים מול הוועד היציג, מערכת בתי המשפט שלחה לאחרונה חוזים אישיים עם תנאים מרעים למאות עוזרים מבלי לעדכן את הוועד.

מבעד לסכסוך העבודה הזה משתקפת תפישת מערכת המשפט את עצמה ואת שופטיה. וההשתקפות הזאת מטרידה. זו הסיבה שלא מדובר רק בסכסוך עבודה, אלא בבעיה שורשית יותר, של תפישת שיש לקוות שלא משקפות את העמדות של השופטים עצמם.

הייתי רוצה להאמין שרוב השופטים בכלל לא מסכימים עם כל הטענות הללו, שהנהלת בתי המשפט טוענת במידה מסוימת בשמם. ואם הם לא מסכימים, הייתי מקווה שישמיעו את קולם. אם לא בציבור, אז לפחות באוזני הנהלת בתי המשפט.

מהנהלת בתי המשפט נמסר: "טענות העוזרים המשפטיים אינן מדויקות, וזאת בלשון המעטה, ואינן משקפות את המציאות כהווייתה. מצער להיווכח כי חרף העובדה שהתקיימו בין הצדדים ישיבות – בחרו העוזרים המשפטיים לפתוח בשביתה. כזכור, בית הדין הארצי אישר את קציבת תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים, והנהלת בתי המשפט פועלת יחד עם הגורמים המוסמכים בנציבות שירות המדינה ובמשרד האוצר כדי לקדם פתרון אשר עולה בקנה אחד עם פסקי הדין של בתי הדין לעבודה".