"אמא שלי בוכה 13 שנה על הבנות שלה, למה צריך להתחנן שיעלו אותן?"

ספי בלילין עלתה עם משפחתה מאתיופיה לישראל, אבל לאחיותיה הגדולות נאמר שהן יעלו בנפרד בתוך חודש. מאז מחכה המשפחה כבר 13 שנים, ולא מקבלת תשובה. "אנחנו קרועים בין שני עולמות, זו כפיות טובה של המדינה"
קולות מכאן
02 באוקטובר 2018
12:29
עודכן ב 14:55

"אני זוכרת שנפרדתי מהאחיות שלי ביום העלייה לארץ. הן באו ללוות אותנו ובכינו כל הדרך. אמרנו להם שהן יבואו אחרי חודש מקסימום ואין להן מה לבכות. עכשיו  כבר 13 שנה שאנחנו מחכים. 13 שנה בלי תשובות. הם אומרים לנו 'הם יבואו, כשתתחיל העלייה נעלה אותם' - ואנחנו עדיין מחכים". 

זה הסיפור של ספי בלילין, בת 23 מראשון לציון. ספי עלתה עם הוריה ושבעת אחיה לארץ ב-2006, ושתי אחיותיה הגדולות נותרו באדיס אבבה שבאתיופיה. מאז הן מתגוררות במחנה המגורים של הקהילה היהודית בעיר. "עזבנו את הכפר שגרנו בו כשהייתי בת שנתיים. ההורים שלי מכרו את מה שהיה להם ועברנו לאדיס. המתנו שם קרוב לשמונה שנים כדי לעלות לארץ", מספרת ספי. היא נזכרת ביום שבו התבשרה המשפחה שהיא עולה לישראל: "בבית הכנסת מקריאים את השמות של מי שעולה בזמן הקרוב. קראו למשפחה שלי ואת האחיות שלי לא הכניסו. אמרו לנו 'הן נשואות והן צריכות לעלות בנפרד עם משפחותיהן'. ההורים שלי לא הסכימו. הם אמרו 'אם כן – אז ביחד, אם לא עדיף שנישאר". ואז אמרו להם - "אין לכם מה לדאוג, אחרי שבועיים, מקסימום חודש נעלה אותם". 

"אני זוכרת את היום שבו נפרדנו", מספרת ספי. "אחותי הגדולה סנטאיו בכתה הרבה. אני זוכרת שהיא שמה את היד על היד שלי בחלון וככה נסענו. הדרך לארץ הייתה הדבר הכי קשה שעברתי אישית. בכיתי כל הדרך. האחיות שלי גרות באדיס אבבה, שם השארנו אותן. התנאים לא תנאים. מתנכלים להן, אומרים להן 'זאת לא המדינה שלכן, אתן יהודיות - פלאשה'. זה יהודי שאין לו מקום. אנחנו חיים בשתי עולמות,  כדי שלא יישנו רעבות וחלילה ימותו מרעב, אנחנו צריכים לדאוג להן".

מיד לאחר שעלו לארץ, החלה המשפחה לנסות לברר מה עם אישורי העלייה עבור האחיות שנותרו באתיופיה. "כשעלינו הלכנו מיד למשרד הפנים. ומאז ועד היום נותנים לנו את התשובה הקבועה – 'כשתתחיל העלייה, הם יעלו'. ככה מושכים אותנו משנה לשנה. אין יום שאני לא נזכרת בהם. כשאתה בא מהעבודה, אמא בוכה מגעגוע, שיש לה נכדים שהיא לא ראתה בחיים. לפעמים אמא שלי מתקשרת אליהם ואנחנו נותנים להן תקווה". 

"אף אחד לא טען שהן לא יהודיות", מבהירה ספי. "אמא שלי יהודיה, סבא שלי עלה לארץ לפי חוק השבות. אבא שלי גם יהודי ואך אחד לא אמר לנו שהן לא יהודיות ולא זכאיות לעלות לארץ. פשוט לא נותנים לנו תשובה מספקת כשאנחנו שואלים. אומרים 'התיק בטיפול', אבל אני לא מאמינה ש-13 שנה התיק בטיפול. פשוט לא רוצים לעלות אותן. אין להם שום סיבה אחרת.

"8,000 יהודים ממתינים באתיופיה, אומרים להם שיעלו אותם כשתתחיל העלייה ועדיין מושכים אותם. אם כל המשפחה שלי פה וכל הדודים שלי פה, ורק הם נשארו שם, מאותו אמא מאותו אבא - אז אין שום סיבה בעולם להחזיק אותן שם". 

ספי מספרת על התגובות שהיא מקבלת לסיפור המשפחתי שלה. "יש כאלה שאומרים 'מה, באמת?' ואני אומרת להם 'כן, אם הייתי לבנה עם עיניים כחולות זה לא היה קורה'. זה גם עניין של גזענות. היו מתחננים אליי שהן יעלו. אחי הגדול הולך למילואים, ויש לי עוד אח בשירות קבע בחיל האוויר. אני עשיתי שירות לאומי באגף הגיור, ויש לי אחות לוחמת ויש לי שתי אחיות קטנות שצריכות להתגייס עוד מעט. אמא שנותנת את כל הילדים שלה בשביל שישרתו את המדינה והמדינה מפנה אליה גב - זו כפיות טובה". היא הוסיפה: יש אנשים שלא מאמינים שזה קורה, יש אנשים שאומרים 'מה? למה לא נותנים להם? הן יהודיות או לא?', אז אני אומרת שהן יהודיות ונשואות ליהודים, ופשוט הממשלה לא נותנת להם לעלות".

"משרד הפנים לא עונה לי"

לדבריה, "אמא שלי אישה חולה שעברה מלא ניתוחים, והיא סובלת מרוב תסכול שהיא לא רואה את הילדים שלה מלא שנים. באיזשהו שלב גם אני התחלתי לפחד והבטחתי לה שאני אעשה הכל להגשים לה את החלום. יש ימים שהיא אומרת 'אני מקווה שאספיק לראות אותן'. זה הדבר הכי עצוב שאמא בוכה על הילדים שהם בחיים, ופשוט הממשלה גזלה ממנה לא לראות את הילדים שלה". 

"אמא שלי לא מדברת עברית, אז אני והאחים שלי עושים הכל. אם זה ללכת למשרד הפנים, ללכת לוועדות. במקום שההורים תומכים בילדים, אנחנו תומכים בהורים, זה מה שאנחנו עושים. הן הכי חסרות לנו באירועים. כשאח שלי התחתן, כשאחותי התגייסה. תמיד כשיש אירועים משמעותיים למשפחה אני מסתכלת בעיניים של אמא ואני רואה את הדמעות שלה", אומרת ספי.  

"הממשלה צריכה לקיים את ההחלטה שלה מ-2015 להעלות את כל היהודים שממתינים שם. מי שאחראי, שמי שמעכב את העלייה זה גם ראש הממשלה ושר הפנים אריה דרעי. הפגנו ליד הבית שלו כי הוא חושב שלא מגיע להן לעלות לארץ. משרד הפנים גם מטרטר את האנשים ולא נותן תשובות. מי שרואה את זה, אני דורשת שתאחדו את המשפחה שלי. ההורים שלי צריכים לפרנס פה משפחה וגם שם. הם יהודים, אז תנו להם לעלות".

אמא של ספי מוסיפה כי "הלוואי שהיה לי את הכוח הזה. אם היה לי את הכוח הזה לדרוש מספיק, הם היו מעלים אותן. כל מטוס שעובר היא מרגישה שהם שם ומעלים אותם בהפתעה".  לדברי האם, היא הולכת למשרד הפנים פעמים רבות, ולא נותנים לה תשובה. "קיבלנו את הדף שאמרו שקיבלו את הפנייה שלנו, ואז אומרים 'לא, זה לא פה, זה בירושלים', ובירושלים כשאנחנו הולכים הם אומרים 'לא, זה איפה שאתם גרים בראשון'. ככה מטרטרים אותנו ממקום למקום ולא מקבלים אותנו". 

תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "הבאת שארית יהודי אתיופיה נעשית על פי החלטות ממשלה, וככל שמתקבלת החלטה היא מיושמת בידי רשות האוכלוסין. נכון לעכשיו אין אף בקשה תלויה ועומדת, וכל הבקשות שנכללו בהחלטת הממשלה הקודמת טופלו. הממשלה היא הקובעת את הקריטריונים להעלאה, ורשות האוכלוסין פועלת לפיהם. במידה ולא התקבלה התייחסות לבקשה, הסיבה היא שישנה מגבלה במספר הבקשות". 

השר אריה דרעי מסר: "שר הפנים ומשרד הפנים פועלים על פי החלטת הממשלה".