קלפי בירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לא שייכים: למה ערביי מזרח ירושלים לא יצאו להצביע?

הקלפיות במזרח העיר נשארו שוממות, וחלק גדול מהתושבים כלל לא ידעו שיש בחירות. הפוליטיקאים בעירייה לא מתעניינים בשכונות הערביות, אנשי הדת הוציאו פסקי הלכה והתושבים מרגישים שמדובר בעוד מוסד לגביית מסים. השאלה היא - איך משנים את זה?
סולימאן מסוודה
31 באוקטובר 2018
18:38
עודכן ב 19:11

ביום הבחירות המוניציפליות החלטתי ללכת להסתפר אצל ספר ידוע במחנה שועפאט. שם, אצל הספר המפורסם, נוטים צעירים רבים להגיע ולדבר על נושא מסוים עד אין קץ. ניסיתי לדובב אותם בנושא הבחירות, זה לא היה קל. "הלכתם להצביע כבר?", שאלתי בתמימות. רבים מהם הרימו גבה ושאלו אותי בחזרה: "להצביע על מה? מה קורה היום?".

הספק-תשובה-ספק-שאלה הזו ממחישה את הקשר בין תושבי מזרח ירושלים לבין הבחירות לעירייה. קשר שאיננו. המודעות במזרח העיר כלפי הבחירות לעירייה וכלפי הבחירות בכלל היא אפסית. תושבי מזרח העיר לא יודעים מה זה בחירות. הרי אין להם זכות להצביע לכנסת בשל היותם תושבי קבע ולא אזרחים.

הקלפיות במזרח ירושלים היו שוממות. כשנכנסתי למקום ההצבעה בו אני רשום, אנשים שנכחו באזור נעצו בי מבטים של אי רצון. "סולימאן, מה אתה עושה פה? ממתי אנחנו מצביעים?", שאל אותי חבר ילדות שעמד בכניסה למרכז ההצבעה.

מרכז ההצבעה מבפנים נראה כמו מחסום שזה עתה הוקם – חמישה חיילי מג"ב מפטרלים להם בין הקלפיות, שני שוטרים מסתודדים בעודם מבחינים בכל יוצא ונכנס, וסופרת קלפי שנדהמה לראות אותי נכנס להצביע. "היי", היא פתחה את השיחה עם פנים מחויכות, "באת להצביע, נכון?". היא לא האמינה שמישהו סוף סוף הגיע להצביע.

"הצבעה לעיריית הכיבוש מנוגדת להלכה האסלאמית"

חרף הבורות שעוטפת את סוגיית הבחירות בעיר המזרחית, הנושא הפך להיות כוס התה של משתמשי הרשתות החברתיות בשל הכרזתו של רמדאן דבש, תושב שכונת צור באהר, על התמודדות למועצת עיר הבירה.

השתתפותו של דבש עוררה את חמתה של האליטה הפלסטינית במזרח ירושלים. לדוגמה, דרשני מסגד אל-אקצא, יחד עם המופתי של ירושלים, הרבו להתייחס לנושא השתתפותם של תושבי מזרח ירושלים בבחירות לעיריית "הכובש הציוני", הן בתקשורת והן מעל דוכני המסגדים. המסר היה חד כתער: ההצבעה עבור עיריית הכובש הציוני – אסורה.

יתרה מזאת, המוסד הפלסטיני לפסקי הלכה אף פסק ביולי נגד ההשתתפות בבחירות לעירייה וכתבו: "הכיבוש חולם מזה זמן רב על ריבונות בירושלים הכבושה, הוא מנסה להכריע אתכם ולגרום לכם להיכנע בעזרת מדיניות הריסת הבתים ואי מתן אישורי בניה לתושבים המוסלמים. ההצבעה אסורה על פי ההלכה האסלאמית".

המתקפות של אנשי הדת חלחלו אל הציבור הערבי במזרח העיר, וכעסם של כמה מתושבי העיר התבטא גם באלימות מילולית ברשתות החברתיות נגד דבש ונגד כל מי שעומד מאחוריו, וגם באלימות פיזית, כשהותקפו אנשיו של דבש ברחבי מזרח העיר. אגב, רבים מאשימים את אנשי הרשות הפלסטינית במסע ההסתה נגד דבש. בסופו של דבר, נציג ערבי בעיריית ירושלים עלול להזיק לתדמיתה של הרשות הפלסטינית כבעלת הדעה במזרח העיר.

השיח סביב השתתפותם של תושבי מזרח ירושלים בבחירות המוניציפליות אפוף בבורות, אולי גם בהתנשאות. רבים נוטים לשאול את השאלה שנראית להם תמימה: "אבל למה הם לא מצביעים?". אחרים אף נותנים פרשנות משלהם למצב בעיר המזרחית – "מגיע להם, הם לא מצביעים".

השיח ברחוב המזרח ירושלמי אינו "האם זה מותר או אסור להצביע?", אלא "למה זה יום שבתון?" 

אז בוא נתחיל מהאמירה השנייה. האם הענקת זכויות בסיסיות של ניקיון, אישורי בנייה, מערכות ביוב וכו' חייבות להיות מותנות בהצבעה לעירייה?

ולגבי הטענה הראשונה – הסיבה שתושבי מזרח ירושלים לא מצביעים היא פשוטה למדי – הם פשוט לא יודעים שיש בחירות.

השיח ברחוב המזרח-ירושלמי אינו "האם זה מותר או אסור להצביע?", אלא "למה היום זה יום שבתון?".

בנוסף לכך, זה לא סוד שהפוליטיקאים אינם מעוניינים במצבה של מזרח ירושלים. האם שאלתם את עצמכם מתי מישהו מהעירייה או מהכנסת ביקר במזרח ירושלים בפעם האחרונה שלא למטרת חניכת בית כנסת בסילוואן?

התשובה היא אף פעם. נאדה.

עבור התושבים, העירייה היא עוד מוסד לגביית מסים

קשה לסתור את טענותיהם של תושבי מזרח ירושלים בהקשר הזה (גילוי נאות, אני גר במזרח ירושלים). התושבים איבדו תקווה בעירייה והחלו ליזום בעצמם פרויקטים של שיפוץ כבישים שנפערו, טיפול בצינורות מים שהתפוצצו, ובנייה (בלתי חוקית) של דירות כמענה על אי מתן תכניות המתאר בעיר.

התושבים אינם מתלוננים על מצב זה מסיבה פשוטה – כשאתה שואל את התושב הערבי הממוצע במזרח העיר למה הוא ממשיך לשלם ארנונה על אף שאינו מקבל שירותים בתמורה, הוא יענה בחוסר ביטחון: "כי אני רוצה לשמור על תעודת הזהות הכחולה שלי".

כן, עבור תושבי מזרח ירושלים, הציות לעירייה הוא לא יותר מאשר שמירה על מקור הפרנסה. כתוצאה מכך, העירייה יודעת שהתושבים לעולם לא ימחו נגד מצב זה. הם תמיד יכולים לאיים על התושבים בשלילת מקור פרנסתם.

מאידך, תושבי מזרח ירושלים צריכים להפנים שהגיעה העת לנקוט בצעדים מהפכניים. הרי אין להם שום כוח אלקטורלי בכנסת, כולל חברי הכנסת הערבים. ההצבעה לעיריית ירושלים עשויה לאותת לאותם מקבלי החלטות שהרחוב הערבי במזרח ירושלים מתחיל להתעורר. מצד שני, אם העירייה אכן מעוניינת בהשתתפותם של תושבי מזרח ירושלים בבחירות (ואני בספק שכך הדבר), ראש העירייה הבא צריך ליזום יותר פרויקטים במזרח העיר ולבקר בשכונות הערביות, לא למטרת חניכת עוד בית כנסת בשכונה ערבית מיושנת, אלא כדי לחנוך בית ספר חדש לתלמידים שאין להם מספיק מסגרות שיכילו אותם.

עד אז, האמון בעיריית ירושלים ימשיך לדעוך, ושיעור ההשתתפות בבחירות האחרונות בקרב תושבי מזרח ירושלים הוא הוכחה לכך.