סוארז וקבאני. יסתדרו בלי פורלאן?
צילום: אי-פי

ההיסטוריה המפוארת של אורוגוואי לא תעצור ברוסיה 2018

עבר עתיר בשיאים, סיפור מדהים של משפחה אחת וכמות שערים מעבר לכל דמיון. הסלסטה מחפשים טורניר לפנתיאון ויש להם את כל הכלים לעשות את זה
טור אורח: עידן ומתן רינג
12 ביוני 2018
13:58

אורוגוואי.

הכול כבר נכתב על ארץ הבשר, הטנגו והכדורגל. איזה כדורגל. מדינה קטנטנה בעלת 3.3 מיליון תושבים, מצליחה לייצר נבחרת שזכתה בשני גביעי עולם, שתי מדליות זהב אולימפיות ומחזיקה בשיא הזכיות בקופה אמריקה (15) - האחרונה שבהן על אדמת ארגנטינה, היריבה המרה ממערב, ב-2011.

יש שיאמרו כי הישגיה האדירים של הסלסטה שייכים להיסטוריה הרחוקה: המדליות האולימפיות היו בשנים 1924 ו-1928, הזכיות במונדיאל היו ב-1930 ו-1950. אך לצד העפלה לשלב חצי הגמר של הטורנירים ב-1954 ו-1970, הגיעה אורוגוואי למעמד גם בדרום אפריקה ב-2010.

העבר של אורוגוואי לא מסתכם בזה. ישנן לא מעט אגדות תכולות בספר דברי הימים של הנבחרת. בשנות ה-90 לבשו את המדים הלאומיים סמלים דוגמת רובן סוסה, דניאל פונסקה ופאולו מונטרו, אשר כיכבו בליגה האיטלקית הקשוחה של אותם ימים, וכן אנצו פרנצ'סקולי, מגדולי שחקני ריבר פלייט בכל הזמנים.

ואם כבר אגדות, אנחנו מחוייבים להזכיר את דייגו פורלאן, שאמנם עדיין שחקן פעיל אך פרש מהנבחרת לאחר המונדיאל הקודם. לפורלאן רקורד מרשים במדי הסלסטה הכולל 112 הופעות ו-36 שערים, חלקם (5 במספר) מרהיבים ביופיים במונדיאל 2010. עובדה זו והמקום ה-4 אליו הגיעה אורוגוואי זיכו את פורלאן בתואר השחקן המצטיין של הטורניר.

הסיפור הרומנטי של משפחת פורלאן אינו נגמר כאן. סביו, מצד האם, חואן קרלוס קוראסו, אימן את הנבחרת בשנות ה-50 וה-60 והוביל אותה לשתי זכיות בקופה אמריקה. השנייה שבהן ב-1967 כאשר הוא מאמן את חתנו, פבלו פורלאן, אביו של דייגו. אם יש משפחה שנושמת כדורגל אורוגוואי זו כנראה המשפחה הזו, ששלושה מדורותיה זכו בטורניר הדרום אמריקני.

דייגו פורלאן, אביו פבלו ודודתו אלחנדרה בטקס הוקרה במונטווידאו (צילום: אי-פי)

אין ספק שהרומנטיזציה לעתים מטשטשת לנו את החיבור למציאות. אבל מעבר להישגיה ההיסטוריים, הסלסטה נמצאת היום בתקופה חדשה ומרעננת, עם דם חדש וצעיר על הדשא, ובעיקר תיאבון גדול. אחרי פרישתם של פורלאן ודייגו לוגאנו, שהטיל אימה על חלוצי היריבות, הגיע תורם של אדינסון קוואני ולואיס סוארס לקחת את המושכות במונדיאל הקרוב.

שני הסופרסטארים נמצאים בתקופה אולי הכי טובה של הקריירה שלהם. קבאני הצטיין בתקופתו באיטליה, במדי פלרמו ונאפולי וכבש 34 ו-78 שערים בהתאמה. לאחר שעבר לקבוצת המיליונרים של פריס סן ז'רמן שבר את שיא הכיבושים של המועדון עם 167 שערים. על לואיס סוארס אין צורך להכביר במילים. שחקן צבעוני שכבש 81 שערים במדי אייאקס, 69 במדי ליברפול, ו-152 שערים במדי ברצלונה מאז שהצטרף אליה בשנת 2014. מעבר לשערים שכבש, סוארס רשם 56 בישולים, ולמעשה היה אחראי ליותר מ-200 שערים ב-4 עונות. הוא גם מחזיק בתואר מלך שערי הנבחרת, עם 50 כאלו, מספר שניתן להמר כי יגדל. החוד האורוגוואי אינו מסתכם בשני הענקים האלה: לצידם משחקים מקסי גומז, שכבש במדי סלטה ויגו 17 שערים העונה, וכריסטיאן סטואני עם 17 שערים במדי חירונה.

לשורת החלוצים הזו יצטרפו מספר שחקנים ותיקים ומנוסים, כמו שוערה של גלטסראיי פרננדו מוסלרה, הבלם חוסה מריה חימנס מאתלטיקו מדריד, מקסי פריירה מפורטו, ומרטין קאסרס מלאציו וכריסטיאן סבוז'ה רודריגז, נציגי האלופה המקומית פנייארול. אך יותר מכולם יש להזכיר את דייגו גודין, הבלם הקשוח של אתלטיקו מדריד זו השנה השמינית. מעבר לעבודת ההגנה המשובחת שלו, הוא מרבה לכבוש שערים בנגיחה מכדורים חופשיים וקרנות, כאשר זוכרים לו בעיקר את שער השוויון נגד ברצלונה במחזור האחרון לליגה בעונת 2013-14, שער שהקנה לאתלטיקו את אליפות ספרד.

אולם מה שמרתק עוד יותר הוא הדור הצעיר שיוביל את הסלסטה בשנים הבאות, כמו הקשר רודריגו בנטנקור שמשחק ביובנטוס, גיאורגיאן דה אראסקייטה (קשר התקפי בקרוזיירו הברזילאית), לוקאס טוריירה (קשר אחורי בסמפדוריה), דייגו לאשאלט (קשר בגנואה) ונהיטן נאנדס שמוביל את הקישור בנבחרת ומשחק במדיה של בוקה ג'וניורס. דור עמוס בשחקני קישור. מדובר בשינוי מרענן, לאחר מספר שנים שבהן הקבוצה הייתה ידועה בעיקר במשחק שעובר מההגנה להתקפה באמצעות כדורי גובה ושליחות עמוקות, ולא מתוך משחק על הדשא דרך הקישור.

אוסקר טבארס. אימן את הנבחרת במונדיאל 90' (צילום: אי-פי)

באופן מסורתי, הקסם שטמון בתכולים הוא דווקא בסינרגיה בין השחקנים ששווה יותר מסכום חלקיה. במדינה שבה מתחנכים לכדורגל באופן מקצועי מגיל 3 (!), ייצוג המדינה בנבחרת מקבל מעמד על מבחינת השחקנים, ומבחינת הציבור האורוגוואי כולו. אמנם שחקני הסלסטה אינם כולם סלבריטאים שמככבים במדורי הרכילות, אבל בנבחרת הם תמיד ידעו לספק הצגות גדולות וגברו על נבחרות נוצצות הרבה יותר. אם נשים לרגע את האובייקטיביות בצד, מדובר באחת הנבחרות המגובשות ביותר בעולם והתוצאות מדברות בעד עצמן. רוח הלחימה, ה-Garra Charrua, כבר הפכה לסימן ההיכר של הנבחרת.

על החבורה השמחה הזו מנצח אוסקר טבארס, המאמן הנודע, כבר 12 שנה ברציפות, וברזומה שלו שלוששנים נוספות בתפקיד בסוף שנות ה-80, כולל הגעה לשלב שמינית הגמר במונדיאל 90' באיטליה. טבארס, אשר ניצב ככל הנראה לפני המונדיאל האחרון שלו, הוביל הסלסטה לחצי גמר מונדיאל 2010 ולזכייה האחרונה בקופה אמריקה ב-2011.

#כאן_מארחים, הפינה שלכם לטורים, סיפורים ורעיונות על הגביע העולמי לדורותיו, נבחרותיו וסיפוריו. הפעם אנחנו עם כתבתם של האחים עידן ומתן רינג על נבחרת התכלת שלהם. רוצים שנפרסם את הטור שלכם? כנסו לקהילת כאן מונדיאל בפייסבוק