מערכת כאן
מערכת כאן

ברנהרט

יואל הופמן
מערכת כאן
17 באפריל 2018
00:00
עודכן ב 23 אפריל 13:51

כש"ברנהרט" יצא לאור ב-1989, נראה היה שנפל דבר בעולם הספרות הישראלי. לא היה ברנהרט לפניו, וגם אין אחריו. הכתיבה ההופמנית על תכניה וצורתה וסגנונה הייחודי נולדה אז, דווקא בספרו השני של יואל הופמן. 

"ברנהרט" בנוי מפרקים קצרים, פרגמנטים,  כל אחד מהם הוא פסקה המודפסת על צדו השמאלי של הדף, ומוקפת שוליים רחבים. העמוד הימני שלידו ריק. כמו בא לומר: מה שלא נאמר חשוב כמו מה שנאמר, 

"העולם של הופמן בבת אחת הרמטי ואינסופי, פרטי וקפריזי, וחי בו אדם אחד המתפצל לכל אדם", כתב עליו הסופר אייל מגד. "אי ההיגיון החד כתער שלו הוא הופמניזם טהור: גלותי ולוקאלי, פרובינציאלי ואוניברסלי, ובעצם, עברי לגמרי".

במה עוסק הספר? בדמות ושמה ברנהרט, שאשתו פאולה מתה, הוא "נועל את הבית שברחוב שטראוס [כובעי הקש של פאולה מונחים זה בצד זה במסדרון החשוך] ונוטל לעצמו חדר עם מיטה וכיור ברחוב הנביאים", ומשם העלילה מתפצלת לעוד עלילות ודמויות בירושלים של השנים שבין 1938 ל-1946.

"פעם גם הנוטריון בנבנישתי היה תינוק. הוא שכב [בשרו אדום] בתוך עריסה שמעוטרת מלמלה. אף אחד לא שיער בנפשו שלימים יגלגל בגרונו [פעמיים חית] 'אחותה של המנוחה'".