מערכת כאן
מערכת כאן

צינורות

אתגר קרת
מערכת כאן
17 באפריל 2018
00:00
עודכן ב 20:11

"כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על-ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמישהו בזמן התקף אומר 'אני אוהב אותך' או 'אני נורא אוהב אותך' יש הבדל. הבדל של מלה. מלה זה המון, כי מלה יכולה להיות 'לשבת', 'ונטולין' או אפילו 'אמבולנס'".

"צִנורות" מ-1992 היה ספרו הראשון של אתגר קרת. הוא יצר בו שפה חדשה. כתיבה עברית שלא היתה כאן קודם. מה לא אמרו על קובץ הסיפורים הזה? שפה רזה, כתיבה פוסט-מודרניסטית, מרד בסופרי דור המדינה, חתירה תחת ספרות הריאליזם-החברתי. אבל קרת לא רק יצר עולם משלו, אלא סימן הולדת של דור: דור כותבים צעירים, ודור קוראים צעירים. הדור שבא אחרי החלום על ארץ ישראל היפה והטובה, אחרי מלחמת לבנון, אחרי הולדת הקפיטליזם, אחרי ההבנה שהיתה נכבה ויש מזרחים וחרדים ואינספור סוגוית חברתיות ופוליטיות שדורושת מענה.

ואז באו הסיפורים של קרת - מופת של סיפור קצר. מרוכזים, מתומצתים, כאובים, מהדהדים.