(צילום: פלאש 90)
(צילום: פלאש 90)

כך לה פן עלתה לגמר

הסיפור של עליית לה פן הוא לא סיפור על טרור וגזענות, אלא סיפור כלכלי מהסוג שהפך להיות חלק מרוח התקופה
צליל אברהם וגבריאל בורדון
04 במאי 2017
19:01

בואו נתחיל מלהסתכל רגע על המפה הזאת:


מה שרואים כאן זה את תוצאות הסיבוב הראשון של הבחירות בצרפת לפי מחוזות. המחוזות שבהם קיבלה מארין לה פן הכי הרבה קולות צבועים בשחור; אלה שבהם קיבל מועמד המרכז מאקרון הכי הרבה קולות בצהוב (מקור, ובחירת צבעים מניפולטיבית: matador).

מפות כאלה הן חלק מרוח התקופה. ראינו דומות להן אחרי הברקזיט בבריטניה, הבחירות בארצות הברית ומשאל העם באיטליה. אבל המפה הזו גם קצת שונה מהמפות ההן. גם כי שיטת הבחירות בצרפת שונה - יש בה אזור בחירה אחד, כמו בישראל - אבל בעיקר כי מה שרואים פה זה לא כמה מרכזים עירוניים ליברליים מוקפים בפריפריה מוזנחת שמצביעה לימין; מפת ההצבעה הצרפתית מתחלקת כמעט חצי חצי בין מזרח למערב. וכדי להסביר איך הימין הקיצוני עלה בצרפת צריך להבין מה קרה במזרח, ובעיקר - מה קרה בצפון מזרח צרפת ב-15 שנה האחרונות.

אתם בוודאי זוכרים את פיגוע הדריסה בניס בקיץ האחרון. זה קרה ב-14 ביולי 2016, יום הבסטיליה, כשנהג משאית מוסלמי נסע אל תוך קהל החוגגים, הרג 86 אנשים ופצע 306. באזור הזה הצביעו ללה פן, וזו גם הקריאה הישראלית הנפוצה של מה שקורה בצרפת: יש שם הרבה טרור ולפיכך הם זזים ימינה. כמו שקרה אצלנו.

אלא שבדרום צרפת הצביעו לימין גם קודם, ולימין הקיצוני. ב-2002 אביה של לה-פן, ז'אן מארי לה-פן, הדהים את העולם כשעלה בהפתעה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות אחרי שגרף את רוב הקולות שם, בדרום מזרח הצרפת. זה הבסיס של לה-פן. הבוחרים בה שם לא עשירים, וזה אזור מוכה אבטלה כמעט כמו הצפון, אבל הם בוחרי ימין קיצוני קלאסיים: הם מוצפים בגלי הגירה עצומים מצפון אפריקה, הם מגיבים אליהם בגזענות, והם גם מצביעי ימין כלכליים: לפי נתוני הקמפיין של לה-פן עצמה שפורסמו בלה-מונד, רק 36% ממצביעי לה-פן בדרום הם פועלים, למשל; 60% מהם חושבים שהעשירים משלמים יותר מדי מסים; רק 22% מאמינים שכדי לתקן את אי השוויון, העשירים צריכים לשלם יותר.

אבל הבייס הזה לא הספיק כדי להעלות את לה פן לגמר הפעם. בשביל זה היה צריך עוד משהו. והמשהו הזה הוא מה שקרה באיטליה, בבריטניה ובארצות הברית: נפילה כלכלית של אזור שלם.

חגורת החלודה הצרפתית

צפון-מזרח צרפת - או "או דה פראנס", או "צרפת עילית" - הוא לא אזור שנוסעים אליו לוואקאנס לטייל בטירות ולשתות יין. זה חבל ארץ קר, אפור וגשום מאוד, שתושביו חיים בעיירות תעשייתיות ומתפרנסים מעבודות במכרות פחם, במפעלי תעשייה כבדה ובטקסטיל. בפריז מכנים את התושבים שלו "שטיז" - כינוי לעגני על שם הניב הצרפתי שמדובר שם, שטי, שנחשב קרתני ומצחיק. בסרט מ-2008 שנקרא "ברוכים הבאים לצפון" בחור צרפתי מפרובאנס נשלח לצפון צרפת בתור עונש על כך שניסה להתחזות לנכה. כשהוא מגיע לשם הוא מגלה שיורד גשם כל הזמן, וכולם מדברים שטי.

מקומות העבודה של השטיז מסתובבים היום בכל רחבי העולם. התעשיה הכבדה עברה לפולין, הטקסטיל למדינות עולם שלישי. יש בצפון מזרח צרפת 11% אחוזי אבטלה, לעומת 9.6% בשאר המדינה; יש שם את האחוזים הנמוכים ביותר של בעלי השכלה גבוהה; במדד אי שוויון שהגה הדמוגרף הצרפתי הרווה לה ברה, שמורכב מאחוזי האבטלה, העוני, הצעירים ללא השכלה והמשפחות החד הוריות, הצפון קורן בראש המפה באדום עז, בוהק כדלקת. בכתבה שפורסמה לפני חודש וחצי ב"טיים מגזין" כינו את האזור "חגורת החלודה הצרפתית", תיארו את בתי החרושת הנטושים מוקפים בסבך של קוצים ומתחו קו ישר בין מפעלי הצמיגים הנטושים של העיר אמיו לנפילתה של תעשיית הרכב האמריקאית: "זו הדטרויט שלנו". השילוב של ההתנשאות של פריז על הצפון ושל ההתרסקות הצרפתית שלה שלח את הצפוניים לזרועות של לה-פן.

פועלים מצביעים לשמאל, פועלים מובטלים מצביעים לימין

אבל כדי להבין כמה את מה שקרה בצפון צרפת לאורך זמן, צריך להסתכל על עוד מפה אחת.

(מקור: בלומברג)

זאת מפת ההצבעה בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות בצרפת בשנת 2012. פרנסואה הולנד הסוציאליסט בורוד, סרקוזי, הימני המתון, בתכלת. לה פן בכחול כהה.

במשך עשרות שנים הפועלים בצפון מזרח צרפת הצביעו לסוציאליסטים; כמה פעמים הם אפילו בחרו בקומוניסטים. על אנאן בומון, רובע תעשייתי קטן במחוז פה דה קאלה שבצפון מזרח צרפת, היה נהוג לומר שגם כלב יבחר בו אם ירוץ עם לוגו של המפלגה הסוציאליסטית. אבל זה היה כשעוד היתה להם עבודה. הכלכלה הפוליטית של 2016 - 2017 עשתה את אותו תרגיל שוב, והראתה לנו שפועלים מצביעים לשמאל, אבל פועלים מובטלים, או מפוחדים ועניים, מצביעים לימין הקיצוני.

לה פן ניצחה בתשעה מעשרה המחוזות עם האבטלה הגבוהה ביותר בצרפת. היא זכתה בתמיכה הגבוהה ביותר ב-35.7% באייסן, המחוז מתוך מחוזות צפון-צרפת שנבחר ב"בלומברג" לסמל את חגורת החלודה הצרפתית. לה-פן זכתה ב-22% מכלל הקולות בצרפת, אבל ב-30% מהקולות של חסרי ההשכלה הגבוהה, וב-26% מקולות המובטלים. ב-24 בינואר, כשיצרנית מכשירי החשמל ווירפול הודיעה שהיא מעבירה את המפעל שלה ממחוז אמיין שבאותו חבל לפולין, התמיכה בלה פן זינקה שם עוד.

ולא רק זה: 26 אחוז ממצביעי לה פן הודו בסקר שפורסם ב"לה מונד" שאם לה פן לא היתה רצה הם היו בוחרים במלנשון, מועמד השמאל הרדיקלי, והוא הבחירה השנייה של מצביעיה יותר מאשר אצל כל קהל בוחרים של כל מועמד אחר. זה נתון דרמטי: דמיינו שמצביעי בנט בישראל היו אומרים שהבחירה השנייה שלהם היא מרצ. הבחירות האלה היו, בעצם, בדיוק מה שהליברסיון כינה אותן: הקרב על קול הפועלים. אפשר לראות את זה היטב במפה המדהימה הזאת. בצד ימין אחוזי האבטלה בצרפת, בצד שמאל, אחוזי הצבעה ללה פן.

(מקור: בלומברג)

האידיאולוגיה של מארין לה-פן

למה הפועלים המובטלים בצפון צרפת זזו עד לימין הקיצוני, ולא עצרו בימין? כדי להסביר את זה לא צריך ללכת להסברים מתנשאים על מצוקה שגורמת לגזענות ולשנאת זרים. האמת היא שלה פן עשתה את מה שמועמדי הימין, המרכז והשמאל הצרפתים לא עשו: היא הבטיחה להם שהיא תפתור להם את הבעיות שלהם. אחרי שנים של שלטון ימין, הפועלים ציפו שעלייתו של הולנד ב-2012 תוביל לשינוי חיובי בחייהם. ציפו והתאכזבו: מדיניות המיתון האירופאית המשיכה, והולנד לא עשה כמעט דבר להאבק באבטלה ולשמור על משרותיהם.

לה-פן עומדת בראש מפלגה ניאו-ליברלית באופן מסורתי. אביה היו ניאו-ליברל,  אחייניתה, מריון לה-פן, חברת פרלמנט מטעם המפלגה, אף היא ניאו-ליברלית. אבל לה פן זיהתה את המצוקה בצפון ופשוט שברה את השורות. כבר ב-2002, בשיא הויכוח על גוש היורו, היא בנתה את המטה שלה באנאן בומון - אותו רובע עם הבדיחה על הכלב. בשבוע שעבר היא גרפה שם מעל ל-35 אחוז מהקולות.

וכמו דונאלד טראמפ, כמו נייג'ל פרג' בבריטניה, היא לא נותנת למה שלמדנו בתנועות הנוער על אחדות רעיונית של חירות או שוויון להפריע לה: היא מציגה פטריוטיזם כלכלי. גם להפחית מסים, וגם למסות את הצורה למי שיעז להזיז מפעלים מצרפת לפולין ואז עוד לנסות למכור את המוצרים שלו בחזרה לצרפתים. זה הימין הפופוליסטי.

רגע, ומה עם מצביעי הימין השמרנים בדרום, הבייס שלה שאמרנו שהוא ניאו ליברלי? זה קל. לו היא פשוט מציגה מסרים אחרים.

אז מה יהיה?

ביום ראשון ייערך הסיבוב השני של הבחירות בצרפת במתכונת שגם היא מוכרת לנו מהארץ: ימין קיצוני מול מרכז. כל מה שצריך לקרות כדי שהפאשיזם לא יעבור שהוא שמצביעי השמאל יתיישרו ויצביעו למועמד המרכז, מאקרון, וינצחו את לה-פן 70-30. קל. אבל בינתיים 65% ממצביעי מלאנשון, הסוציאליסט שנשר בסיבוב הקודם, אמרו בסקר באינטרנט שהם לא הולכים להצביע, ואצל הצעירים השמאלנים בפריז מסתובבת האמירה שאנחנו מכירים גם מפה - שאין הבדל בין ימין ומרכז ועדיף כבר לא להצביע ולנסוע לוואקאנס ארוך. בדיוק כמו שקרה באמריקה. בהצלחה.