סיגל אלקיים-וייס בבית המשפט, ארכיון
צילום: פלאש 90

אישום נגד גננת וסייעות מרמת גן: "משכו, היכו, טלטלו ודחפו פעוטות"

על פי כתב האישום שהוגש לבית המשפט, במשך שבועיים נהגה סיגל אלקיים-וייס "נהגה באלימות וכוחניות כלפי פעוטות, משכה את המזרנים שעליהם ישנו בעודם ישנים והצמידה חיתולים לפניהם". בחלק מהמקרים היו הסייעות עדות ולא דיווחו, וכך גם מנהלת הגן, שנכללה גם היא בכתב האישום
רום ליאור
01 בנובמבר 2018
14:07

גננת ושתי סייעות מגן "הקטנטנים של יעל" ברמת גן מואשמות בתקיפת פעוטות: הפרקליטות הגישה היום (חמישי) לבית משפט השלום בתל אביב כתב אישום נגד סיגל אלקיים-וייס, אולגה מירושקין וקרן כהן קריף, שלפיו במהלך החודשים מאי-יוני השנה הן תקפו את הפעוטות במכות, דחיפות, משיכות, טלטולים והטחות. מנהלת הגן יעל סבתו מואשמת בהפרת חובת דיווח מפני שלא דיווחה על האירועים האלימים על אף שהייתה עדה לחלקם.

האזינו לשיחה עם אחת האימהות בגן:

הנאשמות, על פי כתב האישום, היו אחראיות על שלומם של פעוטות בגן ברמת גן, בני 5 חודשים עד בני שלוש. סבתו הייתה הבעלים ומנהלת הגן וכן שימשה כגננת, אלקיים-וייס הועסקה כגננת ומירושקין וקריף הועסקו כסייעות. בהזדמנויות שונות, נכתב, תקפו אלקיים-וייס, קריף ומירושקין את הפעוטות, בדרכים שונות לרבות בדרך של מכות, דחיפות, משיכות, טלטולים והטחות, ובמקרים אחדים גרמו לפעוטות מכאוב וחבלות של ממש.

במהלך פרק זמן של שבועיים נהגה אלקיים-וייס בפעוטות באלימות ובכוחניות. היא משכה את המזרנים שעליהם ישנו הפעוטות בעודם ישנים והצמידה חיתולים לפניהם. בחלק מהמקרים נכחו חלק מהנאשמות בגן, והיו עדות למעשי התקיפה של הנאשמות האחרות, אולם לא מנעו את הפגיעה בשלומם ובבריאותם של הפעוטות, לא דיווחו על כך לגורמים הממונים ולא מילאו את חובתן כאחראיות, מתוקף תפקידן.

אחת האימהות בגן ברמת גן בטור לכאן רשת ב':

סבתו, שהייתה מנהלת הגן ואחראית על ההתנהלות בו, על הניהול המקצועי והמנהלי של הגן ועל הקשר עם הורי הפעוטות והתינוקות, עודכנה על ידי הורי התינוקות והפעוטות בדבר סימני חבלה על גופם, נכתב עוד באישום החמור, אך לא דיווחה על האירועים. כמו כן, היא הייתה עדה למעשי תקיפה מסוימים והייתה מודעת לאווירה האלימה בגן, ואף נהגה בעצמה בצורה כוחנית כלפי הפעוטות.

בבקשה להטלת תנאים מגבילים על הנאשמות כתבה הפרקליטות כי "התנהלותן האלימה של המשיבות, כלפי חלק ניכר מהפעוטות בגן, ילדים רכים בשנים, שלא היה בידיהם להתנגד למעשיהן או לספר עליהם  להוריהם – מלמדת על המסוכנות הנשקפת מצדן, לפגיעה בשלומו ובביטחונו של ציבור הקטינים, זאת אף אם מעשי האלימות עצמם אינם מצויים במדרג הגבוה של רף האלימות".