1. אולג, בן 28 מאחוזה. "תוך רבע שעה היינו בחוץ. לקחנו בגדים להחלפה לאחים הקטנים שלי, דרכונים ומסמכים, מים, אוכל שלא מתקלקל, בגדים חמים, מחשב ואת הכוננים הקשיחים עם כל ההיסטוריה. מרכז הפינוי היה מאורגן מאוד ואיך שהגענו הילדים נרדמו. חבל לי שלא לקחתי זה את הרולרבליידס שלי, זה אמנם לא נחוץ בשעת חירום אבל אני מאוד אוהב להחליק, ואין לי כרגע מספיק כסף לקנות זוג חדש אם יקרה להם משהו"
2. אולג עם אחיו הקטנים ניקול ופיליפ, ועם החתולה מאשה. "שמענו שהאש נעצרה 200 מטר מהבית שלנו ושכל השכונה כרגע ללא חשמל. אבא בדיוק נסע לבדוק אם אפשר לחזור הביתה. אנחנו מקווים שיהיה לאן".
3. ויקטוריה ודנילוב מרוממה. "פתחנו את הדלת וראינו אנשים רצים. כבר הרחנו עשן אז לא היה לנו זמן להתארגן. סגרו את המעלית ועשרות אנשים מבוגרים נמלטו יחד למטה בפאניקה מוחלטת. הכנסנו את הדברים החשובים ביותר לשקית ניילון - תעודות זהות ופטירה של ההורים, דרכונים, מסמכים רפואיים, תמונה ישנה של המשפחה, חוץ מזה לא ארזנו כלום. רצנו בלי לדעת לאן, להתרחק. אחרי שעה וחצי הגיעו אוטובוסים שלקחו אותנו לאזור בטוח ברוממה".
4. ויקטוריה ודנילוב. "אנחנו מתארחים אצל משפחה שהגיעה לפני ארבעה חודשים מאוקראינה בעקבות בנם. אין לנו מושג מה קרה לבית שלנו, אף אחד לא יודע לומר. הכול נשאר מאחור. נפרדנו מרוב החפצים שלנו כשעלינו לארץ ואחר כך שוב כשעברנו דירה. אנחנו מקווים שלא נאבד את מה שנשאר".
5. גיא, בן 24 מרמות רמז. "בעשר בבוקר ראיתי להבות ליד בית הספר היסודי שלמדתי בו. הבנתי שאני צריך לארוז את הדברים החשובים שלי, ומאז יש לי תיק כל הזמן על הגב.
שמתי בו את כל חומר הלימוד לתואר שלי במדעי המחשב ואת המחשבים. זה הדברים שהכי חשובים לי כי כל העבודה שלי עליהם, אני לא יכול בלעדיהם. יש איתי גם עוד סט בגדים להחלפה, שיהיה".
6. גיא. "ההורים שלי עזבו את העבודה אתמול באמצע היום. הם העבירו הרבה מהדברים שלנו לאוטו והחנו אותו רחוק. חוץ מזה אני מנסה לא להיות רכושני. אני בעיקר דואג לחתול שלי שנמצא בבית, למרות שהוא יידע לברוח אם יקרה משהו".