אלישבע משכונת התקווה לא מרחמת על מסתננים

אחרי שסודנית תקפה אותה בשכונת התקווה בתל אביב, אלישבע גדעון הפסיקה לרחם על מסתננים ובטוחה שזה לא הופך אותה לגזענית | קולות מכאן
כאן חדשות
08 בפברואר 2018
13:26

אלישבע גדעון, בת 70, מתגוררת כבר 10 שנים בשכונת התקווה בתל אביב. באוגוסט 2015 היא הותקפה בידי מסתננת סודנית ברחוב וולפסון בעיר ונלקחה לטיפול בבית חולים. נגד המסתננת, עיישה חסן חסיין עומאר, הוגש כתב אישום בגין תקיפה, אולם היא עזבה את ישראל לשבדיה. בבית דין אזרחי היא חויבה לפצות את גדעון ב-92 אלף שקל. 

השבוע הגיבה אלישבע לקמפיין נגד גירוש המסתננים. "אני לא מאמינה למה שאני שומעת. כל הקמפיינים האלה למיניהם של אלו שבאים לכאן, הם לא יודעים על החרדות שלנו". היא חושבת שלמתנגדים לגירוש המסתננים אין כוונות טובות. "אלה אנשים שמקבלים כסף מכל מיני עמותות מחו"ל ואני לא בעד שום דבר שהם עושים. הם בטח לא רוצים את טובת המדינה. אם הם היו רוצים את טובת המדינה היו משקמים קודם את כל השכונות האלה שבאמת יהיה להם טוב".

לדבריה, ארגוני הסיוע עזרו בהברחתה של עומאר מהארץ. "הם רוצים בטובת המדינה? הם הוציאו אותה בערבות. ובסוף הבריחו אותו לשבדיה".

היא בטוחה שיש להוציא את המסתננים מהשכונות בדרום תל אביב. "אני לא מרחמת עליהם. לא. אני מרחמת על פליטים. פליטים שיש הוכחות שהם פליטים... אין בעיה. אבל זה שגנב את הגבול ובא, ורצה לעבוד פה ומקבל כסף מהמדינה, ממני, ולוקח את המקום עבודה, וברגע שאני מעירה לו הוא אומר לי שזה לא המדינה שלך – אני לא צריכה לרחם עליו, אין לו זכות להגיד לי תלכי מפה, זה לא מדינה שלך".

תיעוד התקיפה של אלישבע, אוגוסט 2015:

"אני לא גזענית ובחיים שלי לא הייתי גזענית. והיו הרבה אנשים שגרתי איתם ברחוב הזה, ועד היום אני איתם בקשר. אני פשוט נלחמת על המקום שלי. על העצמאות שלי. הם לא יכולים לקבוע לי איפה לחיות", היא אומרת. "10 שנים אנחנו בסבל ובאי ביטחון. מספיק. מגיע לנו לחיות".

אלישבע אומרת שהיא סומכת על הממשלה בנושא בדיקת בקשות המקלט של המסתננים, ולא תתנגד להמשך שהייתם בישראל. "הממשלה לא מטומטמת. למי שיש הוכחות ואסמכתא שהוא באמת מאוים במדינה שלו והמדינה שלי מקבלת אותו, מי אני שאני אזרוק אותו? להיפך. בשמחה רבה. אבל מסתנן לא. אני מתה על המדינה, אבל אין לי ביטחון בשכונה שלי. אני רוצה ללכת בראש מורם. זהו. זה מה שאני רוצה".