חדוה בר אצלנו בפודקסט
(צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

זוהי הודעת אמת: לא צריך פקס

המפקחת על הבנקים מתארחת בפודקאסט של כאן באמת, ומדברת על כל הדברים הכי מרגיזים בהתנהלות מול הבנק. רמז: לא צריך פקס
שאול אמסטרדמסקי
04 ביולי 2017
23:45

הכתבה שלפניכם היא תסכית של הפרק החדש של "חיות כיס" - הפודקאסט של "כאן באמת". אתם יכולים להאזין לנו כאן או באפליקציית הפודקאסטים האהובה עליכם, ואם יותר נוח לכם לקרוא כרגע - גרסת הטקסט לפניכם.

*

חדוה בר: אגב, אמרתי להם בלי פקס, אנחנו נעזוב את הפקס בבנקאות, זה יעד בפני עצמו.  

*מוסיקה*

שאול: הדבר הראשון שאני ארצה שתעשי זה שתציגי את עצמך. איך קוראים לך, מה את עושה בחיים.

חדוה בר: חדוה בר, המפקחת על הבנקים.

1.
שאול: אם אתם חיים בארה"ב או בבריטניה יש המון דברים שאתם יכולים לעשות עם הכסף שלכם ישירות מהטלפון או המחשב. אתם יכולים לנהל את החסכונות שלכם לבד, לקחת משכנתא, לפתוח חשבון בנק שיהיה קיים רק בסלולרי שלכם, לעשות ביטוח או לעקוב אחרי כל המצב הפיננסי שלכם, כל החסכונות החשבונות וההלוואות שלכם דרך דשבורד דיגיטלי מגניב כזה. וזו רשימה מאוד מאד חלקית.

ומה בישראל? יוק. הבנקים הישראלים מתגאים בזה שאתם יכולים להפקיד צ'ק דרך האפליקציה בטלפון, לפחות חלקם, ורק כשזה עובד, לפעמים זה לא עובד, ובכל מקרה הם לא שמים לב שבתוך הגאווה הזו מסתתרת העובדה שאנחנו עדיין עובדים עם צ'קים מנייר. פסגת הטכנולוגיה זה לא.

אגב, לפני שהקלטנו את הפרק הזה, שאלתי אתכם בטוויטר מה הדבר שהכי מעצבן אתכם שעדיין אי אפשר לעשות בבנק שלכם למרות שאנחנו כבר בשנת 2017. הנה כמה דברים שאמרתם:









אז יש מלא דברים שמעצבנים אותנו בבנקים שלנו, אבל החדשות הטובות הן שיש מי שמנסה לטפל בכל השיט הזה.

אם יש משהו שמרתק אותי בעולם הזה של הפינטק - ההייטק של תעשיית הפיננסים - זה המפגש של הטכנולוגיה עם הרגולציה. בזמן שהטכנולוגיה מתקדמת נורא נורא מהר, הפיקוח הממשלתי, כלומר הרגולציה, מתקדמת נורא נורא לאט. בתחומים שבהם אין כל כך הרבה רגולציה זה פשוט לא חשוב. כאילו, תארו לעצמכם מה היה קורה לאמזון אם היא היתה צריכה לקבל אישור של רגולטור כלשהו על כל צעד ושעל שלה.

זה בדיוק המצב בתחום הפיננסים. בהרבה מקרים גם אם יש לכם רעיון פצצה ופיתחתם את הטכנולוגיה לממש אותו, יש מצב שפשוט אסור יהיה לכם לשחרר אותו לאוויר העולם אם לא תשיגו קודם את אישור הרגולטור. כלומר, מישהו חיצוני צריך לעבור על כל מה שהמצאתם, ולהחליט אם זה מסתדר לו עם מערכת החוקים שלו או לא. האם המוצר שלכם יכול לאפשר את כל הפיצ'רים שאתם חולמים עליהם, או רק חלק.

וזו הנקודה בה המפקחת על הבנקים חדוה בר נכנסת לתמונה.

חדוה בר: התפיסה שלי היא שצריך לעשות שינוי ואנחנו עושים שינוי והמטרה שלי היא שבעוד כמה שנים לא רבות נוכל לעשות הכל מרחוק ללא סניפים מי שירצה. כל פעולה בנקאית.

שאול: המפקחת על הבנקים היא אחד הרגולטורים החזקים ביותר בישראל, אם לא ה. היא מחזיקה ביד המון סמכויות שהיא לא צריכה אישור של אף אחד בשביל להפעיל אותן, לא את נגידת בנק ישראל ולא את הכנסת ולא את הממשלה. היא יכולה לתת רישיונות לבנקים חדשים, היא יכולה לפעול נגד דירקטורים מכהנים בבנקים כמעט בלי לתת דין וחשבון למישהו - מישהו אמר דני דנקנר? - והיא זו שבתכלס החלטה שלה תקבע אם מערכת הבנקאות תישאר אותו הדבר עם כל הבעיות וכל הריכוזיות והכל, או תתקדם למקום אחר.

חדוה בר אמנם גדלה בבנק ישראל, בחטיבת המחקר שלו, אבל אז היא יצאה משם והלכה לבנק לאומי ועבדה בתור מנהלת הסיכונים הראשית של הבנק - מה שנתן לה להבין מקרוב איך עובד בנק גדול, איך מקבלות החלטות, איך הפיזיקה והפוליטיקה של זה עובדת באמת, לא רק איך הרגולטור חושב שזה עובד.

לפני שנתיים נגידת בנק ישראל בחרה בה לשמש בתור המפקחת על הבנקים וזה מה שהיא עושה מאז.

וחדוה בר, לתחושתי, הביאה איתה משהו אחר לבנק ישראל. זה לא שמחר בבוקר היא תקרע את כל הבנקים ותפרק את הקבוצות הגדולות והכל, ובכל זאת, היא מביאה איתה משהו אחר. היי, עצם זה שהיא באה להתארח בפודקאסט שלנו - בידיעה שאני הולך לערוך את הדברים שלה - זה לא מובן מאליו.

חדוה בר היא מנהלת סיכונים. זה כאילו בטבע שלה. לא רק סיכונים פיננסיים ויציבותיים וכל זה, אלא בכלל. למשל, סיכונים פוליטיים. הם לא יאהבו בבנק ישראל את הניתוח הזה אבל אני אסביר למה אני מתכוון. כשהיא נכנסה לתפקיד, קצת אחרי שהממשלה הזו הוקמה, כבר היה ברור ששר האוצר משה כחלון מתכוון לעשות רפורמה גדולה במערכת הבנקאות ולקרוע מידי הבנקים את חברות כרטיסי האשראי.

בר יכלה לבחור בגישה הקודמת של בנק ישראל בנושא הזה - להתנגד. אבל היא בחרה בגישה אחרת. היא כאילו גידרה את הסיכון הפוליטי, ככה זה לפחות נראה מהעיניים שלי. חודש בלבד אחרי שנכנסה לתפקיד, היא עלתה על הבמה בכנס של כלכליסט, ושטחה את החזון המפורש שלה, שכלל גם את הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, אבל בגבולות הגזרה שהיא רוצה לקבוע. או במלים אחרות, היא לגמרי הלכה יחד עם שר האוצר, אבל ניסתה להוביל את התהליך למקום שהיא חושבת שצריך ללכת אליו, במקום להיות מובלת.

וחלק מהחזון של בר הוא גם לקחת את מערכת הבנקאות קדימה לעולמות הדיגיטליים, שיצליחו לתת לנו הלקוחות ערך חדש שהם לא מצליחים לתת היום. היום, בואו נודה בזה, הבנקים בעיקר דוחפים לנו הלוואות. הם היו יכולים לעשות הרבה יותר מזה לו הם רק היו משתמשים בטכנולוגיה כמו שצריך.

חדוה בר: השינוי הזה הוא שינוי קשה. כל המהפכה הטכנולוגית היא לחלוטין לא רק מהפכה טכנולוגית אלא גם מהפכה תרבותית שיש המון גורמים שעלולים אפילו להיפגע ממנה.

שאול: עוד נגיע לנקודה הזו בהמשך. גם בר יודעת שלפעמים למרות שיש חזון, הרגולטור פשוט מסתבך ברגליים של עצמו, והכל קורה נורא נורא לאט, ובינתיים הטכנולוגיה בורחת קדימה. קחו למשל את הסיפור של הבנק הדיגטלי החדש שנפתח בישראל ממש לפני שבוע - פפר.

פפר הוא בנק דיגיטלי של בנק לאומי, אבל הוא נפרד לחלוטין מבנק לאומי, הוא קם לגמרי מאפס. פפר קיים רק בסלולרי שלכם, אין לו סניפים ואין לו כלום. גם בשביל לפתוח חשבון לא צריך ללכת לשום מקום ולא להיכנס לשום אתר אינטרנט, אלא להוריד אפליקציה, להירשם, ופחות או יותר זהו.

יש רק בעיה אחת. למרות שקהל היעד של הבנק הזה הוא בעיקר חבר'ה צעירים, ויש מצב שזה חשבון הבנק הראשון שלהם, בשביל לפתוח חשבון בפפר אתם צריכים שקודם יהיה לכם חשבון בנק בבנק אחר.
למה? כי ככה הרגולטור קבע.

חדוה: זה נגזר מחוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון, שהיום דורשים שיהיה מפגש פנים אל פנים בין לקוח לבנק כדי לזהות מיהו הלקוח. במקביל, אנחנו פועלים יחד עם משרד המשפטים והרשות למניעת לבנת הון ואפילו עם המשטרה בשביל לשנות את הצו כדי שאפשר יהיה לחלוטין גם לקוח חדש שאין לו חשבון…

שאול: בדיוק, כי חבר'ה צעירים בני 16-17...

חדוה: הצורך הזה ברור לי, אני חושבת שאנחנו חייבים להיות בעולם הזה. עכשיו אנחנו עובדים על השינוי של הצו וזה יכול לקחת אפילו שנה. זה מורכב.

שאול: מדהים.

חדוה: כן. חקיקה ורגולציה לעיתים מהווים חסמים במיוחד אם הם מפורטים והצו הזה מאוד מפורט.

שאול: שנה. שנה של הסרת חסמים רגולטוריים בשביל שתוכלו לפתוח חשבון דיגיטלי מבלי שיש לכם קודם חשבון אחר. זה פסיכי.

אבל רגע, לא להתייאש. יש גם נקודת אור בסיפור הזה. המפקחת על הבנקים מבינה שזה מצב קלאסי של טכנולוגיה שרצה מהר אל מול רגולציה שרצה לאט, אז היא מנסה למצוא פתרון יצירתי.

חדוה: קודם כל אני בודקת טכנולוגיות שיאפשרו לעשות זיהוי פנים אל פנים יותר טוב אל מול התעודה של הלקוח שזה לא יהיה פנים אל פנים אלא הקלטה. נניח אתה הלקוח תקליט את עצמך בפייסטיים מדבר, תציג את התעודה המזהה ואחרי זה יש אפליציות מיוחדות שיעשו את הזיהוי האחד-לאחד שזה הלקוח.

שאול: הסיפור הזה הוא רק דוגמא אחת. בר מודעת לבעיות שהרגולציה עצמה יוצרת עבור ההתפתחות הטכנולוגית של הבנקים ותעשיית הפיננסים, ולכן יש לה מסר מרכזי אחד: היא מנסה להילחם בזה, היא מנסה להסיר חסמים.

*

חדוה: אנחנו עושים מהפכה, הרגולציה היום עושה מהפכה והפיקוח על הבנקים מוביל את השינוי הזה. עשינו המון דברים לתמוך בזה, כדי שזה שלא יהיה חד פעמי. אני אתן לך דוגמה: כשנכנסתי לתפקיד החלטתי להקים אגף חדש בפיקוח על הבנקים, שזה לא דבר שקורה לעיתים קרובות בכלל בבנק ישראל, אגף חדשנות וטכנולוגיה. המטרה שלו היא קודם כל להסיר חסמים.

שאול: ומה היו התוצרים של האגף הזה? בכל זאת עברו שנתיים.

חדוה: הוא רק עכשיו מסיים להיבנות. התוצר הראשון היה הוצאת הוראה חדשה שנקראת "בנקאות בתקשורת", שהסירה את כל החסמים לעשות פעולות מרחוק. אגב, אמרתי להם בלי פקס, אנחנו נעזוב את הפקס בבנקאות, זה יעד בפני עצמו.

שאול: הוא עדיין שם.

חדוה: הוא עדיין שם, נכון אבל הוא כבר לא נדרש מהוראות רגולטוריות. הבנקים עצמם -

שאול: הם עדיין טוענים שכן.

חדוה: אז אנחנו נבדוק את זה, כי זה חד משמעית לא. חד משמעית לא. לא נדרש פקס.

המטרה הנוספת היא שאנחנו אפילו נדחוף חדשנות. אמרנו לבנקים שאנחנו מצפים לזה שתהיה מהפכה טכנולוגית שמעודדת חדשנות וטובה ללקוחות.

שאול: ולכן בנק ישראל התחיל למדוד את הבנקים, ובעיקר את מידת השימוש של הלקוחות באמצעים הדיגיטליים של הבנקים. באפליקציות, באתר האינטרנט וכאלה, ובקרוב הוא אמור להתחיל לפרסם את המדד הזה לציבור, בשביל לתמרץ את הבנקים שעדיין לא שם להתחיל להתקדם לשם בשביל לא להיתפס כאנכרוניסטיים ומיושנים.

חדוה: יש המון חדשנות שהציבור עוד לא ראה חלק ממנה כי היא נמצאת בתהליכי עבודה ואנחנו נראה את זה מהר בחודשים ובשנים הקרובות.

שאול: וכל זה מעולה, באמת, אבל הנה מגיע ה-אבל - אי אפשר לעשות את הדברים האלה מהר מדי. כשאני חושב מהר, אני חושב על שבועות וחודשים. כשבנק ישראל חושב מהר, הוא חושב על כמה שנים. זה לא רק בגלל שהרגולטור והממשלה הם יצורים שזזים לאט מטבעם, אלא גם כי יש סיבות שבגללן הרגולטור חייב לנוע לאט.

חדוה: בשיחה הזו אנחנו מדברים הרבה על החדשנות והערך שלה ללקוחות והשינוי שאני ממש מאמינה בו ומובילה אותו אבל אנחנו חייבים לדבר גם על הסיכונים ואנשים חייבים להבין שהשינוי הזה צריך להיעשות בזהירות כי יש פה סיכונים, והם עצמם צריכים לנהל את הסיכונים.

בוא נדבר על פתיחת חשבון מרחוק: יש סיכון שאם זה ייעשה לא כמו שצריך יגיע לקוח בסיכון גבוה ממדינה עוינת לישראל, הוא לא פוגש אף אחד, הוא יציג תעודות מזויפות ויפתח פה חשבון והחשבון הזה ינוצל לפעילות טרור או להלבנת הון. הדברים האלה לא תיאורטיים. בכל המפגשים שלי בעולם אחת השאלות שעולות היא איך המהפכה הזו משנה את הסיכונים ואיך אנחנו חייבים לעשות את זה נכון.


3.
שאול: חלק מהסיבה שהשינוי הטכנולוגי במערכת הפיננסית מתרחש לאט לאט הוא לא בגלל הרגולציה המכבידה, אלא גם בגלל שהגופים הפיננסיים המרכזיים - כלומר, הבנקים עצמם - הם גופים עצומים וכבדים שזזים נורא לאט. בנק שיש לו מערכת ענפה של סניפים ולקוחות נאמנים, שרגיל להחתים את כולם על אלף מסמכים, ולשלוח מכתבים שאף אחד לא מבין, ומה שזה לא יהיה - גוף כזה לא מבין במה שונה האפליקציה שלו מבנק דיגיטלי לחלוטין שקיים רק בסלולר.

לקח לבנקים הרבה זמן להבין שהסטארט-אפים הקטנים האלה יודעים לעשות משהו שהם לא - למשל, לנתח דאטה במהירות ולהציע שירותים ממוקדים מאוד ברמת הבנאדם, לזוז מהר ולתת לנו, הלקוחות, חוויה משתמש שונה לחלוטין.

חדוה: עד היום התפיסה היתה שהמידע הוא של הבנק. ולכן במובן מסוים זה יצר מצב שבו הלקוח היה שבוי בידי הבנק כי רק הבנק ידע שהלקוח הוא לקוח טוב ששילם לאורך השנים ואפשר לתת לו ריבית נמוכה, והמידע הזה לא אפשר ללקוח בעצם לקבל הצעות מגופים אחרים, מבנקים אחרים, גופים פיננסיים אחרים. 

שאול: המצב הזה שרק הבנק שלכם ישב על כל המידע הזה ולא היה חשוף לשום תחרות חיצונית גרם לבנקים להתנוון. לא רק בישראל אלא בכל העולם. תחשבו כמה הבנק שלכם יודע עליכם. הוא מכיר אתכם ממש טוב. הוא יודע מה המשכורת שלכם, מה אתם משלמים בזמן ומה לא, מה החשבונות שלכם, מה ההוצאות שלכם, כמה ילדים יש לכם, הכל, מיליון דברים. אם הבנק שלכם היה יודע שיש לו איום תמידי מבחוץ שיבוא גוף מתחרה שנותן שירות יותר טוב ויגנוב אתכם, הוא היה משתמש במידע הזה בשביל להוציא ממנו תובנות חכמות ולהציע לכם שירות מדויק שמותאם רק לכם. אבל הבנקים לא יודעים לעשות את זה, אפילו לא קרוב. וזה בדיוק מה שכל הסטארט-אפים הקטנים והצעירים מנסים לעשות. והשלב הראשון הוא מה שנקרא אופן-בנקינג - שהרגולטור יחייב את כל הבנקים להפוך את המידע הזה להיות של הלקוחות, שיוכלו למסור אותו לגופים אחרים בשביל לקבל שירות יותר טוב.

חדוה: היום הגישה לגמרי משתנה ואומרת שהמידע הוא של הלקוח לא של הבנקים. ואם הלקוח רוצה עכשיו להעביר את המידע בלחיצת כפתור לגוף אחר בשביל שיציע לו יותר טובה בשירותים ומוצרים אז זו זכותו והבנק לא ימנע ממנו.

אנחנו עובדים על הדבר הזה וזה שינוי דרמטי שיש בו המון חיכוכים רגולטוריים שצריך להסיר אותם וחסמים. ויש בו סיכונים. מי יחזיק את המידע וישמור אותו, האם אין סיכוי שיפרצו לו בהתקפת סייבר ויגנבו את כל המידע של הלקוחות שהסכימו. אז אנחנו עולים בסולם הזה עם שתי רגליים - חדשנות וטכנולוגיה ובמקביל עם הדרישות שזה יהיה מאובטח.

שאול: במתי בשנים זה קורה? מתי בישראל תהיה האפשרות הזו?

חדוה: ריאליסטית אני חושבת שזה ייקח כשנתיים לעבור לעולם שלם שבוא כל הגופים הפיננסיים יוכלו לדבר אחד עם השני ולהעביר את המידע באופציה הזו של api. אנחנו כרגולטורים, משרד האוצר ובנק ישראל, עובדים על תקנות שאנחנו מתכוונים להוציא בתוך חודש… ומכאן תידרש היערכות, ייתכן שיהיו כמה שלבים עם תוצרים לפני אבל זה תהליך ארוך. באנגליה רק ב-2018 יצאו התקנות של זה וגם שם עוד לא ברור עד הסוף איך זה יראה ובאמת בונים על המהפכה הזו שאומרים שהיא תהיה דרמטית.

שאול: למה זה לוקח שנתיים?

חדוה: יש מורכבויות ענקיות בשינויים במערכות המידע של הבנקים, כל דבר כזה כרוך בעשרות מיליוני שקלים לבנק, התאמה של המערכות שלו, נדרש לעשות את זה בצורה ששומרת על המידע ואבטחת המידע שזה אתגר מאוד גדול. כל שני וחמישי יש התקפת סייבר ענקית ואנחנו חייבים לוודא בצורה מאוזנת ששומרת על המידע ולוקחת בחשבון שיהיו התקפות סייבר ושומרת על הלקוחות. … המהפכה הזו מורכבת אבל היא קורית ממש בזמן שאנחנו מדברים.

שאול: לעיתים, אגב, התזוזה האיטית של הבנקים לא נובעת מהמורכבות הטכנולוגית וכו', וגם לא משום שהם לא רואים את הסטארט-אפים הצעירים כאיום על הפעילות שלהם, אלא משום שוועדי העובדים לא בדיוק מאפשרים להנהלות לפעול במהירות אפילו הן היו רוצות לעשות שינויים דרמטיים בשביל להתאים את הבנקים לשינויים במציאות. לסגור סניפים, למשל.

חדוה: היום 50% מהפעולות הבנקאיות מבוצעים באמצעים הישירים -

שאול: כלומר, בלי מעורבות של פקידים

חדוה: הכי הרבה באינטרנט, המובייל מאוד גדל..., ומרבעון לרבעון רואים עליה. אנחנו רואים שזה קורה גם אצל הלקוחות היותר מבוגרים וכמובן אצל הצעירים. אנחנו רואים שזה קורה גם בפריפריה.
אתן לך דוגמא. הייתי בסיור בסניף במצפה רמון ונדהמתי לראות שכ-70% מהפעולות הבסיסיות של הפקדת מזומן, צ'קים, העברות בנקאיות, פנקסי צ'קים, מבוצע באמצעים ישירים. הסניף עצמו נמדד על הסיוע ללקוחות לעבור לעולם החדש הזה. כלומר אנחנו בשיאה של המהפכה, זה קורה אבל יש חיכוכים.

שאול: כמה סניפים, סניפי בנקים, יהיו בעוד 5-10? שנים?

חדוה: הרבה פחות. בשנת 2020 בישראל יהיו פחות 20% סניפים וככל שנתקדם קדימה אז אני מעריכה שתהיה עוד ירידה. באנגליה נניח היתה ירידה של יותר מ-30% והמגמה נמשכת. האם יהיו סניפים… בעוד עשר שנים? היום נראה שכן, אבל הרבה הרבה פחות. סניפי עוגן שלקוח מגיע פעם בשנה שהוא רוצה לשבת עם מישהו, בכל מקרה הרבה פחות מהיום.

שאול: ועדי העובדים מבינים את זה?

חדוה: קודם כל השינוי הזה הוא שינוי קשה. המהפכה הטכנולוגית היא לחלוטין לא רק מהפכה טכנולוגית אלא גם מהפכה תרבותית שיש המון גורמים שעלולים אפילו להיפגע ממנה. הם צריכים להתאים את עצמם. העובדים של הבנקים בהחלט היום עוברים מהפכה. הבנקאות מצטמצמת, אני דרשתי שכדי שהבנקים יתאימו את עצמם לשינויים הטכנולוגיים הם יתאימו את כל פונקציית היצור הם בעצם יתייעלו, והתייעלות כרוכה צמצום בעובדים, צמצום בהוצאות אחרות, צמצום בסניפים. זה לא קל. זה שינוי הדרגתי אבל הוא קורה די מהר והבנקים התחייבו להתייעל ועד 2020 ויהיה צמצום של יותר מ-5000 עובדים במערכת הבנקאות זה למעלה מ-12%. שזה המון אנשים שהם לא מבוגרים בהכרח, יכולים להיות בני 55 פלוס, שבעצם יסיימו את תפקידם ויעזבו את המערכת.

אנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה עם הוועדים. הבנקים עושים את זה עם הוועדים ואני עושה את זה מול הנהלות הבנקים, מתוך הערכה רבה שנתנו המון המון שנים ונקלעו למהפכה הטכנולוגית הזו הדיגיטלית ובעצם מוצע להם תכניות פרישה מרצון ובהן יש פיצוי מכובד לאנשים שבוחרים לעזוב את הבנק כי השינוי הזה קשה להם והם פחות משתלבים וסוגרים את הסניף שלהם ואת היחידה שלהם והם נדרשים לנסוע למקום אחר. זו מהפכה ואני בהחלט רואה את הבנקים ואת ועבדי העובדים מבינים והם תמכו ואפשרו את השינוי הזה, אבל זה בהחלט קשה.


4.
שאול: אחת הציפיות מתעשיית הפינטק היא להגדיל את התחרות בענף הבנקאות בישראל, שהוא הרבה דברים אבל הוא לא תחרותי. בנק הפועלים ובנק לאומי חולשים יחד במשך שנים על 60% מהשוק, ושום תחרות לא מתפתחת פה. כמעט חמישים שנה שלא נפתח כאן בנק חדש, והבנקים הקיימים לא מצליחים לתפוס נתח שוק גדול יותר.

המצב הזה לא עד כדי כך ייחודי לישראל. באנגליה, מדינה גדולה מישראל פי שמונה, שני הבנקים הגדולים תופסים נתח שוק של 45%. עד 2010, לא נפתח בנק גדול חדש בבריטניה במשך 150 שנה. ואז תעשיית הפינטק התחילה להרים את הראש. בשנים האחרונות נפתחו בבריטניה 4 בנקים חדשים, ועוד 7 שירותים דיגיטליים חצי-בנקאיים, רובם המוחלט הם בנקים דיגיטליים שפועלים רק בסלולרי שלכם שמציעים לכם ממשק משתמש מרהיב, מזמין וכיפי, מאפשרים לכם לראות בשניה וחצי בדיוק מה המצב שלכם, להגדיר לעצמכם מטרות חיסכון ולחסוך באופן אוטומטי כל פעם שיש לכם כמה גרושים חופשיים בחשבון, ועוד דברים מהסוג הזה.

והחלק הכי מגניב? אחד התורמים המשמעותיים לתנופה הזו בבריטניה? הרגולטור בעצמו.

חדוה: אני עוקבת בדריכות אחרי מה שקורה באנגליה, הייתי שם בכמה ביקורים, ואני בקשר ישיר עם ראש היחידה לבנקים חדשים שלהם. ביקרתי בבנקים חדשים שהוקמו ובאמת יש שם מהפכה שמאפשרת חדשנות וזה מאוד מרשים. אגב, עדיין קשה להעריך מה יהיו התוצאות באנגליה. גם הבנקים החדשים שהייתי בהם וביקרתי בהם הם סטארטאפים קטנים שאין להם כמעט לקוחות שרק מתחילים לעמוד על הרגליים ואני מקווה שנראה את זה גדל ותורם לחדשנות אבל אנחנו עדיין צריכים לעקוב אחרי זה ולראות שזה קורה.

שאול: המקביל הבריטי של חדוה בר, הגוף שמפקח על התעשייה הפיננסית בבריטניה, החליט ב-2014 לעשות שינוי מחשבתי. הם הקימו יחידת חדשנות, ובתוכה סוג של אקסלרטור לעשיית הפינטק, סוג של חממה של הרגולטור לסטארט-אפים שרוצים להיכנס לתעשייה הזו ולחולל בה שינוי גדול לטובת הצרכנים. שאלתי את בר האם בישראל נראה דבר דומה.

חדוה: נסעתי לאנגליה מספר פעמים וביקרתי כי אני רואה אותם כמודל ואנחנו מאמצים חלק מהדברים שהם עושים שם. בהחלט מודל מעניין. למשל אימצנו את זה בנושא של רישוי גופים חדשים. יש לי מטרה או שאיפה לתת רישיון לבנק דיגיטלי חדש ועצמי ובלתי תלוי.

שאול: לא פפר.

חדוה: פפר זה בנק דיגיטלי של בנק קיים. זה גם בסדר ותורם לחדשנות ונותן עוד מוצר וגיוון ללקוחות אבל אני חושבת על בנק עצמאי שיהיה בנק דיגיטלי ואני מחכה שיגיעו אלי יזמים לבקש רישיון...
שאול: אמרת שאת מחכה, בבריטניה לא מחכים. הרגולטור מקים סוג של אקסלרוטר ונותן ליווי ומחבר למערכת הפיננסית. זו גישה פרו אקטיבית. האם אתם עושים משהו כזה?

חדוה: אנחנו. עושים משהו חלקי כזה. אנחנו פרואקטיבים זה בחזון שלנו, פיקוח מקצועי חדשני ופרואקטיבי לטובת הציבור. הקמנו יחידת רישוי ובנקים חדשים. במתכונתה הקודמת היחידה לא נתנה אף פעם רשיונות.... היום אנחנו ממש מזמינים יזמים, אני אפילו פונה ליזמים שיש להם פוטנציאל…

יזמים שמעוניינים אנחנו הגדרנו שנלווה אותם יד ביד כמו שנעשה באנגליה ביחידת הבנקים החדשים ואגב ועשינו את זה והצלחנו, לפחות בינתיים נראה כך, ונתנו רישיון חדש לחברת סליקה טרנזילה בדיוק במתכונת של האנגלים. נתנו רישיון עקרוני, היא עוד לא מוכנה לפעילות, היא צריכה להתארגן מבחינת הIT שזה אתגר מאוד גדול, אבל היא עברה אותנו בשני מימדים משמעותיים, בדיקת נאותות ומודל עסקי, ולכן נתנו להם רישיון.

באותו אופן אני מקווה שניתן רשיונות גם לבנק ולא רק סולק חדש. מה אנחנו לא עושים שנעשה באנגליה היא הגישה של הסנדבוקס שהרגולטור בוחן פינטקים שונים ובעצם אומר גו נו גו אם הם יכולים להתקדם ולפעול מול בנקים… והוא בוחן אותם בהיבטי אבטחת מידע וכך הלאה... את זה לא הקמנו בישראל בשלב זה והסיבה היא שאני פועלת באופן אחר. אני אפשרתי לבנקים קודם כל להקים חממות פינטק והם עושים את זה... לבנקים יש יותר יכולות ומשאבים ולעשות את זה ולכן חשבתי שאם אנחנו נצטרך לאשר כל פינטק ולבחון אותו חששתי שנהיה צוואר בקבוק…

שאול: את כבר שנתיים בתפקיד הזה?
חדוה: עוד מעט.
שאול: כמה זמן זה הקדנציה של המפקחת על הבנקים?
חדוה: חמש שנים.
שאול: בשלוש השנים הקרובות, יוקם בנק חדש בישראל?
חדוה: אני פועלת כדי שזה יקרה. צריך שניים לטנגו הזה. זה בהחלט יעד שלי. זה לא פשוט. אני עושה מאמצים רבים אבל אני רואה המון חסמים. אחד, כל השינויים שאנחנו עושים ברגולציה והחקיקה יוצרים סביבה לא ודאית ויש יזמים שאני משוחחת איתם ואומרים לי שהאי ודאות גורמת להם לחשוב עשר פעמים אם בא להם להיות שחקן פיננסי בשוק כי כללי המשחק כל רגע משתנים כי אתה מקים דבר אחד ומחר יגידו לך שאסור לך לפעול בפעילות הזו ויש חסמים כאלה וכאלה יש היום המון חקיקה ושינויים רגולטוריים. אי ודאות רגולטורית לא מעודדת שחקנים חדשים.

שאול: חמש שנים מהיום, עד כמה אני כצרכן ישראלי פחות מחובר לבנק שלי וגם אם אני עדיין שם ועושה המון פעולות בגופים אחרים שחלקם עוד לא קמו אפילו. מנהל השקעות במקום מסוים, יש לי איזה דשבורד שאני בוחר איזה הלוואות לקחת. עד כמה זה ריאלי חמש שנים מהיום?

חדוה: זה ריאלי מאוד. לקוחות יוכלו יותר ויותר להשתמש במספר גופים כדי לעשות פעילויות שונות פיננסיות , נניח לנהל את תיק ההשקעות בגוף אחד ואת התשלומים לעשות בגוף אחר ואת ההלוואה בגוף שלישי… יש אפשרות שהאופציה הזו תהיה קיימת השאלה היא האם הלקוחות באמת ירצו, כי מה שאנחנו רואים היום ובכל השנים האחרונות שהאמת היא שללקוחות נוח עם וואן סטופ שופ… כי בסך הכל זה בסדר. זה נכון שאם היית מפצל את הפעילויות אז אולי כל אחד יכול היה לתת ערך מוסף אבל יש משהו בנוחות הזו שזה חוסך זמן ואנרגיה. אנחנו תמיד יכולים לעשות את הקניות שלנו בהמון מקומות. לקנות את הקולה ברמי לוי כי הוא הכי זול ואת הלחם במקום אחר, לפצל את כל סל הקניות לעשרה ספקים ולהוזיל את המחיר, אבל זה לא נוח ולכן אנחנו הולכים לסופר אחד שחלק מהמוצרים שלו הם פחות זולים. גם בשירותים הפיננסיים יש את הנוחות הזו.

יש עוד נקודה שצריך לקחת בחשבון. העולם הפיננסי אינו העולם הקמעונאי. בעולם הפיננסי כשאתה עובד מול מישהו אתה רוצה לדעת שהוא אמין ומפוקח ויציב וכשיהיה משבר כלכלי הפקדונות שלך לא יהיו בסיכון. [...] יש גם את העניין של האמון והשאלה היא האם הפינטקים האלה יבנו את האמון ויוכיחו את עצמם ולא יפשטו את הרגל [...] חובת ההוכחה היא על השחקנים החדשים הם צריכים לשכנע את הציבור הישראלי שהם טובים ואמינים וגם בגאות וגם בשפל הם יהיו פה. אתגר מאוד גדול גם להם.

שאול: אבל האמת? זה לא רק זה. הפינטקים החדשים, כמו שהיא קוראת להם, יצטרכו להוכיח לנו לא רק שהם יציבים ואמינים, אלא שהם גם נותנים לנו ערך אמיתי. עם כל כמה שבנק דיגיטלי יכול להיות מעוצב יפה ולהציע חוויית משתמש חדשה, אם הוא לא יעזור לנו לעשות דברים שאנחנו לא יכולים לעשות היום, אז לא בטוח שאנחנו צריכים אותו. אם הוא לא יעזור לנו להבין ולנתח את דפוסי ההוצאות שלנו, לנבא מראש מתי אנחנו הולכים להיכנס למינוס וכדאי שנפסיק לבזבז, או שיידע להגדיל את אפשרויות החיסכון שלנו, אז זה לא יותר מהעולם הישן, בלבוש חדש.

שאול: מה הדבר שהכי מעצבן אותך באופן אישי שעדיין אי אפשר לעשות בצורה פשוטה בבנק שלך?

חדוה: יש הרבה דברים שמעצבנים. תן לי לחשוב מה הכי מעצבן.. העובדה שעדיין צריך פקסים וכשאני רוצה להעביר סכום לחול והבנק דורש ממני לעשות את זה בפקס ואני יודעת שאני כרגולטורית אפשרתי לו בלי פקס, זה מעצבן.

תודה רבה רבה למפיק שלנו רום אטיק שהפודקאסט הזה לא היה נשמע אותו דבר בלעדיו. תודה רבה ליואב סופר מבנק ישראל שהכניס את המפקחת על הבנקים לעולם המופלא של הפודקאסטים - הי יואב! - ולכל האנשים הטובים באומת הטוויטר שצייצו את המצוקות שלהם עם הבנקים שלהם, אנחנו אוהבים את כולכם.

כרגיל, אם יש לכם הערות ותובנות אנחנו נשמע לשמוע מהן. כתבו לנו בטוויטר או בפייסבוק. וחוצמזה  לכו לעמוד שלנו "כאן באמת" ותעשו לנו לייק. מלא תוכן מגניב וסרטונים מגניבים והכל נורא מגניב שם.

כל הפרקים של חיות כיס זמינים באתר התאגיד או באפליקציית הפודקאסטים החביבה עליכם.