חיים גורי
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המשורר והסופר חיים גורי, חתן פרס ישראל, מת בגיל 94

גורי, מגדולי היוצרים בתולדות המדינה ומנפילי דור תש"ח, כתב עשרות ספרי שירה ופרוזה וחתום על נכסי צאן ברזל. בין היתר כתב את "באב אל-וואד" ו"שיר הרעות"
נוב ראובני
31 בינואר 2018
07:59

המשורר, הסופר והעיתונאי חיים גורי מת היום (רביעי) בגיל 94 בביתו שבירושלים. גורי, חתן פרס ישראל לשירה, נמנה עם נפילי דוח תש"ח וחתום נכסי צאן ברזל רבים. הוא הותיר אחריו אישה ושלוש בנות וייקבר מחר בחלקת יקירי העיר ירושלים בהר המנוחות.

גורי כתב עשרות ספרי שירה ופרוזה, חלקם הפכו עם השנים לאבני דרך בתרבות ובאתוס הישראלי. הוא נולד ב-1923 בתל אביב כחיים גורפינקל. אביו, ישראל, היה ממייסדי מפא"י וחבר כנסת מיום היווסדה.

בילדותו למד גורי בבית החינוך לילדי העובדים בתל אביב, בהמשך למד בקיבוצים בית אלפא וגבעת השלושה וסיים את לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי". בשנת 1941 הצטרף לפלמ"ח ובהמשך לקח חלק בפעילות ארגון ההגנה וצה"ל. בתקופת המרי השתתף גורי בפיצוץ הרדאר בסטלה מאריס כחלק ממבצע רחב להשמדת תחנות מכ"ם בריטיות. לאחר מלחמת העולם השנייה נשלח למחנות העקורים בהונגריה, על מנת לעזור לניצולי השואה לקראת עלייתם לארץ ישראל.

סיפוריהם של הניצולים נגעו ללבו, ועל אף שלא חווה את השואה על בשרו, חייו ויצירתו של גורי הושפעו ממנה מאוד. לאחר שהותו בהונגריה, עבר לפקד על קורס הצנחנים הראשון של צה"ל בצ'כיה. בזמן שהייתו שם, קיבל גורי את הבשורה על נפילתם של חבריו בשיירת הל"ה, לזכרם כתב את השיר "הנה מוטלות גופותינו".

במלחמת העצמאות לחם גורי בקרבות חזית הדרום כסגן מפקד פלוגה בחטיבת הנגב ואחריה הוציא את ספר הביכורים שלו, "פרחי אש", שעוסק בחיילים שהשתתפו במלחמה. תקופת מלחמת העצמאות השפיעה מאוד על גורי ובעקבותיה נכתב חלק גדול משיריו המפורסמים כמו "באב אל-וואד" ו"שיר הרעות".

בשנת 1949 עבר גורי להתגורר בירושלים וב-1952 התחתן עם עליזה, חברתו מימי הפלמ"ח. בשנות ה-50 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית ולאחר מכן טס ללימודים בסורבון בפאריס. בשנת 1961 סיקר גורי את משפט אייכמן עבור העיתון "למרחב". רשימותיו כונסו לאחר מכן לספר "מול תא הזכוכית".

במלחמת ששת הימים שימש כמפקד פלוגה והשתתף בקרב על ירושלים. כחודש לאחר המלחמה, לקח חלק בהקמתה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה. במלחמת יום הכיפורים שירת בסיני כקצין חינוך לוחם.

בשנת 1972 החל ליצור סדרת סרטים עבור מוזיאון השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות. הסרטים עסקו בהשמדת היהודים בתקופת השואה, מסעם של הניצולים לארץ ישראל וההתנגדות היהודית במלחמה. טרילוגיית הסרטים תורגמה לחמש שפות וזכתה בפרסים רבים. הסרט הראשון, "המכה ה-81", היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. הסרט השני, "הים האחרון", זכה בפרס נשר הכסף הצרפתי. טרילוגיית הסרטים תורגמה לחמש שפות וזכתה לשבחים במדינות רבות.

יצירתו הענפה זיכתה אותו בפרסים רבים, ביניהם פרס ישראל לשירה ב-1988, פרס ביאליק לספרות ב-1975, פרס אוסישקין ופרס סוקולוב. בשנת 2015 התבשר כי זכה בפרס היצירה בתחום הציונות על ספרו "אף שרציתי עוד קצת עוד". גורי סירב לקבלו וטען כי "זה פרס ציונות. אני ציוני מיום שנולדתי ואמות ציוני וכל חיי לחמתי למען הציונות, אבל לא נראה לי שהספר הזה ראוי לפרס הזה. הספר חורג מהמרחב הזה אבל הודhתי לשופטים שבחרו בו, שרצו לעשות משהו טוב ולכבד אותי, וביקשתי שיעניקו ליוצרים צעירים בתחילת דרכם".