כיתה ריקה
(צילום: מקסים דינשטין, פלאש 90)

מי האיש הרע במאבק המורים?

מבחינת האוצר, השביתה בתיכונים היום היא מהלך פוליטי ותו לא. אך התמקדות האוצר רק במורים החדשים פוגעת באופק המקצועי של אלו שכבר פה
הילה ויסברג
21 בנובמבר 2017
19:29

אז מיהם הטובים ומיהם הרעים בסיפור של מאבק המורים בתיכונים, שבגללו המורים שבתו היום, והתלמידים בילו בקניונים?

הדיונים על הסכם השכר החדש של המורים התחילו לפני כמעט שנה ומלכתחילה התמקדו בשיפור תנאי ההעסקה של המורים הצעירים - אלו שלאורך שנים סבלו מתנאי העסקה נחותים בהשוואה למורים ותיקים. הסכום שהוקצה להסכם: 540 מיליון שקל. אלא שבימים האחרונים הדיונים הגיעו לנקודת רתיחה עד כדי נתק בין משרד האוצר ליו"ר ארגון המורים רן ארז והכרזה על שביתה בתיכונים.

משרד האוצר היה רוצה שתחשבו שה"רע המיידי" הוא ארז, שמכהן כבר 20 שנה כיו"ר ארגון המורים. הוא היה רוצה שתחשבו, שארז רואה לנגד עיניו כיום דבר עיקרי אחד: את הבחירות לראשות הארגון שעומדות באופק (הבחירות יתקיימו במרץ) ואת כל אותם מורים ותיקים שיכולים להשפיע על בחירתו המחודשת, ושאותם צריך לרצות.

מדוע ארז הוא "רע?" מכיוון שלכאורה הוא מוכן להקריב את תנאי ההעסקה המשופרים שהאוצר מציע עבור המורים הצעירים, על מזבח של תוספות השכר וההטבות עבור המורים הוותיקים, "הבייס" שלו בארגון. ובאמת, האוצר צודק בכך שיש מקום להיטיב משמעותית עם המורים הצעירים, ובעיקר עם כל אלה שעוד לא יודעים אפילו שיהיו מורים, אבל אולי ישקלו להצטרף למערכת החינוך ב-2022.

יויו"ר ארגון המורים רן ארז (צילום: קובי גידעון, פלאש 90)

בעשרות השנים האחרונות שכר המורים הוותיקים עלה משמעותית יותר בהשוואה לשכר המורים הצעירים. זה קרה בגלל כל מיני תוספות אחוזיות לשכר שניתנו למורים בהסכמים קודמים ובאופן טבעי תורמות יותר כסף לאלו שמרוויחים יותר; וגם בגלל תוספות שניתנו למורים עבור דרגות קידום, בזכות מילוי של תפקידים בכירים (רכזי שכבה, מנהלים וכן הלאה). השורה התחתונה היא שהמורים הצעירים היו ללא ספק השכבה המקופחת של מערכת החינוך.

אפשר לראות את הפערים בגידול השכר של המורים בגרף הזה:

 מקור: הלמ

מקור: הלמ"ס

הגידול הלא שוויוני הזה יצר פער גדול בין שכרו הממוצע של מורה מתחיל (7,200 שקל) לבין זה של מורה עם 40 שנות ותק (19,600 שקל) - פער של פי 2.7, או 270%. מהפערים הגדולים בעולם המערבי.
כתוצאה, מורים צעירים - שחלקם הגיעו עם המון רצון טוב ומוטיבציה למקצוע - מרימים ידיים ונושרים מהמערכת. לפי מחקר של מכון מופ"ת, עיקר הנשירה מתרחשת בחמש השנים הראשונות למקצוע. 

צדו האחר של המטבע הוא הקושי הקיים כבר כעת בגיוס מורים, ובפרט מורים איכותיים, שכן גם צעירים שמתעניינים כיום בהוראה לא פעם מתעדפים משרות מתגמלות יותר בשוק הפרטי.

באוצר לא רואים את התמונה המלאה

את הסיטואציה הזו האוצר מעוניין לשנות, ולטענתו מדובר בהסתכלות לטווח ארוך ובדאגה לאינטרס הציבורי. יש בכך היגיון: אם יותר אנשים טובים ייכנסו להוראה בזכות שכר אטרקטיבי יותר, הרי שלאורך זמן המערכת תשתפר וגם הישגיי התלמידים יראו שינוי חיובי.

ההצעה שמונחת כרגע על השולחן, ובה גם ארז תומך ואף מתגאה בה, היא ששכרו של מורה מתחיל החל מ-2022 יהיה 8,000 שקל ברוטו בחודש, אולי אפילו 8,500 שקל. לא שכר היי-טק, אבל בהחלט שכר התחלתי ראוי.

אלא שארז לא מסתפק בזה. הוא רוצה לדאוג גם למורים הצעירים, וגם למורים הוותיקים. הוא רוצה לתת לכלל המורים את התוספת שעליה מדבר האוצר בפרישה על פני חמש שנים, כבר עכשיו. הוא גם רוצה להעניק למורים עוד גמולי השתלמות, מה שצפוי להגדיל את שכרם של המורים הוותיקים יותר.
אך התקציב המיועד להסכם הוא מוגבל. מדובר ב-540 מיליון שקל למשך חמש שנים. ואת השמיכה הקצרה הזו אי אפשר למשוך לשני הצדדים. האוצר חותר לכך שצריך לבחור צד, והוא אכן בחר צד: הצד של המורים הצעירים, והמורים לעתיד. הוא גם מוכן לעשות הרבה ולהתפשר לא מעט כדי לצ'פר ולקדם את המורים האלה.

ומכיוון שחייבים לבחור צד, ייתכן שארז ייאלץ לקצץ בצד אחד, כדי לדאוג לאחר. מה יעשה בסוף ומי יהיה זה שיתפשר ולאיזה כיוון בדיוק? בימים הקרובים התמונה הזו תתבהר. אך מכיוון שארז מייצג את עובדי ההוראה, ולא את הסטודנטים להוראה, טבעי שירצה לקדם את מי שעובדים כיום במערכת וסובלים מחולייה וקשייה, ולא רק את מי שעשויים להצטרף אליה בעוד כמה שנים.

מעבר לכך, ההסתכלות של האוצר על המערכת גם היא חוטאת לראות את התמונה המלאה. הרי המורים הצעירים של היום, הם המורים הפחות צעירים, ואף הוותיקים, של מחר.

מנקודת המבט של האוצר, צריך לדאוג להכניס את האנשים היותר טובים למערכת עכשיו, כי ברגע שכבר ישתקעו בה, הסיכוי שיפרשו ממנה יפחת דרמטית. נקודה נוספת היא, שבתקופה שבהם אנשים הם צעירים, ומקימים בית ומשפחה - הם זקוקים לכסף מידית, וכן עדיף שיוכלו להגדיל כבר כעת את החסכונות שלהם לטווח ארוך, כמו חיסכון פנסיוני, בזכות שכר גבוה יותר.

כל זה יפה וטוב. אבל עובדים, בכל מקום שהוא, אינם מסתכלים רק על הכאן ועכשיו. הם רוצים גם אופק.

שכר נמוך הוא נחלתם של כלל המורים בישראל

בהשוואה בינלאומית, שכרם של מורים בישראל - חדשים וותיקים כאחד - נמוך משמעותית מזה של מקביליהם ב-OECD. במילים אחרות, שכר נמוך הוא נחלתם של כלל המורים. לא רק של הצעירים. 

הנה גרף מאתר OECD שמציג את השכר השנתי של מורים מתחילים בתיכונים בשנת 2015. במבט השוואתי - ישראל נמצאת עשירית מהסוף.

גרף

והנה גרף המתייחס למורים הוותיקים ביותר במערכת, וגם פה ישראל עדיין עשירית מהסוף.

גרף 2

לכן אם רוצים להפוך את מערכת החינוך לאטרקטיבית באמת לצעירים, אי אפשר רק להציע להם שכר נחמד בתחילת הדרך. צריך גם להעניק להם את התחושה שהמדינה מסתכלת עליהם, ורוצה בטובתם וברווחתם לכל אורך הדרך. התחושה הזו, אגב, לא צריכה להתבטא רק בשכר. מורים רוצים, וראויים, לתנאי עבודה טובים יותר. הם ראויים לשולחן עבודה לשבת בו, ולאיזו מגירה או שתיים. הם ראויים לכיתות בגודל סביר, שאינן מתפקעות מתלמידים. הם ראויים ליחס מכבד יותר מצד התלמידים שלהם. ואם כל הדברים האלה יתקיימו, הרי שגם יוקרתו של המקצוע תעלה. רק אז נראה את הצעירים מתחילים להידפק על דלתו של משרד החינוך, ומבקשים - באמת מבקשים - להיות מורים בישראל. האם הצעדים האלה יכולים להיעשות במסגרת הסכם שכר חמש-שנתי? נראה שלא. דרושה כאן תכנית לאומית רחבת היקף, אם רק למישהו היה באמת אכפת ממורים, מתלמידיהם ומפניה של ישראל בעוד עשרות שנים מהיום.

hilaw@kan.org.il

תגיות:
שביתה