שרת המשפטים איילת שקד
(צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

מרוב משילות לא רואים את הדמוקרטיה

כשמניחים זה ליד זה את כל החוקים להגברת משילות, התמונה שעולה היא לא של משילות גדולה יותר, אלא של יכולת עריצות גדולה יותר
שאול אמסטרדמסקי
01 בספטמבר 2017
00:00

בהתחלה אמרו שצריך לתת לשרים למנות משנים למנכ"לי משרדי הממשלה,
כי זה מגביר את המשילות;
אחר כך אמרו שצריך להעביר את החוק שימנע ממבקר המדינה להתערב בתהליכים שעדיין מתרחשים,
כי זה מגביר את המשילות;
אחר כך אמרו שצריך להעביר את החוק שמונע חקירת ראש ממשלה מכהן,
כי זה מגביר את המשילות;
ועכשיו אומרים שצריך לתת לשרים למנות את היועצים המשפטיים של המשרדים שלהם בלי מכרז,
כי זה מגביר את המשילות;
מה יהיה השלב הבא?

החלק האחרון בפאזל הזה, לבינתיים, הוא הצעת חוק ממשלתית של שרת המשפטים איילת שקד. דברי ההסבר להצעת החוק תמימים: תפקידם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה הוא "לבחון ולאתר את הנתיבים המשפטיים הקיימים לשם יישום מדיניותו של השר, תוך הקפדה על שלטון החוק, וזאת במנותק מתוכן המדיניות עצמה".

ואם זה המצב, אם היועצים המשפטיים נמצאים שם רק בשביל למצוא את הדרך המשפטית לאפשר לשר להוציא את המדיניות שלו לפועל, אז איך יכול להיות שהשר עצמו אינו שותף בבחירת זהות היועץ המשפטי שלו? בשיטה הקיימת, לפי ההיגיון הפנימי של הצעת החוק, ייתכן שהיועץ המשפטי שייבחר לא יראה עין בעין עם השר, ולכן עלול לטרפד לשר מהלכי מדיניות שונים שהוא ירצה לקדם בגלל אג'נדה אישית שלו.
לא יקום ולא יהיה, קובעת הצעת החוק, כך לא עושים משילות.

רק שההיגיון הפנימי של הצעת החוק, והאופן המיתמם שבו מוצגים הדברים בהצעת החוק, לא עולים בהכרח בקנה אחד עם המציאות הפוליטית הישראלית. במציאות הזו היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה הם לא רק כלי משפטי בידיו של השר, אלא, ואולי בראש ובראשונה, שומרי סף. ואם הצעת החוק הזו תתקבל, היועצים המשפטיים יהפכו להיות מינויים פוליטיים. אין שום טעם להסתיר זאת. ומינויים פוליטיים לתפקיד רגיש כמו יועץ משפטי של משרד עלולים להיות בדיוק מה שיגדיש את הסאה ויהפוך את המערכת הציבורית בישראל לרקובה ומושחתת.

קו דק מפריד בין משילות לעריצות

דמיינו מצב שבו שר מסוים, או מנכ"ל משרד מסוים, מבקש לקדם את האינטרס של חברה מסחרית מסוימת שפועלת תחת תחום הרגולציה של אותו משרד. דמיינו לעצמכם מצב שבו הדרג המקצועי באותו משרד, הסמנכ"לים, מתנגדים למדיניות הזו וחושבים שהיא שגויה. הם לא מתנגדים כי יש להם אג'נדה פוליטית אחרת - כי הם חלק ממחנה השמאל והשר או המנכ"ל ממחנה הימין - אלא משום שהם חושבים שמדובר בצעד שגוי מקצועית, שהוא יפגע בצרכנים, שהוא יעלה כסף מיותר למדינה, שהוא יפגע באינטרס הציבורי. אז הם מתנגדים, אבל המנכ"ל או השר בשלהם.

מה עושים?

האמת היא שלא צריך לדמיין מצב כזה. הוא כבר התרחש. זה קרה במשרד התקשורת תחת המנכ"ל שלמה פילבר, שנכון להיום מושעה מהמשרד בשל חקירת רשות ניירות ערך נגדו. פילבר ביקש לקדם מדיניות שמיטיבה עם בזק. לטענת פילבר המדיניות הזו מיטיבה גם עם הצרכנים הישראלים, ולכן זה נכון לקדם אותה.

אלא שהדרג המקצועי במשרד התקשורת התנגד למדיניות הזו לחלוטין, ולאופן שבו פילבר מקדם אותה. כיום רשות ניירות ערך חושדת שפילבר קידם את המדיניות הזו יד ביד עם בזק עצמה, לכאורה, תוך שהוא מתאים את הרגולציה למידותיה וצרכיה של בזק.

שלמה פילבר. ביקש לקדם מדיניות שמיטיבה עם בזק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)שלמה פילבר. ביקש לקדם מדיניות שמיטיבה עם בזק (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בזמן אמת, רק התערבות של היועצת המשפטית של המשרד הצליחה לעכב - אפילו לא לעצור לחלוטין, רק לעכב - את מהלכי המדיניות של פילבר. לולא העיכוב הזה, וכל ההתפתחויות שחלו לאחר מכן, ייתכן מאוד שהיום היינו במצב שבו בזק חזקה פי כמה ממה שהיא כבר היום, הודות למנכ"ל משרד התקשורת.
האם זה האופן שבו אנחנו רוצים שמשרדי הממשלה יתנהלו?

ואחרי שהשר יתחלף, כי שרים מתחלפים מדי פעם, מה יהיה על היועצים המשפטיים? הם יצטרכו להתחלף איתו אחת לכמה זמן? או לחלופין להישאר אחריו במשרד ולוודא שהמדיניות שלו ממשיכה להתקיים? האם זה אמור להגביר את המשילות?

ההצעה היתה אמורה לעלות היום לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה - ועדה ממשלתית בראשות שקד עצמה שקובעת האם הממשלה תומכת או מתנגדת בהצעות חוק, לפני שהן מגיעות להצבעה בכנסת - ואולם ברגע האחרון הקואליציה החליטה להקפיא להיום את עבודת ועדת השרים והיא צפויה לעלות בשבוע הבא.

אבל זה סתם מכשול טכני. בשבוע הבא, כשהיא תובא לדיון מחדש, לא ברור אם יהיה מישהו שיתנגד להצעת החוק הזו. אחרי הכל, היא תגביר את המשילות, לא? ואיזה מהשרים לא ירצה עוד קצת משילות.

רק שזו לא משילות. ההצעה הזו מתחברת להצעות האחרות שהיו שם קודם, שתכלית כולן להגדיל את המשילות. מינויים פוליטיים בכירים במשרדים, פוליטיזציה של שומרי הסף, חסימת מבקר המדינה וחסימת המשטרה, הם כולם חלק בפאזל אחד.
התמונה הגדולה שעולה מהפאזל הזה היא לא של ממשלה עם יכולת משילות גדולה יותר, אלא ממשלה עם יכולת עריצות גדולה יותר. יש קו דק מאוד שמפריד בין שתי אלה - משילות ועריצות. משילות היא יכולת לנהל את ענייני המדינה, לטובת כלל הציבור. עריצות היא שלטון שנתון בידי אדם אחד העומד בראש קבוצה מצומצמת שכופה את עצמה ויוצרת סביבה מנגנוני הגנה שנאמנים לשלטון ותלויים בו, בשביל לייצר צייתנות.

אנחנו עוד לא שם. חופש הביטוי עוד קיים, תהליכים דמוקרטיים בסיסיים כמו חופש ההצבעה עוד קיימים. אבל משהו בדמוקרטיה שלנו נשחק. הדמוקרטיה לא נשחקת מעצמה. אלה לא הרוח והמים ששוחקים אותה. אלה האנשים היושבים בשלטון ששוחקים אותה בכוונת מכוון, בשביל לעצב דמוקרטיה אחרת, דמוקרטיה מלאה במשילות. עוד קצת משילות, ואנחנו עלולים לעבור את הקו.

shaula@kan.org.il