אנואר ברהם
יחצ

שוחים עם הזרם - אמנים ממליצים על אלבומי ECM

מוזיקאים ואנשי תרבות ממליצים על אלבומים אהובים בלייבל הג'אז ECM לרגל פתיחת הקטלוג של הלייבל לשירותי הסטרימינג
מערכת כאן
26 בנובמבר 2017
15:59

הלייבל הוותיק ECM שנוסד בשנת 1969 הפך עם השנים להרבה יותר מחברת תקליטים. השם ECM הוא מעין ז'אנר בפני עצמו, צליל ואווירה מאופיינים של ג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקת עולם, ארוזים בעטיפות מוקפדות ואווירתיות. לפני כשבוע פתח הלייבל את שעריו לעולם הסטרימינג ומילא את אחד החורים הגדולים שהיו בו עם קטלוג רחב ומגוון שמכיל קרוב ל-1600 כותרים. לכבוד האירוע ביקשנו בכאן 88 מכמה מוזיקאים ואנשי תרבות לבחור את אלבומי ECM האהובים עליהם.  

Dave Holland Quintet - Prime Directive | 1999

(מאת יהוא ירון)

האלבום הזה יצא בשנה הראשונה שלי בצבא. הייתי שומע אותו באזניות באוטובוסים ובלילות. בערך בתקופה הזו הבנתי את ההעדפות המוזיקליות שלי- שאני תמיד נמשך לאיזשהו סוג של קקופוניה, אבל צריך שיהיה שם גם המון יופי ורוח. ובג׳אז זה היה בולט פי כמה- החל ממינגוס ודולפי וכלה באנדרו סיריל ואורנט קולמן, השגריר הטוב ביותר של היופי הוא הרעש. והאלבום הזה הוא מייצג מוזר של התופעה הזו, אבל הוא עוף מוזר בכל ספקטרום. אני מרגיש שכאן דייב הולנד זיקק את כל היכולות שלו ושל הלהקה (ההרכב הזה הקליט כמה אלבומים יחד, שזה השני מבניהם). הלחנים הגרוביים אבל המורכבים, גם הנטיה לנגן סולואים בזוגות, מעין דו שיח צעקני ומלא בהקשבה, גם ההרכב הכלי המיוחד- בלי פסנתר או גיטרה אלא ויברפון ככלי הרמוני יחיד. הכל מתנקז יחד לאסתטיקה שמגיעה ממקומות הרבה יותר ״רגילים״ בג׳אז לעומת אלבומים אחרים של הלייבל, אבל מנצלת את זה ליצור משהו חדש לגמרי. וזה עוד לפני שאני מדבר על Candlelight Vigil, אחד השירים הכי יפים בעולם.

המוזיקאי יהוא ירון הוציא לאחרונה את האלבום "אם לא נרקוד לא נבין כלום"

Pat Metheny Group - First Circle | 1984

(מאת אחינועם ניני)

פט מטיני הוא ללא ספק אחד מאומני הג'אז המקוריים, הנפלאים והמשפיעים של ימינו. אין דומה לו. בעיני, כל אלבומיו הם פלא, אך אני נמשכת במיוחד לאלבום First Circle, וליצירה הקרויה באותו השם. קטע מסעיר, מרגש, מיוחד, קצבי ומלודי, שבא משום מקום ומכל מקום. פט הפיק את האלבום הבינלאומי הראשון שלי, שם חותמו על חיי ועל שיריי לעד, אני אסירת תודה לו על התמיכה, ועל ההשראה הגדולה שהעניק לי ולכל מי שמאזין לו. ממליצה בחום להתמסר לכל מה שהקליט הגאון הזה. אפשר להתחיל עם ה"מעגל הראשון", ולהמשיך משם לכל השאר.

המוזיקאית אחינועם ניני מופיעה בימים אלה ברחבי העולם. צפו באירוח שלה מלפני חודש באולפן כאן גימל

Keith Jarrett - My Song  | 1978

(מאת ענת פורט)

קשה לי להאמין שאהיה היחידה שתכתוב על האלבום הזה, שכן במשך זמן רב הוא היה ועודנו כה משמעותי עבורי ועבור רבים מחבריי. כמי שגדלה על הסאונד של קית׳ ג׳ארט קודם כל ב-ECM ורק מאוחר יותר גילתה אותו גם בחברות אחרות כ-impulse! האלבום הזה מייצג תקופה שלמה, בה האזנתי לו ול-ECM בכלל במשך שעות אינספור ותמונת הסאונד שלהם למעשה לקחה חלק גדול בעיצוב אישיותי המוסיקלית, והובילה אותי בסופו של דבר להיות חלק מהלייבל. כמו אלבומים רבים בחברה, זוהי בעצם סוויטה, או אלבום קונספט, וזה אחד מהדברים האהובים עלי ביותר בתקליטים בכלל: להאזין להם ברצף, כסיפור ארוך. אני מקווה שהמעבר המאוחר אם גם בלתי נמנע של ECM לסטרימינג לא יהרוס את הרעיון הזה לקהל המאזינים שלה, ושלהיפך-רק יקדם את זה. אבל תמיד הייתי אופטימית. מכל מקום, זהו תקליט מופת גם בזכות הנגינה הנהדרת של כל אחד מחברי ההרכב, הסקסופוניסט יאן גרברק, הבסיסט פלה דניאלסון וכמובן המתופף יאן כריסטנסן, ולא פחות בזכות הקומפוזיציות המופלאות של ג׳ארט שבזכות ההפקה המושלמת של מנפרד אייכר מתחברות לכדי פואמה שאי אפשר להפסיק ״לקרוא״. אלבום חובה לכל מי שמוסיקה חשובה לו.

הפסנתרנית ענת פורט הוציאה שלושה אלבומים בלייבל ECM בעשור האחרון. בימים אלה ראה אור אלבומה "עוד חלומותיים" ביחד עם איילת רוז גוטליב.

 

Ketil Bjørnstad / David Darling / Terje Rypdal / Jon Christensen ‎– The Sea | 1995

(מאת דויד פרץ)

בין אם חורף חורך את נשמתך, או קץ הקיץ צורב את עורך, הים תמיד שם לנחם. עמוק ומעורפל הוא ממרק במרחקיו וקצף גליו, כל צער וקול עצב נסחף. בשטף יהלומי מים נוצצים, הוא נושא עד החוף, צלילים ממאות אחרות וקולות דורות עתיקים, כל מה ששקע ונסחף אל המצולות ומבקש להיוולד מחדש.  הנה רחש מיתרי שמש הבוקר הפורטת על הגלים, הנה זעקות שבר המלחים החולפים בספינות לילה טרופות, הנה פסנתרי סונרים מרוסקים, הנה נהמות שירת לוויתנים מאוהבים, הנה מצילות הרוח המכה במפרש. אך דרך כל הכחול הזה בוקע לבסוף כנבואת קרח, הצליל הכי יפה שקיים – לא שירת הסירנות המפתה, כי אם שתיקת מצולות נפשן המהדהדת.

מורכב ככל שיהיה, אפשר להסביר מאלו תווים מורכב האקורד, אך רוחו המרחפת מעל המים לא נמצאת שם. יכולתי לכתוב על פסנתר הפיורדים של ביורנסטד, יכולתי לתהות על כאב העצים שעלו מן הגשם וקוננו את תשוקת המרחק בצ'לו המופלא של דרלינג. למלמל בהשתאות מחושמלת על יכולתו הפלאית של טריה ריפדאל לפרוט בעדינות על סופות ברקים, ואיך שג'ון קריסטינסן מנגן כגלים במנוסתם מהחוף, אבל זה כל כך מיותר. שכן אפשר לדבר על הים, אבל הים עונה רק כשמדברים בשפתו. ובסופו של יום, אין זה משנה כמה עמוק נכנס לתוך הים עם שלל אבני חן בכיסים, לעולם לא נגיע יותר קרוב מאשר האלבום הזה להבנת קשרי המים המתקיימים בין נפש האדם לבין הים.

דויד פרץ הוציא את אלבומו "ארץ שלא שם" בשנה שעברה. הוא מחבר הבלוג "יוצר השיר".

 

Anouar Brahem - Le Pas du Chat Noir | 2002

(מאת גיל רוביו)

בטריו כלי נדיר (עוד, פסנתר ואקורדיון) מצייר בראהם התוניסאי את פסיעת החתול השחור ומקים עולם של צלילים שובה לב. על-זמני, עמוק מזכך ויפה עד כאב. משהו בלחנים ובביצוע של האלבום הנדיר הזה מעורר דימיונות על קרוסלות עצובות בעולם שנשכח בשחור ולבן. תשאלו את זו שיודעת.

גיל רוביו, פסטיבל מקודשת, עונת התרבות בירושלים.

Jon Hassell - Power Spot | 1986

(מאת יאיר יונה)

חייב להסתייג על ההתחלה – לא אני, וסביר להניח שרוב מאזיני העולם, לא צלחו את מרבית הקטלוג המפואר של ECM  שבו לכל אלבום יש סיפור ולכל סיפור יש סאונד והסאונד בדרך כלל נשמע כמו פסגה מושלגת. אבל יצאה הקארמה שלי ככה שלשמחתי התגלגלו אלי גם תקליטים לא שיגרתיים בוייב של ECM והפכו את חוויית ההאזנה לאלבומי הלייבל למשהו מלא ציפייה לבאות. איזה עוד תקליטים מוזרים יותר יתגלגלו אלי?

אחד מהאלבומים הפחות שיגרתיים, וכשאני אומר פחות שיגרתיים אני מתכוון לזה שיאן גארברק לא מנגן בהם, הוא האלבום של ג'ון האסל. Power Spot יצא בתחילת שנת הלימודים 1986 וחתומים על ההפקה שלו צמד הענקים דניאל לנואה ובריאן אינו. האסל לוקח באלבום הזה את החצוצרה שלו למקום של מניפולציות סאונד, בונה לופים, ויוצר אלבום אמביינט אלקטרוני אפל ומטריד בסגנון שהוא מכנה The Fourth World-  שילוב בין נגינת חצוצרה לאלקטרוניקה (ששואבת השראה ממה שעשה מיילס החשמלי כעשור+ לפני כן), מינימליזם ומיקרו טונאליות.

האלבום הוא מרקם עדין שמשלב את הכלים החשמליים לכדי שטיח אחיד של סאונד, עם גרוב נסתר, או שאולי נכנה אותו 'פעמות', היכולות המדיטטיביות של ראגא, ומסתורין. הקטע הראשון, לו עולם הטכנו היה מגלה אותו, היה צריך להיערך ולהיות מושב על ביט אלקטרוני, ולהפתיע את התודעה הרוקדת ברגע הכי נכון של הסט. ומצד שני, כל מי שאהב את העבודות של בריאן (וגם של אחיו רוג'ר) אינו, וגם מי שנושם להקות אינדי מלחששות ומחפש אוקיאנוס גדול להיות מוכל בו.

Power Spot זה אלבום שהוא אוקייאנוס. הוא לא יכנס באוטומט לרשימות הגדולים של ECM, הכוכבים הגדולים של הלייבל כבשו את הרשימה הזו. אבל שווה לחפש בקטלוג הגדול את האחים החורגים, הלא שיגרתיים, כמו האלבום הזה, כמו האלבומים של Steve Tibbetts או של Lusk. קורים דברים מעולים בשוליים, ובעיקר בשוליים של השוליים.

יאיר יונה הוציא לאחרונה את האלבום "חרב" וכעת עובד על אלבום חדש של להקתו Water Knives. הוא  מגיש ועורך התכנית "איש ציפור" ברדיו מהות החיים בימי חמישי בחמש. להמלצות נוספות מהקטלוג של ECM בקרו בבלוג שלו.

 

Collin Walcott - Cloud Dance | 1976

(מאת עומר קליין)

יש הרבה אלבומי ECM שאני אוהב, בעיקר משנות ה-70 וה-80. אלבום אחד שמצאתי לאחרונה בחנות ויניל וממש התאהבתי בו הוא Cloud Dance של קולין וולקוט. הוא מנגן סיטאר וטאבלה, ביחד עם הטריו האגדי: ג׳ון אברקרומבי, דייב הולנד וג׳ק דג׳ונט. כולם נשמעים מדהים ביחד. הקונספט מאוד מיוחד, ולמרות החשש שזה יהיה מעין ג׳אז הודי מוזר, זה עובד באופן מפתיע ונשמע אורגני לגמרי. אלבום מאוד מומלץ.

הפסנתרן עומר קליין הוציא את האלבום Sleepwalkers בתחילת השנה.

 

Keith Jarrett – The Survivors' Suite | 1976

(מאת יוסי אקצ'וטי)

באפריל של 1976, עת הקלטת האלבום הזה, היה נתון קיט ג'ארט באחד מפרצי היצירה הגדולים שלו. רק לאחרונה השלים מספר אלבומי סולו פסנתר משמעותיים והלחין יצירה מרשימה לתזמורת וסולנים. במקביל, המשיך לעבוד עם הרביעייה האמריקנית שלו שכללה (גם כאן) את דיואי רדמן בסקסופונים, צ'ארלי היידן בבס, פול מוטיאן בתופים והוא עצמו בפסנתר, סקסופון וחליל. בדיעבד, זו היתה אחת הלהקות הטובות שפעלו בשולי הג'אז בשנות ה-70.

היצירה כשמה, בנויה כסוויטה ארוכה בשני חלקים. בכל חלק מספר פרקים המחוברים ביניהם בקטעי קישור וכל פרק מציג תמה או סולו של אחד הכלים. כשרעיון מוזיקלי ממוצה, מתרחש מעבר הנושא את המאזין לפרק הבא ומעלה את סף ההתלהבות והריגוש.  קטעי הסולו מתוזמנים, מלאי חיוניות, חושניות וספונטניות. לעיתים נדמה שהגבול בין הכתוב למאולתר מיטשטש עד כי לא ניתן להבחין ביניהם. 

עבורי זהו אחד משיאי היצירה של ג'ארט ורביעייתו שלמרות (ואולי בגלל) התובענות באורכה, מצליחים לתמצת את אמירתם ולהישמע רלוונטיים ועדכניים גם כיום. 

יוסי אקצ'וטי הוא איש הרפטואר של מחלקת הג'אז באוזן השלישית

Keith Jarrett - Still Live

(עמית פרידמן)

אלבום כפול מקסים שבו הוא מנגן סטנדרטים. אם עוד לא התאהבתם בג׳אז - זה האלבום שיגרום לכם.

Avishai Cohen - Into the Silence

אלבום עם אוירה מיוחדת במינה. לי הוא מזכיר משהו מ-Kind of Blue האלמותי.

הסקסופוניסט עמית פרידמן הוציא את האלבום Long Way to Go ב-2016.

עריכה והפקה: גיל מטוס ורוני ורטהיימר