(צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
(צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

למה קולה עולה יותר מחלב?

למה אין צל בתחנות האוטובוס? פרק השאלות והתשובות של חיות כיס, גרסת הטקסט
מערכת "כאן באמת"
06 ביוני 2017
00:00
עודכן ב 23:16

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לנו כאן או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.

צליל: למה לחם מלא עולה יותר מלחם לבן? למה קולה עולה יותר מחלב? למה אין צל בתחנות אוטובוס? למה הבנק דוחף לכם כרטיס אשראי? כמה כסף ישאר לכם מחשבונית של מאה שקל? האם תהיה לכם פנסיה?

היי, אנחנו חיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת. ובפרק הזה ניסינו לעשות משהו קצת אחר. לפני שבוע ביקשנו מכם בטוויטר לשלוח לנו שאלות והלכנו לחפש תשובות. שלום לשאול אמסטרדמסקי, לליאל קייזר, להילה ויסברג ולעמית תומר, אני צליל אברהם ואלה התשובות שמצאנו.

שרון בן שואל: מי מתכנן את תחנות האוטובוסים הקטנות ללא צל?




עמית תומר: שרון, אם אתה מתכוון לתחנות בגוש דן, אלה שלא מגנות מגשם והדפנות השקופות שלהם מטגנות אותך בשמש - מי שאחראי לזה הוא חברה צרפתית שנקראת ג'יי סי דקו. החברה הזאת היא חברת פרסום.

מי בחר את החברה הזאת? אז למשרד התחבורה אין תקנות המגדירות איך תחנת אוטובוס אמורה להיות בנויה. כך בעצם כל עיר עושה העירייה מה שבא לה. בעיריית תל-אביב ערכו מכרז ב-2008 וקבעו שעל הפעלת התחנות תהיה אחראית החברה הצרפתית ג'יי סי דקו. וכיוון שהיא חברת פרסום ולכן לה אכפת להשיג כמה שיותר שטח ובולטות לשלטי החוצות, ולא מאיך יהיה לנו הנוסעים הכי נוח. משך הזיכיון שניתן לה, אגב, ארוך מאוד - 15 שנה עם אופציה להארכה של עשור נוסף. הבעיה היא שגם עיריית תל-אביב לא פיקחה על פעילותה תוך מחשבה עלינו. ככה יצא שרבות מהתחנות בתל אביב נטולות סככה, שמגנה מגשם בחורף ונותן צל בקיץ; יש בהן מעט מקומות ישיבה, ולפעמים הן אף פתוחות בצדדים כדי שיהיה קל יותר לראות מהכביש את שלטי החוצות. כאמור - חברת פרסום.

למרות שהתנהלות החברה גררה לתלונות רבות, פעילותה רק מתרחבת. ב-2014 גם עיריית רמת גן בחרה בה להפעיל את התחנות בעיר במכרז דומה. מכיוון שמבנה התחנה זול, ערים נוספות שאבו השראה ומפעילות אותן באותה צורה, בלי קשר לג'יי-סי-דקו. היום ניתן לראות אותן גם בחיפה וראשון לציון. זה מה שאומר גילי יעקב מ-15 דקות:

גילי יעקב: "יש פה איזושהי בעייתיות, התכנון של תחנות האוטובוס נפל בין הכיסאות. בכל עיר יש תקנות שונות ויש חוויית המתנה שונה ובעצם מי שנפגע זה ציבור הנוסעים. אנחנו היינו מצפים שיהיה תקן מחייב מה זה תחנת אוטובוס".

עמית: במשרד התחבורה הבינו כבר שהמצב הזה בעייתי ופרסמו ב2015 טיוטת הנחיות על "עיצוב סככות המתנה לאוטובוסים" – כשכל הרעיון הוא שהדגש יהיה על הנוחות שלנו, ולא שום דבר מסביב. אבל עברו מאז תיכף שנתיים, והטיוטה הזאת טרם אושרה ולא נכנסה לתוקף מאז. שאלנו את משרד התחבורה מה קורה עם זה והם אומרים שזה מושלם בשבועות האלו ונמצא בשלב האישורים האחרונים. אבל את זה אנחנו שומעים כבר הרבה זמן.

צליל: אמרו לנו את זה לפני כמה חודשים כבר, נכון?

שאול: אני מצטער, על כל שאלה ששואלים כל משרד ממשלתי התשובה היא תמיד - זה מושלם בימים אלה.

עמית: או במלים אחרות "הזכרתם לנו, תודה".

צליל: בקיצור, גם את הקיץ הזה נעביר בצל מאחורי התחנה של האוטובוס.

"Too Honest” ו-”All My Things” שואלים: מה צריך לעשות כדי שתהיה לנו פנסיה?

שאול אמסטרדמסקי: אל"ף, אני שונא את המילה להפריש. בכלל, כל המלים שקשורות לפנסיה זה נורא, זה כאילו מישהו בחר את המלים הכי דפוקות שיש במילון.

צליל: יש לך אלטרנטיבה?

שאול: כן. לחסוך, להפקיד. רק לא להפריש. אז בואו נתחיל מהסוף: כלל האצבע אומר שאם נחסוך פחות מ-20% מהשכר שלנו - כן, אמרתי 20% מהשכר שלנו - אם נחסוך פחות מזה פנסיה לא תהיה לנו. אם השכר שלכם הוא 10,000 שקל בחודש אתם צריכים לחסוך לפנסיה לפחות 2,000 שקל בחודש. ואם זה השלב שבו אתם פורצים בבכי, שזה פחות או יותר מה שקורה לצליל פה באולפן - דעו לכם שאם אתם שכירים אתם חוסכים בערך 20% מהשכר שלכם, כי זה כולל גם את מה שהמעסיק שלכם במקום העבודה שלכם חוסך עבורכם לפנסיה, והוא מחוייב לחסוך לכם לפנסיה לפי בחוק. אם אתם עצמאים - שיהיה לכם בהצלחה עם זה.

צליל: אבל אם הם חוסכים 20% הם יכולים להיות רגועים?

שאול: לא. אם הם חוסכים 20% הם יכולים לדעת שהם לפחות עשו את המינימום. במה זה תלוי אם תהיה להם פנסיה או לא? יש הרבה יותר מדי פרמטרים מכדי שנדחוס אותם בפעם אחת אבל בסופו של דבר זה תלוי באנשים שמנהלים לנו את הפנסיה. הם לוקחים כל חודש את ה-20% האלה, שיוצאים מהשכר, והולכים אליהם, אנשים זרים שאנחנו בכלל לא מכירים, והמטרה שלהם היא להגדיל מאוד את הכסף הזה. למה? כי כדי שכשנגיע ליום שבו לא נוכל יותר לפרנס את עצמנו מעבודה צריך לקרות שם איזשהו קסם, ורמת החיים שלנו אמורה לא להיפגע. כדי שזה יקרה ה-20% צריכים לגדול ל-100%.

צליל: קסם שנקרא ריבית?

שאול: כן. הם משקיעים את הכסף הזה בעיקר בבורסה, פחות או יותר בכל מה שזז, ומקווים לטוב. ככל שהשקעות מסוכנות יותר הן אמורות להניב יותר תשואה. אבל מאז 2008, כמעט עשור, הריביות בכל העולם וגם בישראל הן אפסיות, וכשהריבית קרובה לאפס לאנשים שמנהלים לנו את הפנסיה קשה להשיג תשואות. אנחנו רואים בשנים האחרונות שהתשואה הרב שנתית הולכת ופוחתת. אם הריביות לא יעלו בשנים הקרובות זה הולך להיות עשור אבוד לחוסכים לפנסיה, לך ולי, וזה בעצם כיום הפקטור שמשפיע הכי הרבה על הפנסיה שלנו. יותר מתוחלת החיים המתארכת, יותר מהתספורת של פישמן - הריבית. טובי המומחים ברחבי העולם מנסים לפתור את זה אבל פתרון עדיין אין. ולכן הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות הוא לחסוך כמה שיותר.

צליל: יותר מ-20%?

שאול: זה כבר לא ריאלי וגם יש מגבלות מס אבל מי שיכול - כן.

אמיתי טוויטו שואל: למה מפקחים על מחיר הלחם הלבן, ולא על הלחם המלא?




הילה ויסברג: בואו קודם כל נסביר איזה לחמים נמצאים בפיקוח. יש לנו את הלחם הלבן, שכולם יודעים שהוא לא כל כך בריא, כי הוא מבוסס על קמח לבן, ויש את מה שנקרא "לחם כהה", שהוא טיפה יותר טוב, אבל לא משמעותית. המחיר של הלחמים האלה הוא חמישה שקלים ושבע אגורות.

צליל: ולחם מחיטה מלאה אין בפיקוח כלל.

הילה: כן. אז מדוע דווקא הלחם הפחות בריא הוא הלחם המפוקח בישראל? שאלה מצוינת, שגם במשרד הבריאות שאלו בעבר. יותר מזה, במשרד הבריאות מעוניינים מאוד להכניס לפיקוח את הלחם מהחיטה המלאה. רק שהם נתקלו בהתנגדויות שהגיעו מכמה כיוונים.

ההתנגדות העזה ביותר הגיעה מכיוונן של המאפיות הגדולות בישראל, אנג'ל וברמן. הן אמרו שהן יפסידו הרבה מאוד כסף מצעד כזה. היום הם מוכרים את הלחמים האלה המחירים גבוהים מאוד, עשרה, 15, אפילו 20 שקלים. אם הן יצטרכו למכור אותם אפילו בשמונה שקלים, לטענתן הן יקרסו.

החסם השני מגיע ממשרדי הממשלה - משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד החקלאות. הם לא מעוניינים לשנות את חוק הפיקוח על המזון, מטעמים של חוסר נכונות להתערב בכוחות השוק. עוד נקודה היא, שחוק הפיקוח נועד להגן על היצרנים והחקלאות - ולא לדאוג לבריאותם של האזרחים. כעת מתנהל דין ודברים בין משרד האוצר למשרדי האוצר והכלכלה, במטרה למצוא פתרון שישביע את רצון כל הצדדים.

שאול: החלק הכי אבסורדי בסיפור הזה הוא שבשביל להגיע לקמח לבן צריך לעשות פעולה על הקמח המלא. כלומר, תאורטית, זה היה אמור להיות זול יותר לייצר קמח מלא. כל הדבר הזה התהפך על הראש והתוצאה היא שאנחנו אוכלים אוכל פחות בריא. גם בלי לסבסד זה היה אמור להיות זול יותר מהלחם הלבן, ואם אני מכיר את משרד האוצר - הוא פשוט לא יתן לזה להיכנס לפיקוח.

ברברוסה‏ שואל: למה שתיה קלה יותר יקרה מחלב?




ליאל קייזר: השאלה נשמעת אינטואיטבית, אבל האמת שהאינטואיציה שלנו מוטעית - אנחנו רגילים לקנות קולה / מיץ וכו ביוקר ולשלם המון על בקבוק של חצי ליטר, אבל זה קשור למקום שבו אנחנו קונים.

בהשוואה בין רשתות המזון הגדולות, בקבוק קוקה קולה של ליטר וחצי עולה בין 6.20 ל-7.60 שקלים.זה אומר שגם בתמחור היקר ביותר הוא עולה 5.06 לליטר. חלב 3% בקרטון עולה 5.75 שקלים.

מה שאומר בעצם שכשאנחנו קונים בפיצוציה אנחנו משלמים על הנוחות, על המיקום, על שעות הפתיחה, ואז זה עולה יותר. במקומות האלה חלב באמת זול יותר משתייה קלה כי המחיר שלו מפוקח.
זאת אומרת שהאינטואיציה שאומרת שיותר יקר ליצר חלב דווקא כן באה לידי ביטוי, וליטר חלב כן עולה יותר, במקומות שהם לא חנויות נוחות.

מעבר לזה, יש לצורך העניין שתיה קלה שאנחנו מתעלמים ממנה. אם תבקש בסופר נניח מיץ תפוזים של קריסטל תגלה ששני ליטר עולים בין 3.90 ל-4.20, שזה בערך 2 שקל לליטר - הרבה יותר זול מחלב. וכאן מגיעים לתשובה השנייה - מחיר לא באמת נגזר ישירות מעלויות הייצור אלא מדברים נוספים. את זה אומר גם מי שהיה הכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים, ד"ר שלומי פריזט.

שלומי פריזט: כשאתה קונה קולה את קונה אתה לא קונה רק את המים, את הסוכר ואת הצבע השחור. אתה קונה גם את המותג שנקרא קוקה קולה, והמותג הזה הוא מותג שאנשים אוהבים לצרוך, יש לו המון שווי, ומפרסמים אותו תחת כל עץ רענן. לדברים האלה יש עלות ויש שווי לצרכן. אתה לא משלם רק עבור הייצור של המשקה, אלא גם עבור הייצור של המותג.

מויש גולדברג שואל: למה כרטיס דביט לא החליף את כרטיס האשראי?


ליאל: קודם כל נסביר מה זה כרטיס דביט - זה כרטיס חיוב מיידי. אנחנו נכנסים לחנות, מגהצים, אבל במקום שזה יירד לנו בסוף החודש ואלהים יודע מתי, אנחנו נראה את הסכום הזה יורד מחשבון הבנק שלנו תוך 1-3 ימים. והאמת היא שזה ווין-ווין גם לצרכן וגם לבעל העסק, פשוט לא בישראל.

לעסקים זה באמת ווין, כי הם מקבלים את הכסף מהר, וכל בעל עסק אוהב לקבל את הכסף שלו מהר. זה חוסך להם עלויות בדרך שמצטברות על פי ההערכות של רשות ההגבלים בערך לחצי מיליארד שקל בשנה. זה המון כסף.

אבל לצרכן, בהרבה מקרים, זה יעלה יותר. כי אם החיוב המיידי בכרטיס דביט יכניס אותך למינוס - וכן, אפשר גם עם כרטיס דביט להיכנס למינוס - זה יעלה לך הרבה כסף כי אנחנו משלמים המון כסף על המינוס שלנו. וכיוון שיותר מחצי מהישראלים נמצאים במינוס, ושליש מהישראלים אומרים שהם נמצאים במינוס כרוני, לרובנו זה פשוט יעלה הרבה יותר.

אז עבור מי באמת יש יתרון בכרטיס דביט? עבור לקוחות משני סוגים. הסוג הראשון הוא לקוחות שהם מאוד מתוחכמים, אנשים נורא מודעים ובפוקוס. אלה אנשים שיסתכלו על מכונת פחיות, יראו שכתוב עליה שיש עמלה של חצי שקל ויבחרו לשלם בדביט. אלה לקוחות מתוחכמים שסביר להניח שבכל מקרה לא יכנסו למינוס.

הסוג השני הוא לקוחות מאוד חלשים, שלא מקבלים אשראי מאף אחד. הם לא יכולים להסתובב עם כרטיסי אשראי והם יכולים להשתמש רק במזומן או בכרטיס חיוב, למשל של בנק הדואר.

בנק ישראל ורשות ההגבלים ניסו לקדם שימוש בדביט ועשו רפורמה בעניין ב-2015. הם הורידו את העלויות של שימוש בדביט והפחיתו את העמלות. מנתונים ראשוניים של בנק ישראל זה מתחיל להצליח: לפני שנתיים 5.5% מכלל הכרטיסים היו דביט, היום בערך 8%. אבל האמת היא שהיתרון לצרכן הוא רק בטוח הארוך. ההנחה היא שאם העסקים יחסכו לעצמם ככה חצי מיליארד שקל בשנה, בסוף זה יתגלגל אלינו ויוריד את יוקר המחיה. בפועל, בנק ישראל כתב בעצמו בדוח על העניין הזה שאי אפשר באמת להגיד שהעסקים מגלגלים את החיסכון שלהם אל הציבור.

השורה התחתונה היא כזו: אם האנשים יהפכו את זה לאטרקטיבי עבורנו להשתמש בכרטיסי חיוב מיידי, אנחנו נשתמש בהם. כמו למשל אתר קיאק, שבו משלמים פחות אם משלמים בכרטיס חיוב.

נועה ליברייטור שואלת: פרילאנסר שמרוויח 100 שקל לשעה - כמה נשאר לו לשעה נטו?




הילה: דיברתי עם ארז עמית, רואה חשבון שעובד הרבה עם פרילאנסרים ועם עצמאים קטנים מאוד, וזה מה שהוא אמר:

ארז עמית: פרילאנסרית שמשתכרת כ-100 שקל בשעה והיא עובדת כ-100 שעות חודשיות - כלומר, כ-10,000 שקל הכנסה חודשית - נותרת אחרי תשלומי ביטוח לאומי, ומס הכנסה ופנסיית חובה לעצמאים עם כ-6,440 שקל בנטו.

הילה: וזה אחרי שהבאנו בחשבון שיש לה גם 2,000 שקל של הוצאות, על נסיעות, ציוד, שכירות, תקשורת וכדומה. השורה התחתונה היא שעל אותם מאה שקלים שהפרילאנסר מקבל הוא נותר עם 65 שקלים בלבד בכיס שלו.

צליל: איזה הבדל עצום יש בין תלוש של 10,000 שקל לחשבונית של 10,000 שקל.

הילה: לגמרי, אם אתה שכיר אתה נשאר עם משהו כמו 8,000 שקל, אם אתה עצמאי - עם הרבה פחות. זה בגלל הוצאות, ובגלל ביטוח לאומי ופנסיה - הרבה מאוד הוצאות לעצמאים בישראל.

***

אנחנו היינו חיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת. אתם יכולים להיכנס לפייסבוק שלנו או לעקוב אחרינו בטוויטר ולשלוח לנו עוד שאלות, או הערות או רעיונות לפרקים שאנחנו חייבים לעשות. ויש לנו עוד פודקאסטים, אתם יכולים לשמוע אותם באתר של "כאן".

תודה רבה למפיק שלנו רום אטיק, לטכנאי השידור אסף רפפורט ולאייל שינדלר שהביא לשידור, תודה לכם שהקשבתם.