הרוצח צבי גור
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

נדחה שחרורו המוקדם של צבי גור, שחטף ורצח את הילד אורון ירדן

בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע עד לדיון נוסף ב-31 באוקטובר. עונשו של גור הומתק ל-37 שנה
יערה שפירא
19 בספטמבר 2017
21:22
עודכן ב 21:26

בית משפט מחוזי מרכז הורה הערב (שלישי) על עיכוב ביצוע על החלטת ועדת השחרורים לשחרר את צבי גור, שחטף ורצח את הילד אורון ירדן ב-1980, עד לדיון נוסף שייערך ב-31 באוקטובר. גור אמור היה להשתחרר מחר לפי ועדת השחרורים, אך הדיון טרם הוכרע וניתן צו עיכוב ביצוע לשחרורו עד להכרעה סופית בעתירה.

עורך דינו של גור, אייל אלון, אמר בתום הדיון: ״העתירה של הפרקליטות לא במקומה ולא הייתה צריכה להיות מוגשת. היא לא הראתה למה החלטת ועדת השחרורים בלתי סבירה עד כדי כך שצריך להתערב בה״

אתמול הגישה פרקליטות מחוז מרכז עתירה נגד שחרורו של גור.  זאת בטענה כי מדובר במקרה יוצא דופן באכזריותו ובשל העובדה כי אינו לקח אחריות מלאה על מעשיו. בנוסף ביקשה הפרקליטות לעכב את שחרורו של גור עד למתן פסק דין בעתירה. 

בעתירת המדינה נטען כי מדובר במקרה רצח חריג, שאינו מאפשר הקלה בעונש. "ועדת השחרורים לא נתנה משקל ראוי לחומרת העבירה ולנסיבות האכזריות יוצאות הדופן בהן בוצעה. קביעת הוועדה, לפיה 'נראה כי לא לתיקים מעין אלה כיוון המחוקק בהתקינו את סעיף 10(א) אלא למקרים אשר בעקבותיהם רועדות אמות הסיפים הציבוריות', אינה סבירה, היא שגויה משפטית, ומהווה פגם היורד לשורשו של עניין שיש בו כדי להביא לבטלות ההחלטה".

לטענת המדינה, פרשת רצח ירדן עומדת במבחן "רעידת אמות הספים הציבוריות" גם בחלוף השנים. "רצח של ילד בנסיבות המקרה דנן מהווה רצח יוצא דופן וחריג בחומרתו, שסעיף 10(א) חל עליה, גם לאחר מחצית מתקופת השליש", נכתב.

גור נידון בשנת 1980 למאסר עולם בגין עבירת הרצח שבה הורשע. הוא נידון לעונשים נלווים שהסתכמו ב-34 שנות מאסר, בגין הרשעתו בעבירות נוספות ובהן שתי עבירות חטיפה ועבירת סחיטה באיומים. עונשים אלה הוטלו בחופף לעונש מאסר העולם שהוטל עליו. בשנת 1999 נקצב עונשו ל-45 שנים, כך שהוא צפוי לסיים את מאסרו בחודש יוני 2025. מועד תקופת שני שליש מאסרו של האסיר, בניכוי מינהלי, חלף כבר בינואר 2010.

ביום רביעי שעבר החליטה ועדת השחרורים כי גור ישוחרר בתום ריצוי 37 שנות מאסר. זאת הפעם השנייה שהרוצח עומד בפני ועדת השיחרורים. בקשתו הקודמת לקצר את עונשו נדחתה. להבדיל מהפעם הקודמת, עמדת משפחת הקורבן לא ניתנה, בני משפחתו לא הציגו לוועדת השחרורים מכתב בשל רצונם להפסיק לעסוק בסוגיה הכואבת, לדבריהם.