בנט ושקד
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

הימין החדש: בנט משתחרר מהמגזר ומהרבנים

ליו"ר הבית היהודי ושותפתו איילת שקד נמאס מלחץ רבני הציונות הדתית שאוזנם תמיד קשובה בפני נתניהו ואנשיו. הם רוצים לפעול בחופשיות
יואב קרקובסקי, פרשנות
30 בדצמבר 2018
10:26

שחררו אותי מהכבלים. תנו לי להתפרע. זהו בעצם המסר העיקרי של נפתלי בנט, בפרישתו מהבית היהודי, המפלגה שאותה שיקם כשעמד בראשה בחמש השנים האחרונות. בנט קיבל מפלגה של שלושה מנדטים חבוטים ושוליים והגדיל אותה פי ארבעה ב-2013 ל-12 מנדטים. אחר כך חטף מכה וירד לשמונה מנדטים בלבד ב-2015.

אבל לבנט ולשותפתו לדרך, איילת שקד, נמאס. נמאס שכל ויכוח פוליטי שלו מול ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מוכרע לבסוף בידי הרבנים של הציונות הדתית שקו הטלפון שלהם מחובר ללשכת ראש הממשלה, ודלתם פתוחה תמיד בפני נתניהו ושליחיו. נמאס לבנט ושקד שבסוף, כשאיום פרישה שלהם מן הממשלה מוצג בתקשורת, הטלפונים של שניהם מוצפים בלחצים כבירים בסגנון: "אסור לכם לפרוש, לאיים או לסכן את השותפות, כי יש אינטרסים מגזריים שנמצאים בסכנה, כמו תקציבי החינוך הממלכתי דתי, גרעינים תורניים וכו'". בנט רוצה שידיו יהיו חופשיות, הוא רוצה קמפיין נטול לחצים מהמגזר. הוא רוצה הנהגה חופשיה מלחצים אינטרסנטיים.


האכזבה של בנט נובעת בעיקר מניהול משבר "אולטימטום תיק הביטחון". העובדה שרבני הציונות הדתית נכנעו ללחץ שהפעיל ראש הממשלה באמצעות אנשיו, ובהם ראש המל"ל, וההצדעה המיידית של כל המגזר לראש הממשלה אינה מקובלת עליו יותר. הוא מרגיש שמצד אחד בצלאל סמוטריץ' קובע קו חריף וקיצוני, ומצד שני הרבנים וראשי הציבור הדתי לוחצים עליו לספוג ולהימנע מחיכוך עם ראש הממשלה.

אם לא די במשבר הזה, באה השבוע פגישתם של ראש הממשלה עם ראשי מועצת יש"ע. "הוא נוגס לנו בגוש כפי שעשה בבחירות 2015, ואנחנו מוגבלים ביכולת לתקוף אותו", חשב בנט. הציונות הדתית לא אוהבת את המתקפה על ראש הממשלה. זה נתפש כקרב בתוך הנגמ"ש. בנט ושקד הביעו אכזבה מהמתנחלים, וראשי מועצת יש"ע. הם מבינים אותם, ואת הצרכים שלהם, אבל הם לא יכולים עוד לשלם את המחיר. הם רוצים ימין לוחמני ואידיאולוגי, שלא מייצג את המגזר. החינוך הממלכתי-דתי יקבל ביטוי במה שיישאר מהבית היהודי.

לא בטוח שהמהלך הזה יגדיל את הנפח של המחנה הלאומי או שאולי ימחזר את מהלך האירועים שקדמו לנפילת הימין ב-1992. בכל מקרה, אם עד כה דיברנו על הפיצולים של השמאל-מרכז לשברי מפלגות, מעתה אפשר להסתכל גם על ימין המפה ולראות את ההתפרקות. מימין לליכוד: הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי-תקומה, ארץ ישראל שלנו (מרזל-בן ארי-בן גביר), ומפלגת זהות של משה פייגלין.

חופשיים מכבלי המגזר ומפריימריז של מוסדות מפלגתיים יוצאים בנט ושקד לדרך חדשה, שהתכלית העיקרית שלה לבסוף היא ראשות הממשלה. האם בכך הצליחו לאלץ את בנימין נתניהו לחבר אותם לליכוד? אולי. הם מהמרים, כי "רק המעז מנצח", זרק בנט אמש בשיחות סגורות, ובעיקר כי משה קלוגהפט שעמד מאחורי קמפיין 12 המנדטים לפני חמש שנים עם "משהו חדש מתחיל", רוצה לחדש שוב. הציבור אוהב חדש, גם אם החדש הזה מורכב משניים שהם כבר וותיקים על המגרש.