הוצאת עם עובד
הוצאת עם עובד

קול צעדינו

רונית מטלון
מערכת כאן
17 באפריל 2018
00:00
עודכן ב 23 אפריל 13:40

"קול צעדיה: לא טפיפות עקבים, גרירת רגליים, נקישת כפכפים או חיכוך של הסוליות באבני המדרכה המוליכות לבית, לא. האין-קול של צעדיה, התפשטות החרדה שלקראת בואה, ה"כניסה" שלה, השקט המוחלט, המלא תוכן, שנמדד ביחידת זמן של שתים-עשרה דקות, שבישרה אותו עצירת האוטובוס הלפני אחרון, זה של אחת-עשרה וחצי בלילה, שממנו ירדה".

כך נפתח הרומן השלישי של רונית מטלון, "קול צעדינו" מ-2008, הכתוב בפרקים קצרים, ובו מתבוננת המספרת בבית ילדותה ובבני משפחתה, במיוחד באמה קשת היום, בישראל של שנות ה-50 וה-60. 

לוּסֶט, האם, עלתה ממצרים וחיה עם שלושת ילדיה ואמה הזקנה בשכונת עוני בשולי פתח תקווה. היא מנסה לקיים את משפחתה לבד בגבורה. אישה קשה, נוירוטית, גאה.

בעברית יפהפייה, מתוך מבט חד ומדויק, כתבה מטלון סיפור משעשע ושובר לב של משפחה "כרותת ראש", שהאב נוטש אותה למען פעילות פוליטית רדיקלית נגד שלטון מפא"י וקיפוח המזרחים, והאם עובדת לפרנסת הבית שעות רבות ביום.

את האימה שחשה המספרת בילדותה כלפי אמה, מחליפות בבגרותה הבנה, הזדהות וכבוד.