הכתובת הנדירה שהתגלתה
צילום: באדיבות רשות העתיקות

"סנסציה ארכיאולוגית" - כתובת עם המילה ירושלים בעברית של ימינו התגלתה בבירה

בחפירה של רשות העתיקות התגלתה כתובת מפתיעה על עמוד אבן של מבנה רומי עתיק מהמאה הראשונה לפני הספירה: המילה ירושלים, בכתיב מלא ובעברית של ימינו, מה שנחשב לתגלית נדירה ומרגשת. "זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא", מסבירים המומחים
שרון עידן
09 באוקטובר 2018
17:49

רשות העתיקות ומוזיאון ישראל הציגו היום (שלישי) תגלית נדירה – כתובת אבן מתקופת בית שני, המאה הראשונה לפני הספירה, שמציינת את שמה של ירושלים באותיות עבריות ובכתיב מלא. "כל מי שראה את הכתובת היה לו ברור שזו סנסציה ארכיאולוגית", הסביר אחד החוקרים.

הכתובת נחשפה בחורף האחרון ליד בנייני האומה בירושלים, בחפירה שניהלה ארכיאולוגית רשות העתיקות דנית לוי לפני סלילת כביש חדש. במהלך החפירה נחשפו יסודות מבנה מהתקופה הרומית שנתמך בחוליות עמודים. גולת הכותרת הייתה חוליית עמוד אבן עגולה, ששולבה במבנה הרומי בשימוש חוזר, ועליה כתובת ארמית באותיות עבריות, האופייניות על פי צורתן לימי הבית השני, סביב ימי שלטונו של הורדוס.

וזו לשון הכתובת:

חנניה בר

דודלוס

מירושלים

"כתובות מימי הבית הראשון והשני המציינות את השם ירושלם / ירושלים נדירות ביותר", הסבירו הארכיאולוגים ד"ר יובל ברוך ופרופסור רוני רייך. לדבריהם, "נדיר אף יותר הוא ציון השם ירושלים בכתיב המלא כפי שמקובל לכתוב בימינו, ולמעשה, זוהי כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא".

"ההקשר הארכיאולוגי של הכתובת אינו מציע פתרון לשאלה באיזה מבנה שובצה הכתובת במקור, או מי היה חנניה בן דודלוס", אמר דודי מבורך, אוצר בכיר לארכיאולוגיה במוזיאון ישראל. "אך סביר להניח שהיה קדר אומן, בן לקדר אומן, שאימץ לעצמו כינוי מן המיתולוגיה היוונית, בעקבות דידאלוס, האומן האגדי. מעניין שבחר להוסיף לייחוסו המשפחתי גם את מוצאו מירושלים השכנה".  

באזור בנייני האומה, שם התגלה הממצא הייחודי, מתנהלות חפירות לאורך שנים ארוכות, והן חשפו, צעד אחר צעד, אתר שהתמחה בייצור כלי חרס המתוארך מימי הממלכה החשמונאית ועד לתקופה הרומית המאוחרת - במשך כ-300 שנה ברצף.

צילום: באדיבות רשות העתיקות

לדברי לוי, "זהו האתר העתיק הגדול ביותר לייצור מוצרי חרס באזור ירושלים". בסוף תקופת הבית השני, ובמיוחד בימי שלטונו של הורדוס, התרכזו מפעיליו בעיקר בייצור כלי בישול.

מתקני הייצור נמצאו פזורים ברחבי האתר, והם אורגנו ביחידות ייצור שכללו כבשנים, בריכות להכנת טין, מאגרי מים מטויחים, מקוואות וחללים לעבודה, לייבוש ולאחסון התוצרת. לצד השטח שבו פעלו מתקני הייצור, התפתח כפר קטן שפרנסתו התבססה על ייצור כלי החרס.

התוצרת שווקה בכמות גדולה לאוכלוסייה בירושלים וסביבותיה ולבאים בשעריה, ואף לעולי הרגל היהודים שפקדו את העיר. לאחר חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה, שב בית היוצר לפעילות מצומצמת ובראשית המאה ה-2 לספירה, הלגיון העשירי הרומי הקים במקום בית יוצר חדש לייצור המוני של מוצרי בנייה מחרס – רעפים, לבנים, צינורות, כלי מטבח, כלי שולחן וכלי אגירה האופייניים לצבא הרומי.