הנשיא ריבלין ורעייתו עם ראש ממשלת בוואריה
צילום: איתי בית און

ריבלין בטקס לנרצחי מינכן: "הנצחת הטבח – אמירה מול הטרור"

נשיא המדינה נאם בפתיחת האנדרטה לזכר הספורטאים הישראלים, 45 שנים לאחר הטבח: "יש מי שעדיין רואים ברצח מעשה גבורה"
אנטוניה ימין
06 בספטמבר 2017
13:48

45 שנים לאחר שמחבלים רצחו את חברי המשלחת הישראלית לאולימפיאדה במינכן, נערך היום (רביעי) בבוואריה טקס לחניכת אנדרטה חדשה לזכר הספורטאים. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, נאם בטקס והדגיש כי "גם היום, 45 שנים אחרי הטבח, הטרור הבין-לאומי ממשיך לפגוע בחפים מפשע".

"השתתפות משלחת ספורטאים ישראלית באולימפיאדה, דווקא על אדמת גרמניה, הייתה סמלית במיוחד. אבל ברגע אחד הפך הכפר האולימפי לשדה קטל", אמר ריבלין בנאומו. "11 ספורטאים, מאמנים ושופטים שחונכו על ערכי מוסר וכבוד הכפתו, עונו, דיממו למוות ונרצחו באכזריות".

הנשיא שיגר מסר לעבר הרשות הפלסטינית ואמר: "יש מי שעדיין רואים בטבח הספורטאים מעשה גבורה. רק בשנה שעברה ציינה תנועת פתח את הטבח כאירוע הירואי. עלינו להעביר מסר לעולם כולו: אסור להיות סלחניים לטרור. על הטרור להיות מוקע בכל מקום – בברצלונה, בלונדון, בפריז, בברלין בירושלים ובכל מקום אחר".

לדברי ריבלין, "אחינו שנרצחו באולימפיאדה לא היו רק בניה של מדינת ישראל. הם היו בניה של המשפחה האולימפית, משפחה שהתנכרה שנים ארוכות למחויבותה כלפיהם. במשך 45 שנים ציפו משפחות הקורבנות ומדינת ישראל לרגע הזה, של חנוכת מרכז הנצחה ואנדרטה בכפר האולימפי".

"היום יודעים שהטרור כוון לעולם כולו"

בטקס נשאה דברים גם אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, אחד מהספורטאים שנרצחו. "לעמוד היום על הגבעה בכפר האולימפי זה מעמד היסטורי מרגש ביותר", היא אמרה. "קשה לתפוס שבמקום הזה עמדו יקירינו לפני 45 שנים. הם חשו גאווה לייצג את ישראל, ולא שיערו שהזכות הזו תחרוץ את גורלם ואת גורל משפחתם".

רומנו הוסיפה כי הספורטאים "נרצחו על ידי טרוריסטים שפלים ואכזריים, וחזרו ארצה בארונות קבורה. כל עוונם שהם היו ישראלים. כשאירע האסון, נשמעו קולות שהטרור כוון לעבר מדינת ישראל. והנה היום יודעים שהטרור הזה מכוון לעולם כולו. עברנו שנים של סירוב, בהן שמענו קולות שאנחנו הבאנו את המלחמה לאדמת גרמניה ושהמחבלים היו לוחמי חופש".

נשיא גרמניה, פרנק שטיינמאייר, אמר בטקס: "אנחנו יכולים וחייבים לזכור. המשחקים האולימפיים ב-1972 אמורים היו להיות שמחים, והם היו כאלה בימים הראשונים. הכל אמור היה להיות שונה מהמשחקים 36 שנים לפני כן, אז ניצל אותם המשטר הנאצי לצרכי תעמולה. גרמניה אמורה הייתה לשמור על ביטחון הספורטאים - אבל לא הצליחה לספק להם אותו".

"רק אם יהודים ירגישו בגרמניה בטוחים לגמרי, ויחושו בבית - רק אז גרמניה תהיה מלאה", המשיך שטיינמאייר. "להיות גרמניה משמעו להיות מודע להיסטוריה שלנו ולאחריות שלנו. זה אומר להכיר את הסיפור הזה, להבין ולקבל אותו. גם מי שמגיעים לכאן ממדינות אחרות צריכים לקבל את זה על עצמם. למדינה הזו יש אחריות היסטורית, והיא מחייבת את כל מי שמחפש עתיד בגרמניה".