נתניהו נתפס לא מוכן לבחירות
צילום: פלאש 90

עזה כמשל: בסבב הנוכחי נתניהו נתפס לא מוכן לבחירות

מלחמות הקואליציה דומות למצב בדרום: הפסקות האש הולכות ומתקצרות בין סבב לסבב, ובכל אחת מהן נרשמת הסלמה נוספת שבה מתרחבים השטחים הנפגעים. יעקב אייכלר מסביר
יעקב אייכלר
19 בנובמבר 2018
16:07
עודכן ב 18:35

במשחק המוחות על לוח השחמט הפוליטי כבר הוקרבו כמעט כל החיילים - כולל הרצים. נכון לעכשיו, הסוסים שנותרו במרוץ רוצים להפיל את המלך (המלכה לא נחשבת במשחק הזה), אך מחשבים שני צעדים קדימה כדי שתיק הפלת המלך לא יירשם על שמם.

למעשה הם עושים זאת רק כדי לסדר מחדש את הלוח, כי כולם בקואליציה מדברים על חזרה מבחירות לממשלה באותה מתכונת, ורובם אף לאותם תפקידים. אז למה הם עושים זאת? תשאלו את שחקני השח מט למה הם עושים זאת. תחביב?


מלחמות הקואליציה די דומות למצב בדרום עם חמאס: הפסקות האש הולכות ומתקצרות בין סבב לסבב, ובכל אחת מהן נרשמת הסלמה נוספת שבה מתרחבים השטחים הנפגעים. בלוני התבערה בשתי הזירות הפכו את מה שהיו עד לפני רגע שדות מוריקים לכתם שחור חרוך, שרק בחלוף עונת גשמים יוכלו לחדש את הירוקת שלהם.

כמו בסיפור אז מה היה לנו (גלגלנו מיליונים, שרפנו זמן ואכלנו בוץ), כך גם הסיפור הפוליטי, העברנו מיליונים לחמאס, שרפנו שדות, אכלנו לוקשים, ונותרנו עם אותה קואליציה. בסיכום הסבב הנוכחי, כמו בקודמיו, ראש הממשלה הוא זה שיקבע מחדש את המועד לבחירות, רק שיותר ויותר אזרחים נחשפים למה חושבים חברי הממשלה האחד על השני. יותר ויותר אזרחים מגלים כי לאויבים הפוליטיים יש סיכום על אי הרחבת גזרת הפעולה מעבר לתחום מסוים. דין נתניהו כדין תל אביב ודין ליברמן כדין עוטף עזה.

לכאורה זה התחיל בשבוע שעבר עם התפטרות ליברמן (יש המכנים אותו מתפטר סדרתי לנוכח ההיסטוריה הפוליטית שלו) וקריאתו לבחירות, ומסתיים עם הודעת הכניעה המוחלטת של בנט ושקד המוותרים על כל דרישותיהם הפוליטיות וסומכים על שר הביטחון בנימין נתניהו. בנט מצטרף למעשה לדרעי וליצמן שמלכתחילה לא עשו קולות של תחזיקו אותי, ונוטש את כחלון שרק שלשום אימץ את נרטיב חוסר יכולת התפקוד של ממשלה צרה.

אבל רק לכאורה. את נקודת המפנה של הממשלה הנוכחית צריכים להציב בימי טרום התאגיד, כשראש הממשלה בדרכו לסין תפס את כולם לא מוכנים ואיים בהליכה לבחירות. מאותו רגע הופרו הבנות הצוק האיתן שהושגו עם הקמת הממשלה ואושררו עם צירוף ליברמן כשנה וחצי לאחר מכן. מאותו רגע "נטו דיור" הפך ל"נטו כחלון" ובהמשך ל"נטו משפחה" ו"נטו ביטחון" עד ל"נטו חשמל וגמלאי המשטרה".

מאותו רגע מילה של ליברמן הפכה להיות יותר מאיימת מאשר מילה. הוא הודה שהוא מאוד רוצה אבל לא יכול. פעם זה באשמת הקבינט (פעולה נגד חמאס) פעם באשמת ראש המל"ל (חאן אל אחמר) פעם זה הבית היהודי (חוק עונש מוות) פעם זה הקואליציה, עד להתפטרות.

מאותו רגע, נפתלי בנט עבר לשש יחידות מתמטיקה בהצגת השרים כחדלי מעש. פעם זה כחלון המושך שמאלה ומונע משילות. פעם זה דרעי המונע פתרון לבעיית המסתננים. פעם זה ליברמן ששעונו נעצר לאחר 24 שעות.

כשחוק הגיוס איים לפני כמה חודשים על שלמות הקואליציה, גם בנט וגם ליברמן הגדירו זאת כפייק משבר, ויותר מרמזו שנתניהו מעצים את המשבר כדי לצאת לבחירות בעיתוי הנוח לו ולא להם. וכך, סבב אחרי סבב כמעט השתכנענו שאין אפשרות הכרעה פוליטית, וחייבים להכריז על רגיעה בין בנט לנתניהו עד להסדרה בנובמבר 2019, מועד הבחירות החוקי (כי החוק קובע שבחירות לכנסת מתקיימות בחודש נובמבר, אלא אם כן הכנסת מקדימה את סיום חייה).

ליברמן הבין שכדי להגיע לנובמבר כמשהו שיודע לנשוך ולבעוט, אי אפשר להמתין עד מאי בתוך ממשלה שבה אינך יכול להוציא לפועל את הבטחותיך, ממשלה שבה דיוני קבינט מודלפים באופן מגמתי ומציגים אותך כחסר אונים, ממשלה שבה אחד החברים שותה לך את המנדטים בלי קשית. ולכן בא ליברמן והפתיע (כמו תמיד) עם התפטרותו - איני יכול עוד.

מאותו רגע, בנט עשה את כל הטעויות האפשריות, טעויות שהועצמו נוכח אפס הטעויות שעשה נתניהו מאז.

זה התחיל באולטימטום של בנט לביטחון או העם לקלפיות, המשיך בהסכמות עם כחלון שאי אפשר להתנהל בממשלת 61, וכלה בפליק פלק של מסיבת העיתונאים שאמורה היתה לכלול הודעת התפטרות התאומים הסיאמיים בנט ושקד, אך הזכירה את התקפלות ש"ס בממשלת שרון והתקפלות חמשת מורדי הליכוד שצעדו זה אחר זה פנימה למליאת הכנסת כדי להצביע בעד ההתנקות בימי שרון.

מסיבת העיתונאים העצימה את חילוקי הדעות כמו בכל בית יהודי, ולא בגלל המיקרופון שלא עבד לבנט עד להזזת שקד מעמדתה.

בעוד בנט דיבר על החלטה שהתקבלה לכאורה להתפטר – החלטה ששונתה בעקבות לחץ בלתי פוסק לטובת מתן הזדמנות למר ביטחון, שקד סיפרה לנו שכלל לא עלה על הפרק כיוון של נטישה, שקד גם התכתבה עם נאום נתניהו ערב לפני כן על איסור נטישה תוך כדי מערכה, ואף סיימה את נאומה באופן די דומה לנתניהו, הוא הולך לעבוד, והיא הולכת לעוד ועדה לבחירת שופטים.


נתניהו, שאמש החל את נאומו במה שהזכיר לחלק מהציבור את הנאום הלא פופולרי של אולמרט בבקשת רחמים מצד מי שהקריב המון למען ביטחון ישראל, הצליח לעת עתה לייצב את הספינה במים הסוערים, גם אם הם ממשיכים למלא את החלל דרך החור שפער בה ליברמן. עוד לפני סתימת החור, הוא דאג שאף אחד מהצוות לא ינטוש ובאמצעות שליחיו הצליח להפיל על זה אחר זה את האחריות לטביעת הספינה.

דווקא ליברמן יצא כאילו נקי מהסבב הנוכחי. איש במערכת הפוליטית לא מאשים אותו בהפלת ממשלת ימין (לראשונה מאז 1992 והבאת אסון אוסלו כהגדרת הימין). האשימו את כחלון שקרא לבחירות וסירב לממשלת 61, האשימו את בנט בהברחת ליברמן ובבריחתו שלו מסיבות אישיות אגואיסטיות, והאחרונים עשו כל מאמץ להשליך את בלון התבערה הרחק הרחק.

עד לסבב הבא. כי בסבב הנוכחי, נתניהו הוא זה שנתפס לא מוכן לבחירות. אני לא יכול לגלות לכם את כל האמת, אמר נתניהו לאזרחי ישראל שאליהם פנה באמצעות כלי התקשורת שפינו עבורו את הפריים טיים. אנו בעיצומה של מערכה חשובה שבסופה בכוונתי לנצח.

ובמילים פוליטיות, אני לא יכול לגלות לכם שבנושא הביטחוני אני בעיצומה של מערכה על דעת הקהל שנוטה לרעתי נוכח מה שקורה בדרום בחודשים האחרונים.

אני מבין שאינכם קונים יותר את הדיבורים על צורך בהקרבת הדרום לטובת הצפון עם חיזבאללה ואיראן בלבנון ובסוריה, במיוחד לאחר שהשר בממשלתי צחי הנגבי אמר שדין שונה לתל אביב ולדרום (נכון שכולם מרגישים זאת, אבל הוא אמר זאת).

אני חייב זמן כדי להתארגן מחדש ולהוכיח שאני הוא מר ביטחון, ואני הוא זה שיכול להבטיח לכם שקט, אם לא ביטחוני אז פוליטי, כבר בתקופה הקרובה.

נכון לעכשיו, כולם (אומרים) רוצים בחירות, מלבד הליכוד. הבית היהודי (לפני הפליק פלק) בטוח בגריפת מנדטים, ליברמן כנ"ל. כחלון בטוח ש-50 אלף הזוגות שקיבלו הודעה, מי לפני שנה ומי לפני שלוש, על זכייתם בדירה, יתמכו בו, למרות שמלבד ההודעה לא קרה כלום.

דרעי בטוח שרבע מיליון מצביעי ש"ס, על הדילים המורכבים ברשויות המקומיות, יצביעו לו בבחירות לכנסת.

ליצמן וגפני ינסו לאחד כוחות במערכה הגדולה, מתוך הנחה שאם, להבדיל, חמאס וג'יהאד יכולים להתאחד - גם הם יכולים.

באופוזיציה יש לנו את מרצ שראשה תמר זנדברג סופרת את עשרת המנדטים, לעומת לפיד המנסה לשכנע בריאליות המנדט ה-25. לרשימה המשותפת באמת לא משנה אם יקבלו 12 או 15 מנדטים, כי ברוטציות שם, גם למקום ה-20 יש סיכוי להפוך לחבר בכנסת.

אבי גבאי מאד רוצה בחירות, כמה שיותר מהר, לפני שבני גנץ יאיים על כסאו, וזו גם הסיבה שלבני מאד רוצה בחירות עכשיו כי לפחות אצל גבאי מניותיה שוות מנדטים, כדי לשוב ולהכניס את המקום השביעי בתנועה לכנסת.

אבל נראה שכולם ימתינו, כאמור, עד לסבב הלחימה הבא.