סרג' בר

דוקותיים | טיולו האחרון של סרג'

סרג' בר, בן 64 מפרברי פריז, מצטער שלא הגיע מוקדם יותר לישראל
מערכת כאן
17 באפריל 2018
07:00

חוף מציצים. שתיים בצהריים. שלווה. אישה רוכבת על אופניים חשמליים וסלסלה עם כלב, ילד עם גומות רץ אחרי אחותו ומנסה להציק לה. בחור צעיר מתאמן על החוף. יום תל אביבי. אף אחד מהם לא שם לב לאדם אחד עם שיער שיבה שיושב על כיסא ומביט לעבר הים. אף אחד מהם לא יודע שאלו ימיו האחרונים. "אמרתי לעצמי, שאם זו הנסיעה האחרונה שלי אני רוצה שהיא תהיה לישראל" מספר סרג', בן 64 המתגורר בצרפת בפרברי פריז. "הבחנתי שמשהו לא כשורה לפני שלוש וחצי שנים, אז גילינו שיש לי סרטן מאוד אגרסיבי".

לשאלה איפה הוא הכי אוהב להסתובב בארץ? הוא מתלבט לרגע ומשיב בחיוך רווי קמטים שמדגישים את חוויות חייו: "אני מרגיש טוב בכל מקום בארץ. אפילו שאני לא דובר את השפה, אני מרגיש בבית".

"אני בכנות פוחד מהמוות"

הוא נולד וגדל בצרפת, לפרנסתו עבד כמעצב חלונות ראווה, אהב את היופי, את ההרמוניה ובעיקר אהב את החיים. "אני פוחד שזו השנה האחרונה שלי. אני בכנות פוחד מהמוות". הצליל של המילה מוות ובצרפתית "מור" נשארת תלויה באוויר וסרג' הצרפתי שותק ומוסיף בלחש: "במיוחד כשאני לבד אני מפחד".

סרג' עוזב את חוף הים והולך ברחוב בן יהודה העמוס בתל אביב, מסביבו מכוניות צופרות, אנשים עוקפים אותו במהירות ממהרים לעסקיהם. סרג' הולך לאיטו, עוצר לפתע ואומר לנו: "נשארו לי כאן בארץ עוד כמה ימים וזה עצוב כל כך כי החזרה לצרפת מתקרבת".

את הלבוש של סרג' קשה לפספס: שעון כסף גדול ומנצנץ, חולצה לבנה, נעלי בד כחולות וצמיד תואם בכחול ולבן. שרשרת זהב מנצנצת מהחולצה. הבגדים הצרפתיים הותאמו בצבעיהם לצבעי ישראל כאילו ידעו לזהות שזהו ביקורו האחרון בישראל. המילים שהוא יודע בעברית מסתכמות ב"כן" ,"לא", "תודה רבה" ו-"שירותים".

 

אנחנו יושבים במרפסת דירה בתל אביב וצופים אל הרחוב, כרכרה רתומה לסוסים ומלאה בתיירים הישובים מאחורה חולפת ברחוב מלווה בצלילים של צהלה ונקישות שחוזרות על עצמן על הכביש. "כל דקה שעוברת בישראל מאוד חשובה לי" משתף סרג'. הוא רוצה להספיק כמה שיותר "ישראל", כמה שיותר נופים, כמה שיותר שמש ישראלית. הוא מתחרט רק על דבר אחד: "לא הגעתי לארץ לעיתים קרובות יותר". את נשימותיו האחרונות בוחר סרג' לנשום מהאוויר של ארץ ישראל.

"בפריז, אחרי הליכה של 15 דקות אני מתעייף וכאן אני יכול ללכת שעתיים מבלי להתעייף", מספר סרג' ובעניו התרגשות גדולה ומוסיף: "העצה שאני נותן לצעירים היא לחיות במקסימום ועם המון תשוקה" בזמן שהוא חושב על חייו העמוסים בצרפת על שלושת ילדיו שגידל ועל שבעת נכדיו שנותרו בצרפת.

 

עוד בדוקותיים

דוקותיים | חיי כלב

דוקותיים | מכסחי השדים

דוקותיים | קבוצת הטרפז המעופף העברי - The Hebrew Flying Trapeze - מהפכת קרקס ישראלי