מה אם לעולם לא יהיו לנו מחשבים טובים יותר?

במפעל "אינטל" בקריית גת רום אטיק גילה בשורה דרמטית: יכול להיות שחוק מור מפסיק לעבוד. פרק 19 של חיות כיס
רום אטיק וצליל אברהם | "חיות כיס"
10 במאי 2017
00:00
עודכן ב 10:01

הכתבה שלפניכם היא תסכית של פרק 19 של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לנו כאן או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם 

צליל: אל דאגה, מה שאתם שומעים ברקע זו לא תקלה בטלפון שלכם. רום, אתה מכיר את זה?
רום: מה, את "דייב"?

צליל: כן?

רום: ברור שאני מכיר את דייב.

צליל: איך אתה מכיר את דייב? זה משחק שיצא בשנת 1988. זה לפני שנולדת.

רום: לכולם היה דייב.

צליל: זה היה המשחק היחיד שעבד על המחשב שלך?

רום: אההה כן. זה והנסיך הפרסי.

צליל: בסדר, גם אצלי זה ככה. המחשב שלי היה ישן מדי. אצלנו לכל ילד בכתה היה מספר: 386, 486, 586. ככה ידענו למי ללכת הביתה לשחק.

רום: אני חושב שבדור שלי כבר סווגנו על פי הפנטיום.

צליל: פנטיום היתה מילה מהלכת קסם כשאני הייתי בכיתה ו'. היו שמועות על ילדים שיש להם וילה, ברכה בחצר ופנטיום.

רום: אז למה אנחנו מעלים עכשיו את הגרה הנוסטלגית הזאת? כי 386, 486 ופנטיום הם שמות של מעבדים. והיום אנחנו רוצים לדבר על מעבדים. ייקח לי משהו כמו 20 דקות להסביר מה זה בכלל מעבד, ובכל זאת, כשהיינו ילדים מעבדים היו מותגים ברמה של נייקי בערך.

יויו"ר אינטל אנדרו גרוב (משמאל) ועובדי החברה מתלהבים ממחשב עם מעבד פנטיום ב-1993 (צילום: AP)

צליל: כשחושבים על זה, זה נורא מוזר שילדים מבינים במעבדים. והסיבה שהכרנו את המותגים האלה היתה שבתור ילדים בניינטיז היינו בתוך מירוץ אחרי המחשב החדש. כל משחק מחשב שיצא תמיד דרש מעבד שלא היה לנו. היית מסתכל על הקופסה והיה כתוב שם 486 והיית מתבאס. לא היה אפשר להדביק את הקצב הזה.

רום: והיום זה כבר לא ככה. אנחנו אולי יודעים איזה מעבד יש לנו במחשב - אם זה i5 או i7 - אבל זה לא כזה מעניין. ההבדלים בביצועים לא כאלה גדולים כמו פעם.

צליל: וגם בסמארטפונים. ההבדל בין אייפון 1 ל-3 היה עצום, אבל בין 6 ל-7 זה לא כזה עניין.

רום: ועל זה אנחנו רוצים לדבר היום. אנחנו חיים בתקופה שעולם המחשבים מתקדם בקצב לא ייאמן. עד כדי כך שזה נראה לנו מובן מאליו שהקצב הזה גם יימשך.

צליל: אבל מה אם לא?

דב פרוהמן: "כרגע ראייה מפוקחת של הדברים אומרת שהפיתוח הזה יואט ויעצר ואיתו גם הצמיחה הכלכלית"

רום: זה דב פרוהמן, הוא המייסד והמנכ"ל לשעבר של אינטל ישראל. ההאטה שהוא מדבר עליה נוגעת לחוק שמונח בבסיס של תעשיית המחשבים ב-50 שנה האחרונות. המשפט שאני הולך לומר עכשיו אולי יהיה לא לגמרי מובן כרגע, אבל בעוד עשרים דקות הוא יישמע לכם מאוד דרמטי: יכול להיות שחוק מור מפסיק לעבוד.

***

צליל: שלום וברוכים הבאים ל"חיות כיס", הפודקאסט של "כאן באמת". אני צליל אברהם

רום: ואני רום אטיק.

צליל: וכדי להבין את הסיפור של חוק מור, נסעת למפעל אינטל בקריית גת.

רום: כן, האמת שזה דבר די מרשים לראות, זה מבנה ענק אבל לא ממש נתנו לי להיכנס פנימה, רק להציץ לתוך חלק קטן ממנו.

צליל: אוקיי…?

רום: אז עמדתי שם בתוך חדר קטן שהם קוראים לו ״האקווריום״, ומבעד לזכוכית ראיתי אנשים בחליפות לבנות ומסיכות מתעסקים בכל מיני מכונות. רק שאני לא יכול להשמיע משם כלום, כי לא הרשו לי להקליט ולצלם.

עובדי אינטל ישראל (צילום: פלאש 90)עובדי אינטל ישראל (צילום: פלאש 90)

צליל: נשמע כמו חומר מושלם לפודקאסט. אז מה אתה כן יכול להגיד?

רום: ככה: לחלק במפעל שהצצתי לתוכו קוראים ״החדר הנקי", כי הוא נקי פי עשרת אלפים מחדר ניתוח. אסור להיכנס לחדר הזה עם איפור או בושם, והאוויר מתחלף ועובר סינון כל עשר שניות. וזה המקום שבו אינטל מייצרת את המעבדים שלה. אבל ספציפית, ביום שבו אני הייתי לא ראיתי אף אחד שמייצר מעבד. והסיבה היא שהחדר הנקי עובר שדרוג. מתקינים בו טכנולוגיה חדשה.

צליל: איזה טכנולוגיה?

רום: אינטל לא הסכימו לומר. המנהל של המפעל, דניאל בן עטר, רק אמר ש:

דניאל בן עטר: "אף פעם לא חלמנו על כאלה מכונות… יש פה מדע בדיוני. באמת מדע בדיוני". 

רום: זה כל מה שהוא הסכים לחשוף באופן רשמי, אבל מי שמבין קצת בתעשיית הסיליקון כבר יכול לנחש שאינטל מתכוננת לקראת תחילת הייצור של מעבדים חדשים ומתקדמים. אבל הסיפור פה הוא לא שאינטל משיקה עוד מעבד, אלא שהיא עדיין לא השיקה אותו. בהתחלה באינטל דיברו על זה שהמעבדים האלו יתחילו להימכר ב-2016. היום מדברים על סוף 2017-תחילת 18.

צליל: אוקיי, גם נתב"ג 2000 נפתח ב-2003. גם התאגיד היה אמור לעלות לשידור לפני שבועיים. מה הסיפור הגדול.

רום: או. הסיפור הגדול הוא שבעולם המעבדים, שבו אינטל במשך שנים היתה כמעט מונופול, זה לא עובד ככה. בחמישים השנים האחרונות העולם הזה התקדם בקצב קבוע: כל שנתיים כוח המחשוב של מעבדים מכפיל את עצמו. תמיד. וככה, עם הזמן, מחשבים הופכים לקטנים יותר, חזקים יותר, וזולים יותר. זאת הסיבה שהמחשבים בילדות שלנו התחלפו כל כך מהר. וזו הסיבה שעברנו תוך 50 שנה ממחשבים בגודל חדר למחשבים שנכנסים לכיס.

צליל: וזה אחד העקרונות הבסיסיים שסביבם בנויה אינטל, חברה ששווה 150 מיליארד דולר.

רום: כן. היא עושה את זה מאז שנת 68, כל שנתיים, כמו שעון, עד עכשיו.

מחשב IBM 704 ב-1957. מחשב בגודל חדר (צילום: AP)מחשב IBM 704 ב-1957. מחשב בגודל חדר (צילום: AP)

***

רום: בשביל להבין למה הסיפור הזה הולך להיגמר - אולי - כדאי להבין איך עובד בכלל מחשב.

צליל: נראה אותך.

רום: מחשב יכול לעשות ארבע פעולות שגם אתם יכולים לעשות: חיבור, חיסור, כפל וחילוק. זה הבסיס של הכל. כל הקסמים שהמחשב עושה בנויים על ארבע הפעולות האלה. האמת היא שאנחנו מכונות לא פחות מתוחכמות ומורכבות ממחשבים, אבל כשזה נוגע לחישובים - יש לנו גבול. אנחנו נצליח לחשב כמה זה שלוש כפול שש, אבל גם אם אנחנו ממש טובים בחשבון, זה ידרוש מאיתנו כמה שניות של מחשבה. חוץ מזה, אנחנו לא יכולים לעשות כמה פעולות במקביל. אנחנו לא יכולים באותו הזמן שאנחנו מחשבים כמה זה שלוש כפול שש, לחשב גם כמה זה 16 פחות 7 ו-13 חלקי שלוש נגיד. לכן - המצאנו עזרים חיצוניים. כמו חשבונייה. הדבר הזה עם החרוזים. זה סוג של מחשב מאוד בסיסי.

צליל: אוקי. אז איך הגענו מחשבונייה למחשבים שאנחנו מכירים היום?

רום: בשביל זה צריך לדבר על אחת ההמצאות החשובות בתולדות האנושות. המצאה שלפחות בציבור הרחב נשארה איכשהו קצת אנדררייטד. הטרנזיסטור. זה לא מה שסבתא שלי קוראת לו כשהיא בעצם מתכוונת לרדיו, אלא רכיב אלקטרוני שעשוי מסיליקון. וגם הסיבה אגב שעמק הסיליקון נקרא ככה.

צליל: אשכרה!

רום: עד כדי כך חשוב. אז הטרנזיסטור, בגדול, הוא מפסק, שכמו כל מפסק, יש לו שני מצבים: כבוי או דלוק. אפס או אחד. זו השפה של המחשב, הוא לא מדבר באנגלית, הוא גם לא מדבר בכל מיני שפות תכנות כמו C++, אלא באפס ואחדים. מה שמיוחד במפסק הזה - שהוא ממש ממש מהיר. אפשר לכבות ולהדליק אותו מיליארדי פעמים פעמים בשנייה. עכשיו, כשמחברים כמה טרנזיסטורים כאלה ביחד, אפשר לעשות חישובים.

צליל: אוקיי. אז אני צריכה לקחת כמה מפסקי סיליקון כאלה ולשים אותם ביחד.

רום: כן. לחבר אותם ביחד במעגל חשמלי. במחשבון פשוט את צריכה בערך 900 כאלה. אבל לפעמים צריך לחשב דברים הרבה יותר מסובכים. כמו: איפה להנחית חללית על הירח. בשביל לעשות את הדברים האלה צריך הרבה מאוד חישובים. וכדי לעשות הרבה חישובים צריך הרבה טרנזיסטורים. וכאן אנחנו מגיעים לגיבור שלנו: גורדון מור.

 גורדון מור, ממייסדי אינטל (צילום: AP)גורדון מור, ממייסדי אינטל (צילום: AP)

רום: גורדון מור נולד ב-1929 בסן פרנסיסקו. בגיל 11 הוא קיבל ערכת כימיה, ותוך זמן קצר ידע כבר איך ליצור דינמיט. אז הוא באמת הלך ללמוד כימיה, ועשה בזה דוקטורט. ולקראת סוף שנות השלושים שלו הוא התחיל לעבוד באחת החברות הראשונות שעסקו בייצור טרנזיסטורים ושבבים, חברה שהתמקמה במפרץ סן פרנסיסקו, באזור שאחר כך נקרא עמק הסיליקון. 

צליל: הסיליקון ואלי של שנות ה-40 וה-50 היה שונה מהמקום הזוהר שאנחנו חושבים עליו היום. טיפוסים כריזמטיים כמו ביל גייטס או סטיב ג'ובס עדיין לא הסתובבו שם עם גו זקוף של מי שהולכים להמציא את העולם. גם לא הסתובבו שם היפסטרים שתכננו להפוך למיליארדרים ולהשיג מחדש את האקסית שלהם מהקולג'. תעשיית הטכנולוגיה כבר התמקמה שם, אבל היא היתה בעיקר תעשייה צבאית. בתחילת שנות השישים הגיעה לקליפורניה רוח חדשה של מרד ונעורים, ואותה רוח שכבשה את עולם המוזיקה והאופנה נשבה גם בסיליקון ואלי.

רום: מי שהסתובב אז בעמק הוא דב פרוהמן, המייסד והמנכ"ל לשעבר של אינטל. היום הוא בן 78, הוא גר בעין כרם, והוא מסתובב עם זקן לבן וגדול. יש לו מין לוק של נביא זעם עם טי-שירט. אבל בתחילת שנות השישים, אחרי שסיים את התואר הראשון שלו בטכניון, הוא הגיע מחיפה לברקלי, ופחות או יותר חטף הלם תרבות.

פרוהמן: "לקח לי שנה ראשונה להתרגל לרעיון. האווירה שם בברקלי התאימה לי מאוד. הכל הולך. אתה חופשי לעשות מה שאתה רוצה…"

רום: בקליפורניה הוא גילה שילוב ייחודי בין חדשנות טכנולוגית לאיזו רוח חופשית שהוא לא הכיר מישראל של שנות השישים. הוא בא ללמוד פיזיקה, ופתאום הוא מצא את עצמו במהומות סטודנטים.

פרוהמן: "עצרו את המכונית, מריו סאביו עלה על המכונית להלהיב את הקהל. זה היה מסוג הדברים שאולי יש לו גם השלכה על חוק מור שבעצם מלהיבים גם את הדורות הבאים. זה היה משהו מאוד מעצב מבחינתי שיכול בנאדם יחיד לעלות על מכונית, לעבור על החוק ולהלהיב את האנשים. ולהצליח".

צליל: ובתוך הרוח הזאת של החדשנות והנעורים בקליפורניה השמשית בא לעולם באביב אחד בשנת 1965 חוק מור. בשנה הזאת "Electronics Magazine" פנה לגורדון מור, שהיה אז ראש מחלקת מחקר ופיתוח בחברה גדולה. עורכי המגזין ביקשו ממנו להעריך את המצב בתחום המחשוב.
רום: אז מור הסתכל על מצב התעשייה, בחן את המגמות, ואמר דבר כזה: כל שנה מספר הטרנזיסטורים שמחוברים במעגל חשמלי אחד - מה שנקרא שבב, או מייקרוצ'יפ - מכפיל את עצמו. זאת אומרת שאם ב-1965 היו על שבב 60 טרנזיסטורים ב-1966 יהיו 120. וב-1967 יהיו 240. וככה זה יגדל בשנים הקרובות. הוא גם כתב, שאם התעשייה תשמור על הקצב הזה בעתיד אנחנו נראה מחשבים אישיים, או "לפחות מסופים אישיים שמחוברים למחשב מרכזי". אשכרה. התחזית שלו היתה מדויקת באופן שהפתיע גם אותו. היום, על מעבד של סמאטרפון יש משהו כמו שני מיליארד טרנזיסטורים.

צליל: איך זה יכול להיות?

רום: פשוט מקטינים את הטרנזיסטורים יותר ויותר. השדרוג שראיתי שעושים בחדר הנקי באינטל הוא בשביל מעבדים עם טרנזיסטורים בגודל עשרה ננומטר. זה ממש קטן.
צליל: כמה קטן?

רום: לשם השוואה, הקוטר של שיער אנושי הוא 75,000 ננומטר. אז עשרה ננומטר זה כמעט - יותר מדי קטן.

צליל: אבל אנחנו מקדימים את המאוחר, אז בוא נחזור רגע לקליפורניה של שנות השישים. החבר שלנו מישראל דב פרוהמן התחיל לעבוד בעמק הסיליקון, הוא הכיר שם את גורדון מור, וב-69 הוא הצטרף כאחד העובדים הראשונים של הסטארטאפ החדש של מור: אינטל. שם הוא זכה לעבוד גם עם המייסד השני של החברה, רוברט נויס.

מור הסתכל על מצב התעשייה ואמר דבר כזה: כל שנה מספר הטרנזיסטורים שמחוברים במעגל חשמלי אחד מכפיל את עצמו. אם ב-1965 היו על שבב 60 טרנזיסטורים ב-1966 יהיו 120

צליל: אבל אנחנו מקדימים את המאוחר, אז בוא נחזור רגע לקליפורניה של שנות השישים. החבר שלנו מישראל דב פרוהמן התחיל לעבוד בעמק הסיליקון, הוא הכיר שם את גורדון מור, וב-69 הוא הצטרף כאחד העובדים הראשונים של הסטארטאפ החדש של מור: אינטל. שם הוא זכה לעבוד גם עם המייסד השני של החברה, רוברט נויס.

פרוהמן: "נויס היה חולם. גורדון מור היה הרבה יותר אנליטי, היתה לו ראייה לטווח ארוך, והוא הבין לאן דברים הולכים, אבל זה לא היה במסגרת של חלומות, אלא במסגרות של החלטות נקודתיות".

רום: פרוהמן הכיר את התחזית של הבוס שלו, אבל באותן שנים, הוא היה עסוק בעיקר בעבודה.

פרוהמן: "היום זה הפך למין אייקון כזה, אבל אז, אף אחד לא התייחס לזה. אתה עושה את המהפכה אז אתה לא שם לב לתחזיות".

רום: ובזמן שהוא היה עסוק בלעבוד, חוק מור שינה את העולם.

*מוזיקה מתנגנת*

צליל: מאז עברו 50 שנה. ב-50 שנה האלה חוק מור הוכיח את עצמו. שוב, ושוב ושוב. מחשבים הפכו לחזקים יותר, קטנים יותר וזולים יותר בקצב מסחרר. ב-1975 מור עידכן את התחזית שלו ואמר שמספר הטרנזיסטורים יכפיל את עצמו כל שנתיים ולא כל שנה. גם אחר כך, זה עבד כמו שעון. כל ההתפתחות הטכנולוגית שאנחנו עדים לה לאורך כל ימי חיינו משקפת את ההצלחה של חוק מור.

רום: נכון. בשנות ה-70 התחילו להופיע מחשבים אישיים. בשנות ה-80 המחשבים האלה הפכו לגרפיים, היה בהם צבע. היה בהם דייב! ובשנות ה-90 כבר היה אפשר לחבר אותם למחשבים אחרים והם יכלו לדבר ביניהם.

צליל: האינטרנט. גם הטמגוצ'י לא היה קיים בלי חוק מור.

 מחכים בתור לרכוש טמגוצ'י בלונדון 1997. הכל בזכות חוק מור (צילום: AP)מחכים בתור לרכוש טמגוצ'י בלונדון 1997. הכל בזכות חוק מור (צילום: AP)

רום: המחשבים עברו מלבנה ענקית על השולחן ללבנה ענקית בתיק, הלפ טופ, ומשם למחשבים ניידים קלים ואלגנטיים. הטלפונים הסלולריים הלכו וקטנו והפכו למחשבים בעצמם.

צליל: וכל זה קרה בגלל חוק מור. כבר כשגורדון מור ניסח אותו לראשונה ב-65, הוא לא דיבר רק על התקדמות טכנולוגית אדירה, אלא גם על ההשפעה הכלכלית שלו: כי ככל שמחשבים יעשו יותר חזקים, ככה הם ישרתו יותר תעשיות, ככה לשבבים יהיו יותר קונים, ומחשבים בסופו של דבר ויהפכו לזולים יותר.

רום: ניקח לדוגמה את תעשיית התכנה. כאילו, מה זה בכלל תעשיית התכנה? זה הכל. בכל דבר בחיים שלנו אנחנו נעזרים בתכנות ובאפליקציות. אבל בתחילת שנות השבעים זה בכלל לא היה קיים. כשנער בשם ביל גייטס שמע על המעבד החדש של אינטל, ה-8008, הוא כבר חלם על איזה תכנות הוא יוכל לכתוב על המחשבים שישתמשו בו. אבל כשהוא בחן אותו, הוא קלט שהוא פשוט עדיין לא מספיק חזק. הוא החליט להניח את הפרויקט הזה בצד, אבל ידע שבעוד שנתיים, לפי חוק מור עוצמת המחשוב תכפיל את עצמה - והוא יוכל לחזור אל המחשב ולכתוב בו את התכנות שחלם עליהן. וזה מה שהוא עשה. אז חוק מור לא היה רק כלי עזר בשביל גייטס - זה היה הניצוץ שפתח לעולם את תעשיית התכנה, שאנחנו באמת לא יכולים לדמיין את החיים שלנו בלעדיה.

צליל: אבל - איך באמת זה קרה? גורדון מור אמר שכל שנתיים כמות הטרנזיסטורים תכפיל את עצמה והעולם פשוט יישר קו? באיזה קטע? זה חוק טבע? מי דאג שזה ימשיך לקרות?

יובל דרור: "בהתחלה זה עבד כי זה עבד."

רום: זה ד״ר יובל דרור, הוא דיקן בית הספר לתקשורת במכללה למנהל, וסוציולוג של הטכנולוגיה.

דרור: "אבל היה איזשהו רגע שהיצרניות כיוונו את היכולות שלהם, את החדשנות שלהם, את ההתקדמות שלהם, כך שהיא תתאים לתוך המסגרת הזאת. זה המטרונום של התעשייה. אתה יודע מה הקצב, וזה מאוד עוזר לכולם. וזאת הסיבה שהרבה מאוד חברות הקפידו, במיוחד אינטל, להראות שהן בסינק עם החוק".

צליל: זאת אומרת, במקום שחוק מור יחזה את קצב ההתקדמות - התעשייה ניסתה לעמוד בקצב שהוא הכתיב.

רום: בדיוק. בשלב מסוים, אנשים גם התחילו לשאול את עצמם אם חוק מור הוא תחזית, או נבואה שמגשימה את עצמה. זה למה חוק מור זה לא רק עניין שמטריד מהנדסים, אלא חלק מהותי באתוס של אינטל, בסיפור שהיא מספרת על עצמה.

בן-עטר: "זה חוק שמלווה את כל העובדים פה. כולם מבינים מה זה חוק מור".

רום: זה שוב דניאל בן עטר, המנהל של מפעל אינטל בקריית גת.

בן-עטר: "יש הרבה מאוד שיחות על חוק מור בחברה. כולם רוצים שחוק מור יחיה. זה חוק כלכלי. כולם שמחים מזה. החל מהצרכן וכלה באלה שמייצרים את המכונות. אז כולם עובדים בשביל החוק מור הזה. מה שמניע את המכונה הענקית הזאת זה חוק מור הזה".

 מולי אדן, שכיהן כסגן נשיא בכיר באינטל, בנאום במסיבת עיתונאים של החברה. המצגת מאחוריו מדגימה את התפתחות שבבי אינטל (צילום: AP)מולי אדן, שכיהן כסגן נשיא בכיר באינטל, בנאום במסיבת עיתונאים של החברה. המצגת מאחוריו מדגימה את התפתחות שבבי אינטל (צילום: AP)

רום: אז כמו שאמרנו, באינטל מתחילים לייצר בקרוב טרנזיסטורים בגודל עשרה ננומטר. אז אפשר להגיד שמתחילים להריח את הסוף. להגיע לרגע שפשוט אי אפשר להקטין יותר.

צליל: אבל היו הרבה נקודות בהיסטוריה של התעשייה שאנשים אמרו - עד כאן.

רום: נכון, אבל טרנזיסטורים היום כל כך קטנים, שכל מזעור נוסף דורש הרבה יותר מאמץ מפעם. לעמוד בקצב של חוק מור הפך לאתגר הרבה יותר גדול.

צליל: אז מה שראית שם באקווריום באינטל מול החדר הנקי הוא את חוק מור לא עובד. זה כבר קורה, וזה קורה עכשיו.

רום: נכון. זו הסיבה שהמחשב שלנו לא כזה הרבה יותר טוב מהמחשב הקודם שלנו. הקצב מאט. אז אינטל כן מדברים על הקושי ועל "אתגרים", אבל כששואלים אנשים מהחברה לגבי ההאטה בקצב, הם מתנסחים מאוד בזהירות: 

בן-עטר: "הקצב, הייתי אומר הוא קצת מאט… הייתי אומר שאתה רוצה למצות את הפוטנציאל שגלום במוצרים היום לפני שאתה עובר למוצר חדש".

רום: העניין הוא כזה: לא משנה כמה הם יתאמצו למזער ולמזער - טרנזיסטורים, כל עוד הם מבוססים על סיליקון, פשוט לא יכולים להיות קטנים יותר מאטום. אנחנו מתקרבים לגבול הזה.

פרוהמן: "בסך הכל סביר להניח שאם לא תהיה עצירה, תהיה האטה. זה ישפיע בצורה רצינית על הכלכלה. התעשייה הזו מזינה את כל התעשיות האלקטרוניות. היום כל תעשייה יש בה אלקטרוניקה. אתה צריך להיות במצב שאתה מוזיל את המוצרים ומעצים אותם כל הזמן. וברגע שזה לא קורה, זה לא אומר שניכחד, לא כ"כ מהר, אבל נצטרך להתמודד עם מציאות שונה, והסתגלות זה לא בדיוק הצד החזק שלנו".

רום: בואו נדמיין רגע את מה שפרוהמן אומר. נגיד שחברות המעבדים יגלו שהן לא יכולות להקטין יותר את הטרנזיסטורים. אז קודם כל, יהיו פיטורים רחבי היקף, כי הן יצטרכו לסגור את מחלקות המחקר והפיתוח שלהן שעוסקות במזעור. אחר כך, הן יבואו ליצרנים של המכוניות האוטונומיות למשל, שזקוקים למחשבים מאוד מאוד חזקים, ויגידו: מצטערים, אין לנו מעבדים חדשים. והן יבואו לחברות שמייצרות סמאטרפונים, ומחשבים, ואפליקציות ניווט, ותוכנות עיצוב גרפי ועריכת וידאו, ויגידו להם: מצטערים, אין לנו. נגמר לנו כוח המחשוב. באופן הזה, חלקים גדולים מתעשיות הטכנולוגיה יכנסו לסטגנציה.

צליל: וכשאנחנו אומרים "חלקים גדולים מתעשיות הטכנולוגיה" אנחנו מתכוונים בעצם למנוע של הצמיחה הכלכלית. זה נכון בישראל וזה נכון בכל העולם המפותח: כשיש מיתון בהייטק, יש מיתון. לכולם.

פרוהמן: "אנחנו נתעלם מזה כמו שאנחנו מתעלמים מכל הדברים הלא נעימים. זה פשוט יקרה ואז אנחנו נכיר בעובדה שזה משפיע גם על הצמיחה הכלכלית. בכל תרחיש אתה תמיד צריך לשאול את עצמך איפה אתה עשוי ליפול. אז אני מתפלא שאין אף אחד שחוזה, שיוצא ואומר היה נחמד אבל עכשיו בשלושים-ארבעים שנים הבאות צריך להסתגל".

רום: בשבועות האחרונים סיפרתי לכל מיני אנשים על התיאוריה של פרוהמן, והם אמרו בנימוס שהוא קצת מגזים.

צליל: שזה כמובן מאשש את הטענה שלו שאנחנו מתעלמים מדברים לא נעימים.

רום: נכון, אבל העניין הוא שאף אחד לא מתווכח עם העובדה שאי אפשר יהיה להקטין יותר טרנזיסטורים מסיליקון. פשוט אנשים כמו דניאל בן-עטר אומרים: אנחנו בטוח נמצא חלופה.

בן עטר: "אני די אופטימי. אני חושב שהחוק הזה ימשיך להתקיים. יש לנו מוחות באינטל ומחוץ לאינטל שיום יום שוברים פרדיגמות, איך מייצרים את הרכיבים האלה עם טריקים חדשים. אני באמת אופטימי. יכול להיות שימצאו תחלופה לסיליקון, יכול להיות שימצאו חומרים חדשים, מכונות חדשות. אני לא רואה איך הגלגל ענק… הוא הרבה יותר חזק מאיתנו. אני לא רואה איך הוא עוצר". 

***

צליל: אז באמת, הרבה מאוד אנשים עובדים על מציאת חלופה.

רום: יובל דרור שם את העין שלו על מחשב קוונטי, למשל:

דרור: "בניגוד למחשוב הרגיל שמבוסס על מחשוב שיש חשמל או שאין בו חשמל - אחד או אפס - מחשוב קוונטי מתאר מצב שבו חלקיק יכול להיות ב-0, או ב-1, או בשניהם, או להסתובב לו בעולם. זה עולם אחר לגמרי. שמה לא נרשמה הקפיצה, אבל אפרופו חוק מור - אם נקנה מחשב כזה, זה יהיה מעניין. זה באמת ישנה את העולם אם הם יתממשו יום אחד".

צליל: במכון ויצמן פיתחו מחשב ביולוגי, שבנוי כולו ממולקולות ביולוגיות כמו דנ״א וחלבונים. ביבמ עובדים על מחשב נוירו-מורפי, שמורכב ממעגלים חשמליים שמחקים את המוח האנושי. ויכול להיות שזה לא יהיה אף אחד מאלה. אולי זה יהיה משהו שאנחנו לא מסוגלים לדמיין בכלל. כי חלק מהעניין בחדשנות מדעית זה שאי אפשר לחזות אותה.

רום: מה שהולך לקרות באינטל בשנים הקרובות מקביל בעיניי למצב שבו האפיפיור יודיע למאמינים שלו - חקרנו ומצאנו ואין יותר ישו. אבל הכל בסדר חברים, ממשיכים כרגיל. אנחנו נמצא משהו חדש.

צליל: גם עבור מי שלא יודע ממה עשוי מחשב ומה זה חוק מור, התקדמות טכנולוגית היא דבר מובן מאליו בתקופה שאנחנו חיים בה. אנחנו אפילו לא חושבים על זה, אנחנו פשוט יודעים שבשנה הבאה יהיה טלפון יותר טוב, מסך חד יותר, סירי רהוטה יותר. אנחנו נזכרים איך עד לפני כמה שנים היינו צריכים לנווט לבד בלי ווייז ומחייכים, כאילו ברור מאליו שנחלצנו מהפרימיטיביות הזאת. אנחנו לא מבינים איך, אבל מישהו שם בסיליקון ואלי כבר דאג לזה. תודה.

רום: אז יכול להיות שפרוהמן מגזים. יכול להיות שעד שהסיליקון יגיע לגבול הפיזיקלי, נמצא חלופה. נתחיל להשתמש במחשבים קוואנטים או ביולוגיים או באופציה חדשה שלא חשבנו עליה עד עכשיו. זה מה שקרה עד היום. תמיד מצאנו משהו חדש. אבל מה אם לא?

במכון ויצמן פיתחו מחשב ביולוגי, שבנוי כולו ממולקולות ביולוגיות כמו דנ״א וחלבונים. ביבמ עובדים על מחשב נוירו-מורפי, שמורכב ממעגלים חשמליים שמחקים את המוח האנושי 

***

צליל: אנחנו היינו חיות כיס, הפודקאסט של "כאן באמת". חפשו את עמוד הפייסבוק שלנו. כל הפרקים של חיות כיס נמצאים בעמוד הפודקאסטים של כאן, ואתם יכולים להירשם אליהם דרך האפליקציה החביבה שלכם.

תודה רבה לאסף רפפורט שהיה טכנאי ההקלטה של הפרק הזה, תודה גם לאיל שינדלר שהביא לשידור. אני צליל אברהם,

רום: אני רום אטיק

צליל: תודה רבה שהאזנתם.