מערכת כאן
מערכת כאן

חדווה ואני

אהרן מגד
מערכת כאן
17 באפריל 2018
08:05
עודכן ב 23 אפריל 15:40

עוד לפני המגדלים ומסלולי האופניים, לפני המתחמים ומסעדות השף, עוד בשנות ה-50, כבר אפשר היה לקרוא ביקורת על תל אביב הנהנתנית, החומרנית, המוחצנת. אבל אז, בראשית ימיה של המדינה, האופציה הזאת עמדה מול דבר אחר: הקיבוץ, ספינת הדגל של המפעל הלאומי, סל הערכים של ההומאניזם והסוציאליזם, התגשמות החזון הציוני.

"חדוה ואני: ופרשת קורותינו בעיר תל-אביב" היה ספרו השני של אהרן מגד, ופורסם ב-1953. העלילה הסאטירית מתארת זוג, חדוה ושלומיק, שעוברים מן הקיבוץ לעיר. חדוה רוצה מאוד להצליח בעיר, ואילו שלומיק מתגעגע אל הקיבוץ. למרות הטון הסאטירי, יש בספר מעין קינה על העולם האידיאלי שמפנה דרכו לעולם ניהיליסטי.

הספר עובד לסדרת טלויזיה מצליחה, "חדווה ושלומיק", ששודרה בערוץ הראשון ב-1971 והניבה שירים ישראלים מוכרים ואהובים. 

להאזנה להסכת :