מערכת כאן
מערכת כאן

דולי סיטי

אורלי קסטל-בלום
מערכת כאן
16 באפריל 2018
22:26

אורלי קסטל-בלום, בעלת האוזן החדה, אוספת את קלישאות השפה העברית וההוויה הישראלית, ומפרקת אותן בזו אחר זו, בלי הנחות.

ב"דולי סיטי" היא עשתה את זה לאמהות הישראלית. הרומן מתאר את חרדת האמהוּת של דולי, רופאה שלמדה באוניברסיטת קטמנדו שבנפאל, לאחר שמצאה תינוק בשקית אשפה והיא מגדלת אותו בעיר הדיסטופית דולי סיטי.  היא מנתחת כל מה שזז: את דג הזהב המת שלה, את חיות המעבדה  בכלובים בדירתה שבקומה ה-400, ואת בנה.

ברומן ארבעה חלקים המסופרים כמונולוג מפיה של דולי, והם עוקבים אחרי תקופות בחייו של בנה, מינקות עד בגרות. דולי עושה בו טיפולים וניתוחים וחורטת על גבו את מפת ארץ ישראל, ובכך גם אומרת משהו על הסימביוזה שלנו עם המקום, על הטירוף סביב הטריטוריה, על ההקרבה המתמשכת.

הספר, בעריכת חיים פסח, יצא לאור ב-1992 והפך לאבן דרך בספרות הישראלית. דובר אז על ספרות סוריאליסטית, פוסט-מודרנית, על כתיבה רזה, על כתיבה נשית. המבקרים סבורים כי מאז הופעתו קשה לכתוב ספרות בישראל בלי להתייחס ל"דולי סיטי" - לקבל או להתנגד או לשאוב השראה. קסטל-בלום עושה בספר שימוש מתוחכם בשפה העברית, ומחברת בין עולמה הפנימי המוטרף של הגיבורה ובין העולם המוטרף לא פחות שם בחוץ - מהגרים, פליטים, שואה, גבולות.