סניף של קופת חולים מאוחדת. צילום: קובי גדעון, פלאש
סניף של קופת חולים מאוחדת. צילום: קובי גדעון, פלאש

רופאים מובטלים? צאו לקהילה

הכתבה על בוגרי לימודי רפואה שלא מוצאים התמחות פספסה נקודה אחת: יש תחום ברפואה שצמא לכח אדם, והמתמחים לא באים
אסי סיקורל
30 ביוני 2017
10:51
עודכן ב 02 יולי 11:24

בשבוע האחרון הכריזו ב"כאן באמת" על תופעה חדשה ייחודית לישראל – רופאים מובטלים. בכתבה של הילה ויסברג, שפורסמה ביום ראשון, נכתב שבוגרים חדשים של בתי הספר לרפואה בישראל מתקשים במציאת מקום עבודה. בנוסף לרופאות ורופאים עם רשיון שחותמים בלשכה, כותבת ויסברג, יש עוד רבים שממתינים לתקן להתמחות חודשים ארוכים, ובינתיים עובדים בעבודות זמניות כמו תורנויות חוץ בבתי חולים, ושאר עבודות דחק.

אכן: שיעור המיטות לנפש בבתי החולים בישראל הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי, ובתי החולים מתפקדים עם תקינה ארכאית, שמובילה למיעוט תקנים להתמחות. העומסים בבתי החולים אדירים, המערכת מלאה עד להתפקע, ותקנים חדשים לא נוספים. הכל נכון. דבר אחד היה חסר שם: הקהילה. החלק הארי של מערכת הבריאות, זה שלא נמצא בבתי החולים, צמא למתמחים.

יש מקומות התמחות והם נמצאים ממש מתחת לאף

אז בואו ננסה לספר את הסיפור הזה מההתחלה:

בשנים האחרונות הבינו במשרד הבריאות שיש בישראל מחסור גדול ברופאים. כדי להדביק את מספר הרופאים היוצאים לגמלאות ולהחליף אותם בדם חדש אנחנו צריכים בכל שנה 1,200 רופאות ורופאים חדשים, ומספר הרישיונות החדשים שמעניקים בתי הספר לרפואה בישראל קטן מזה.
המערכת התגייסה: היא הגדילה מאוד את בתי הספר לרפואה הקיימים, והוסיפה בית ספר לרפואה חדש בצפת ובאמת, בשנתיים האחרונות מספר מקבלי הרישיון החדשים מתקרב למספר הרופאים המגיעים לגיל גמלאות.

במקביל, נעשה מהלך נוסף: רופאים שבחרו להתמחות במקצועות מסוימים, שבהם המצוקה גדולה במיוחד, קיבלו מענקים. מענקים ניתנו גם לרופאים שבחרו להתמחות ולחיות בפריפריה. זה היה מהלך חכם, ואכן, התקנים להתמחויות התמלאו. פתאום יש המתנה לתקן במחלקות מסויימות לרפואת ילדים, בפנימית, ואפילו בפריפריה.

כל זה קורה בבתי החולים. מחוץ לבתי החולים החסר עדיין משמעותי. עדיין משוועים למתמחים והתקנים ממתינים. בין השאר, במחלקות לרפואת המשפחה.

רפואת משפחה היא התמחות איכותית, עם הכנסה טובה, במקצוע נדרש מאוד. כדי להדביק את מספר היוצאים לגמלאות אנחנו צריכים להכשיר 250 רופאי משפחה חדשים בכל שנה; כדי להדביק את גידול האוכלוסיה בפריפריה ולאזן את החסר הנורא ברפואה ראשונית בפריפריה, צריך עוד. אנחנו מצליחים לגייס בכל שנה רק כ-100 רופאים, והמחלקות קולטות אותם בשמחה ומיד. גם במרכז וגם בפריפריה.

עוד רופאי משפחה יקלו על העומס גם בחדרי המיון

מול התקנים הלא מספקים להתמחויות והרופאים המובטלים מציבים את חדרי המיון המלאים שקורסים תחת העומס. למה חדרי מיון קורסים? אמנם חסרים רופאים בבתי החולים שיטפלו בהם, אבל לפני כן - פשוט כי מגיעים למיון יותר מדי אנשים. מספר הפונים קשור ישירות למחסור ברופאי משפחה.

כרופא משפחה אני מפנה למיון מטופל אחד על כל 100 שאני בודק. אבל, נניח שאני מטפל באוכלוסיה כפולה מזו שמוגדרת למשרת רופא משפחה - פשוט כי אין מספיק רופאים. נניח שהעומס הזה מוביל לכך שאני מפנה "רק" שני מטופלים על כל 100 שאני בודק. המשמעות עבורי קטנה מאוד. עבור בית חולים שמרכז סביבו מאות רופאי משפחה המשמעות הרסנית. מדינת ישראל יכולה לשפוך המוני תקנים לבית החולים, אבל הם לא יקלו את העומס כל עוד העומס הולך וגדל בתחילת שרשרת הטיפול, אצל מי ששולחים את האנשים האלה למיון – אצלנו. רופאי המשפחה.

להיות רופא לא אומר בהכרח לעבוד בבית חולים

במקביל לרפואת המשפחה יש מקצועות רבים שבהם יש תקנים להתמחות בקהילה שעומדים ריקים. בריאות הציבור, רפואה תעסוקתית, רפואת שיקום ועוד תחומים רבים חסרים מאוד.

למה לא מגיעים להתמחות במקצועות האלו? החינוך הרפואי מוביל את הבוגרים לראיית מנהרה מוגבלת. 80% מהעשייה הרפואית מתבצעת מחוץ לבתי החולים, בקהילה. אבל 95% מההכשרה של תלמידי הרפואה מתבצעת בבתי החולים. תלמידי רפואה באוניברסיטת בן גוריון נחשפים היום פחות לרפואה בקהילה ממה שנחשפתי אני בלימודי הרפואה שלי בשנות התשעים. החשיפה המועטה גורמת לרופאות ולרופאים הצעירים לא לראות את האפשרויות מחוץ לבית החולים. לא באמת. ההכשרה הרפואית שלהם מגבילה את הראייה למנהרה הצרה והולכת של בתי החולים. כל מה שמחוץ לשם פשוט לא קיים.

סיבה חשובה נוספת היא פוטנציאל ההשתכרות. למרות שהשכר בעבודה בקהילה הוגן, במהלך הלימודים נחשפים התלמידים לרופאים שעוסקים באופן אינטנסיבי ברפואה פרטית מעבר לשעות העבודה. אלה המנטורים, אלה דמויות המופת שלנו ושלהם. אין פלא שהבחירה שלהם עם החשיפה המוגבלת, לא כוללת התמחות עם פוטנציאל קליניקה נמוך.

חשוב לדייק – יש תקנים, והמון. האבטלה של רופאים בעלי רשיון לעסוק ברפואה היא מובנת, אנשים מחכים להתמחות שבה הם בחרו. סביר לגמרי. הטענה שאין עבודה, אין תקנים, והגדלת מספר הרופאים מוגזמת ורחוקה מלהיות אמיתית.

אני קורא לכל רופאה ורופא ששוקלים לקחת תקופה של תורנויות חוץ, משמרות מיון, משמרות במוקדי רפואה דחופה ושאר עבודות זמניות לשקול להגיע להתנסות בקהילה. אנחנו משוועים לרופאים מחליפים שיאפשרו לנו לנשום קצת. העבודה מתגמלת, מעניינת, מאתגרת והיא העתיד האמיתי של המערכת. בואו לנסות רפואה קרובה, מקרבת, אישית, כוללנית, חומלת. מגוונת.

תקנים יש, עבודה יש, אמת בפרסום? חלקית ביותר.

ד"ר אסי סיקורל הוא מומחה לרפואת משפחה ובעל הבלוג חשיפה לדרום באתר הכללית