צוקי
(צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הסכם הקצבאות החדש: משרד האוצר התבטל מול הנכים

הנכים איבדו אמון בממשלה, ההסתדרות התחזקה על חשבונם ואילו הביטוח הלאומי הופקר. שלוש הערות על ההסכם להעלאת קצבאות הנכים
שאול אמסטרדמסקי
01 באוקטובר 2017
17:40

1. הנכים איבדו את האמון בממשלה

מאבק הנכים הוא דוגמה נהדרת למאבק שיצא מכלל שליטה ורחוק מלהביא את התוצאה הטובה ביותר האפשרית. לנכים היתה בחירה: שהנכים הקשים והעניים ביותר יקבלו תוספת של 1,200 שקל בחודש כבר מינואר הקרוב, או שכל הנכים יקבלו תוספת זעומה של כ-300 שקל בחודש. הנכים בחרו בשנייה. 

את ההצעה הראשונה שם על השולחן הצוות של פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. ההצעה שלו לא היתה מושלמת, אבל הרציונל שעמד בבסיסה היה כזה: לא כל הנכים צריכים לקבל העלאת קצבה זהה. יש נכים שצריכים לקבל יותר, יש נכים שצריכים לקבל פחות.

ההחלטה על פחות/יותר, לפי הצוות של שמחון, לא היתה יכולה להתבסס רק על אחוזי הנכות של הנכים, אלא גם על אופי הנכות שלו - עיוורים, למשל, מצליחים להשתלב בשוק העבודה יותר מאשר בעלי נכויות נפשיות מורכבות - אבל גם על ההכנסה שלו.

כן, הצוות של שמחון רצה להפוך את קצבת הנכות לפחות אוניברסלית, ולהתנות אותה במבחן הכנסה. הרעיון היה לתת הרבה - תוספת של 1,200 שקל לקצבה של 2,300 שקל זו תוספת של 50% בבת אחת - אבל לקבוצה קטנה יחסית.

ומה לשאר? גם אחרים היו אמורים לקבל, אבל לא בהכרח העלאה של הקצבה. נכים שנמצאים במוסדות טיפוליים - למשל, כאלה שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי או בעלי נכויות נפש שונות - ממילא לא ייהנו מהעלאה של הקצבה. הם מקבלים שירותים, לא כסף. צוות שמחון רצה להוסיף תקציבים בשביל לשפר את איכות השירותים שהם מקבלים. להגדיל, למשל, את מספר המטפלים פר מטופל.

אם אתם סקפטיים לגבי רצינות הכוונות של הממשלה, אתם לא לבד. הנכים לא האמינו שהממשלה באמת תיתן תוספת אדירה לנכים העניים, אלא סברו שהממשלה סתם תבנה מבחני הכנסה מתישים שאי אפשר יהיה לעמוד בהם ושמעט מאוד נכים יראו את הכסף. גם ההבטחה לשיפור השירות נתקלה בחומה של 'כבר היינו בסרט הזה'.

כך קרה שבסופו של דבר, בעידוד ההסתדרות, הנכים בחרו בכאן ועכשיו - העלאה רוחבית של הקצבאות, לכולם, בינואר, גם אם זו העלאה זעומה.

הפגנות נכים בקיסריה באוגוסט 2017 (צילום: פלאש 90)הפגנות נכים בקיסריה באוגוסט 2017 (צילום: פלאש 90)

2. נתניהו וכחלון העניקו לניסנקורן בעלות על מאבק הנכים

איך בכלל הגיעה ההסתדרות לסיפור הזה? שאלה טובה. האם להסתדרות יש מנדט להיכנס לתחומים האלה? שאלה טובה. זה לא שיש פה עניין של יחסי עבודה, זה לא שההסתדרות יכולה נורא בקלות להשבית את המשק על הסיפור הזה מבלי לחטוף צווי מניעה מבית הדין לעבודה.

אז איך, איך יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הצליח לקחת בעלות על מאבק הנכים? התשובה לכך אינה טמונה בכוחו של ניסנקורן ,אלא באוזלת היד של ראש הממשלה בנימין נתניהו ועוד יותר בזה של שר האוצר משה כחלון. זה האחרון נעלם כלא היה. שם על השולחן הבטחה ל-4 מיליארד שקל והלך, כאילו לא חשוב איך מחלקים את הכסף.

וגם ראש הממשלה, שמינה את יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' שמחון, שחלק מהגדרת התפקיד שלו היא להיות היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, הפקיר אותו לבד בזירה. כשזה שמחון עומד לבדו מול ניסנקורן, לשמחון אין הרבה סיכוי. מספיק לראות את הבעת הפנים שלו בתמונת היח"צ שההסתדרות שחררה בשישי בבוקר, לאחר תום המשא ומתן, בשביל להבין מה הוא חושב על ההסכם הזה.

ארגוני הנכים ונציגי הממשלה בסיום המוארגוני הנכים ונציגי הממשלה בסיום המו"מ. פרופ' שמחון עומד שני מימין (צילום: דוברות ההסתדרות)

בשורה התחתונה, משרדי ראש הממשלה והאוצר - בעיקר האוצר - התבטלו כאן לחלוטין מול ההסתדרות. היום אלה הנכים, מחר זה יהיה מישהו אחר. בעצם, זה כבר מישהו אחר - ניסנקורן דורש שהממשלה, כלומר כספי המסים שלכם, יסבסדו את הביטוחים הסיעודיים של עובדי הוועדים. כשזה המצב, כששר האוצר נמצא נטו עמוק בקמפיין בחירות, מי בדיוק מתכוון לעמוד בדרכם? כשראש הממשלה מפקיר 4 מיליארד שקל לחסדי ההסתדרות כאילו מדובר בכסף של אבא שלו, איזו סיבה יש להאמין שבמאבק הבא זה יהיה אחרת? אגף התקציבים באוצר מרוסק. הממונה הזמני על התקציבים כלל לא היה נוכח בזמן סגירת ההסכם. כבר הרבה זמן שהפוליטיקאים וההסתדרות לא קיבלו אפשרות כזו בוטה לעשות בתקציב המדינה כבשלהם. שנות השבעים חזרו. אם זה סימן לבאות, זה סימן רע.

3. לביטוח הלאומי הולך להיגמר הכסף

ועוד דבר אחרון.

בהסכם הוחלט כי קצבת הנכות תוצמד לשכר הממוצע במשק. עד היום, קצבת הנכות, כמו יתר קצבאות הביטוח הלאומי, צמודות למדד המחירים לצרכן. יש בזה משום ההיגיון: מדד המחירים לצרכן משקף את יוקר המחיה. כשהמדד עולה ב-10% בכמה שנים, גם הקצבה עולה איתו ב-10%, ושומרת על ערכה הריאלי.

הצמדה לשכר הממוצע טוענת שזה לא מספיק טוב ונועדה להשיג משהו אחר. כשאתה מצמיד קצבה מסוימת לשכר הממוצע, אתה בעצם אומר - כשיהיו העלאות שכר במשק, כששכר המינימום יעלה וימשוך את השכר הממוצע מעלה, כשעשירי ישראל ייהפכו עשירים יותר, גם הקצבה תעלה, כי רמת החיים של הנכים צריכה להיות תואמת את רמת החיים הממוצעת במשק, ולא את רמת המחירים.

גם אם זה נשמע הגיוני, לשיטת ההצמדה הזו יש חיסרון גדול מאוד בכל מה שקשור ליציבות הביטוח הלאומי. דבר ראשון, אין סיבה להפלות בין מקבלי הקצבאות. אם הנכים זכאים שהקצבה שלהם תהיה צמודה לשכר הממוצע, למה שהזקנים שמקבלים קצבת זקנה לא יוצמדו לשכר הממוצע? וכך גם מקבלי קצבת הסיעוד, קצבת הילדים, ויתר הקצבאות. חכו, הדרישות האלה תכף יגיעו.

ודבר שני, לביטוח הלאומי הולך להיגמר הכסף. זה לא משהו שאני גיליתי, זה כתוב שחור על גבי לבן בדו"ח הכספי שלו. זה יקרה איפשהו בשנת 2040, פלוס מינוס. ברגע שהקצבאות מוצמדות לשכר הממוצע, שבשנים האחרונות עולה יותר מאשר מדד המחירים לצרכן, ההצמדה הזו תישחק את הכסף של הביטוח הלאומי מהר יותר.

לדבר הזה יש משמעות נורא נורא ברורה: מאחר שלא סביר שהביטוח הלאומי ייעלם, הגיע הזמן לקבל החלטות כואבות באמת. להחליט מה חשוב יותר ממה. הקצבאות יותר מהביטחון, או הביטחון יותר מהקצבאות, או כל שילוב אחר.

המדיניות הזו של - יש לנו מלא כסף! אפשר גם וגם וגם! - כבר הובילה את המשק הישראלי בעבר למשבר הכלכלי החמור יותר בתולדותיו שהסתיים בהיפר אינפלציה, במחירים שמזנקים ב-20% בחודש אחד. חוסר אחריות פוליטי תקציבי כמו זה שראינו בסיפור של הנכים יביא אותנו לשם מהר מאוד, אלא אם ראש הממשלה יתעשת.

אין עוד פוליטיקאי שנושא באחריות לכך כמותו, ואין עוד פוליטיקאי שיש לו את היכולת הפוליטית, את האומץ הפוליטי, לקבל את ההחלטות האלה.