חפש
Languages
נוחי דנקנר
צילום: אריק סולטן, פלאש 90

הניצחון של הפרקליטות במשפט דנקנר הוא רוח גבית לנלחמים בשחיתות

בהכרעת הדין של נוחי דנקנר רשמה הפרקליטות ניצחון במלחמה בשחיתות שהתקיימה בשיתוף עם הבנקים. עם זאת, לא חייבים לערער על תיק שבו הראיות מוצקות. אפילו אם קוראים לך דנקנר
מרדכי גילת
29 באוגוסט 2018
16:43
עודכן ב 19:50

אתמול בערב פגשתי ברחוב באקראי גורם במערכת האכיפה שפניו נראו נפולים. הוא לא היה במיטבו - אני נוקט לשון המעטה. "קרה משהו?", שאלתי, "אתה סובל מבעיות בריאות? בעיות בבית? צרות בעבודה?"

"לא, לא", הוא מיהר לפזר כדורי הרגעה, "חלילה, הכול בסדר אצלי. הדבר היחיד שמציק לי, ציבורית ומקצועית, הוא פסק הדין שיינתן מחר בתיקי נוחי דנקנר ואיתי שטרום. אני חושש שהתיק הזה יסתיים בזיכוי. זו תהיה סטירת לחי נוראה לפרקליטות".

ביקשתי להבין על מה הוא נשען, והוא חזר על האגדה ששופטים נוהגים לפרסם הכרעות דין של זיכוי ערב החגים. הרשעה של עבריינים מגוהצים, הזכיר לי, נדחית עד אחרי החגים.

הוא לא היה היחיד שהאמין שזו תהיה התוצאה. גם בחצר של הסניגוריה היתה תחושה של ניצחון אפשרי גדול, של סטירה נוספת לפרקליטות. בתקופה האחרונה ספגו שי ניצן ואנשיו כמה כאלה, שהפצעים בהן פתוחים עדיין, ונדמה היה שהם עומדים לספוג חדשה, כואבת מקודמותיה.

אז לא – אלה גם אלה טעו. הכרעת הדין של כבודם ניפצה את האגדה ההיא, כפי שניפצה אגדה אחרת: בעליון לא מחמירים בתיקים של מיוחסים. לא מתערבים בעונש.

האגדה הזאת לא נשאבה ממוחו הקודח של מישהו. היא צמחה מכמה תיקים שבהם הוכח שכבודם הולכים לקראתם אנשי השררה, מורידים למענם את הרף, מרחמים על המנוולים העשירים בעלי הכוח והקשרים. הסיפור של חלוקת המתנות למורשעי פרשת הולילנד, לא נמחק עדיין מהזיכרון. הוא חקוק בספר הכשלים של בית המשפט העליון לדיראון עולם.

מה עוד אפשר ללמוד מפסק הדין המפורט והמנומק שניתן פה אחד בידי שלושה שופטים? אילו מסקנות אפשר להסיק?

ראשית, שהפרקליטות רשמה בתיק הזה ניצחון גדול במלחמה שהיא מקדשת בשחיתות של אנשי הצווארון הלבן מליגת העל, שהיא הלמה בהצלחה בחזיריה של חלק מאנשי הפירמידות, שהיא העניקה שיעור חשוב למנוולים מהחיבורים המשחיתים שבין הון לשלטון.

שיעור כואב, צריך לחדד ולומר. שיעור חשוב במסגרתו נעצה בהם הפרקליטות שיניים, הסבירה להם שהם לא מעל החוק, שלחה אותם למקומם הטבעי - אגף 10 בכלא מעשיהו. בראשית אוקטובר הקרוב, הם הבינו אתמול סופית, הם יריחו הרבה ליזול. 

מסקנה שנייה: הכרעת הדין הסופית, שניתנה בימים בהם ספגה כאמור הפרקליטות מכות קשות, היא בבחינת רוח גבית לנלחמים בשחיתות השלטונית. הם היו זקוקים לה כמו אוויר לנשימה.

מסקנה שלישית: אסור לאבד תקווה. קומץ השפויים והאמיצים בתקשורת, ברשות לניירות ערך, בוועדת הכספים של הכנסת – ניצח בקרב הזה למיגור הריכוזיות כנגד כל הסיכויים. קשה היה להאמין שגיא רולניק, שלי יחימוביץ, יו"ר הרשות לניירות ערך, עו"ד שמואל האוזר ומנהלת המחלקה למיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן ארי, יכריעו בצורה כזאת אנשים חזקים מסוגו של נוחי דנקנר. במשך כמה שנים, גם אצל אנשים אופטימיים, לא היה סרט כזה.

מסקנה רביעית: הבנקים היו שותפים למעשי השחיתות משך שנים. פסק הדין הוא בבחינת סטירת לחי למקבלי ההחלטות בהם. האנשים שרוקנו את הקופה שלנו לטובת אנשי עסקים רקובים – למי שלא הביאו את הכסף מהבית – חייבים לעשות חשבון נפש.

מסקנה אחרונה: אין הכרח להגיש ערעור על הרשעה ועונש בתיק שבו הראיות מוצקות. זה סיכון שלוקחים אותו כשאין לך מה להפסיד. מי שעושה זאת, אפילו אם שמו נוחי דנקנר, מזמין ערעור נגדי של המדינה. ערעור שעלול לגרום להחמרת עונשו - כפי שקרה הפעם.