רוברטו באג'יו לאחר ההפסד בפנדלים בגמר 1994
צילום: אי-פי

אני לוזר? השחקנים הגדולים בהיסטוריה שלא זכו במונדיאל

הם סחפו אחריהם אומות שלמות וסיפקו רגעי קסם שזכורים לכל אוהד כדורגל, אבל ברגע האמת הם כשלו. מהבכי של גאסקוין עד הפרצוף המאוכזב של באג'יו: הנבחרת שלא זכתה להניף את גביע העולם
יואב טייטלבאום
01 במאי 2018
12:17

כל מונדיאל מייצר רגעים מרגשים, שערים בלתי נשכחים ואלופים גדולים. גם מי שאינו מגדיר את עצמו מכור יודע לספר ברזיל הגדולה של גביע העולם 1970 הזכור לטובה, על הסלאלום ההוא של דייגו מראדונה ב-1986 ועל הצמד של זינדין זידאן בגמר ב-1998. אולם לצד הסיפורים הללו ועוד רבים נוספים, ישנן אגדות מונדיאל רבות שטעמו מן העוגה המתוקה פרט לדובדבן – הנפת הגביע.

הנה ההרכב החזק ביותר של המפסידים הגדולים בהיסטוריה של הטורניר.

חוליית ההגנה


אוליבר קאן (גרמניה)

ארבע שנים אחרי ההדחה המשפילה מול קרואטיה ב-1998, וטורניר אחד לפני תחילת המהפכה של הכדורגל הגרמני כולו, המאנשאפט הגיעה ליפן וקוריאה הדרומית ב-2002 עם ציפיות נמוכות ודור שחקנים בינוני, שהתקשה להזכיר את הכוכבים הגדולים של שנות ה-90'. קאן, בטורניר הירואי, הוביל את הנבחרת לגמר ונכנע רק לרונלאדו. עם זאת, או אולי דווקא בגלל ההפסד הזה, הוא זכה גם בשחקן המצטיין של הטורניר.

אוליבר קאן באימון, רגע לפני מונדיאל 1998באימון, רגע לפני מונדיאל 1998. אוליבר קאן (צילום: אי-פי)

פאולו מלדיני (איטליה)
מי שבעיני רבים נחשב לשם נרדף להגנה, הגיע עם נבחרתו לארבעה טורנירים בהם רשם 23 הופעות, כולל אחת בגמר הטראגי מבחינתו מול ברזיל ב-1994. מלדיני, שקטף כמעט כל תואר קבוצתי ואישי במדי מילאן והיה לאגדה הגדולה של הקבוצה, לא הצליח לשים את ידו על הגביע המוזהב.

פאולו מלדיני באימון, 2009השיג כל תואר אפשרי - למעט אחד. מלדיני באימון, 2009 (צילום: אי-פי)

פרנק דה בור (הולנד)
כשדניס ברגקאמפ הכניע את קרלוס רואה, שוערה של ארגנטינה, ברבע גמר 1998, בהולנד הרגישו ששום דבר כבר לא יעצור את האריות הכתומים. אדריכל המסירה שגמאה מחצית מן המגרש היה דה בור, שמעבר לראייתו המרחבית, היה אחד הבלמים הגדולים שידע המשחק.

דה בור במדי הולנד נגד אירלנד, מונדיאל 1994האדריכל. דה בור במדי הנבחרת נגד אירלנד, 1994 (צילום: אי-פי)

פרננדו היירו (ספרד)
אין הרבה שחקני הגנה בהיסטוריה שהחזיקו לזמן מה בתואר מלכות השערים של נבחרתם. היירו היה אחד כזה, עד שהגיע ראול ועקף אותו. הבלם וסמל של הבלאנקוס לא הצליח לייבא מהווינריות המדרידאית אל הנבחרת בכל אחד מארבעת הטורנירים שבהם השתתף.

היירו כובש נגד ישראל, 2000עוד גול אופייני. היירו לאחר שכבש נגד ישראל, 2000 (צילום: אי-פי)

חוליית הקישור

יוהאן קרויף (הולנד)

אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, מי שיישם על הדשא את הטוטאל פוטבול, וסחף אחריו נבחרת שמציגה כדורגל מגלקסיה אחרת - עד לגמר של 1974, שם נעצרה על ידי הנבחרת היעילה של גרמניה המערבית וגרד מילר. היעלמותה של הולנד ממשחק הגמר נותרה תעלומה, ועד היום איש לא יודע אם קרויף לקח חלק בלילה סוער עם חבריו לנבחרת, או שמא היה עסוק בשיחות הרגעה עם אשתו שחשדה.

יוהאן קרויף בניצחון על ברזיל, 1974כדורגל מגלקסיה אחרת. קרויף כובש בניצחון על ברזיל, 1974 (צילום: אי-פי)

אריאן רובן (הולנד)
36 שנים אחרי, התייצב הולנדי נוסף לדגל. כמו יוהאן, רובן היה בעל שליטה פנומנלית בכדור, רגל שמאל אימתנית - אך מעט פחות שיער על הפדחת. יחד עם נבחרת מלוכדת בהנהגת בארט ואן מרוויק, הגיעו רובן והכתומים עד לגמר, שם הפך לגיבור הטראגי והעצוב של הטורניר: שתי החמצות אומללות מול איקר קסיאס השאירו את ספרד במשחק, וגול של אנדרס אינייסטה שהגיע עמוק בתוספת הזמן, שלח אומה שלמה לבכות. שוב.

אריאן רובן לאחר ההפסד בגמר המונדיאל לספרד, 2010הגיבור הטראגי. רובן לאחר ההפסד לספרד בהארכה, 2010 (צילום: אי-פי)

זיקו (ברזיל)
12 שנים אחרי הזכייה הגדולה במקסיקו 1970, העם הברזילאי היה צמא לטעמו של הגביע העולמי. מי שכונה פלה הלבן והיה לאחד השחקנים הטובים בעולם בשנות ה-70' וה-80', הוביל את הסלסאו עד שלב הבתים השני, שם פגשה במשחק המאה אחד פאולו רוסי, שכבש שלושער ששלח את הברזילאים הביתה ואת האיטלקים לחצי הגמר. לדעת רבים נחשבה ברזיל של 1982 לנבחרת הטובה בהיסטוריה שלא זכתה בתואר העולמי.

זיקו כובש גול נגד ארגנטינה, מונדיאל 1982הנבחרת הטובה ביותר שלא זכתה במונדיאל. זיקו כובש נגד ארגנטינה, 1982 (צילום: אי-פי)

פול גאסקוין (אנגליה)
יש שיגדירו את הכדורגל כאומנות. אם הטענה הזו נכונה, אז גאזה הוא האמן המיוסר של העת המודרנית. גאסקוין, הפנומן בעל הנטייה להרס עצמי, היה נקודת האור הצבעונית בטורניר האפור שנערך באיטליה ב-1990. אך מעבר לתרומתו על הדשא לנבחרת שלושת האריות, רבים מאוהדי הכדורגל זוכרים אותו דווקא ממרר בבכי אחרי ההדחה הכואבת נגד גרמניה המערבית בפנדלים. דמעות שביטאו את כאבה של מולדת הכדורגל.

פול גאסקוין ממרר בבכי לאחד ההפסד בפנדלים למערב גרמניה, 1990דמעות של אומה שלמה. גאסקוין לצד בוצ'ר לאחד ההפסד לגרמניה המערבית (צילום: אי-פי)

חוליית התקפה

רוברטו באג'יו (איטליה)
החלוץ והצמה. כבש חמישה שערים על אדמת ארצות הברית ב-1994, ארבע שנים אחרי שהפסידה איטליה את הגמר בביתה לגרמניה המערבית. יותר מ-94 אלף אוהדים הגיעו לאצטדיון רוז בול בלוס אנג'לס כדי לצפות בגמר הענקיות בין הסלסאו לסקואדרה אזורה. אחרי 0-0 משמים שארך שעתיים, הגיעו השתיים לדו-קרב מהנקודה הלבנה. באג'יו ניגש לבעיטה האחרונה, ממנה זכורים שני פריימים: הכדור שריחף בשמי עיר המלאכים, ופרצופו המאוכזב של החלוץ האיטלקי.

רוברטו באג'יו לאחר החמצת הפנדל בגמר 1994רוברטו באג'יו לאחר החמצת הפנדל בגמר מול ברזיל, 1994 (צילום: אי-פי)

אאוזביו (פורטוגל)

היהלום השחור, יליד מוזמביק. אאוזביו, שלימד את הפורטוגלים כדורגל אטרקטיבי מהו, הרבה לפני ימיהם של פיגו ורונאלדו, לקח כמעט לבדו את הנבחרת עד למעמד חצי הגמר ב-66, שם נעצרו על ידי אנגליה המארחת. הישגו יוצא הדופן של אאוזביו היה 9 השערים שכבש ב-5 משחקים בלבד.

שלוש אגדות. משמאל: אאוזביו, די סטפנו ופושקאש, 1994 (צילום: אי-פי)

פרנץ פושקש (הונגריה)

מוביל תור הזהב של הכדורגל ההונגרי, הרבה לפני שאוהדי הכדורגל הצעירים בישראל נחשפו לסטפן שאלוי. הקפטן המעוטר הוביל את נבחרתו לגמר מול גרמניה המערבית, אליו הגיעה הונגריה כפייבוריטית, אחרי 8:3 היסטורי על אותה גרמניה בשלב הבתים. פושקאש כבש פעמיים באותו משחק: בדקה ה-6 העלה ליתרון, ושתי דקות לשריקה האחרונה השווה לאחר מהפך - אולם השער נפסל. אגב, הנתון המעניין על פושקאש אינו קשור בהכרח לגביע העולמי: הוא כבש 84 שערים ב-85 הופעות במדים הלאומיים.

השתתף בהכנת הידיעה: אורי לביא