דייב גרוהל

למה אנחנו כל כך אוהבים את דייב גרוהל?

יום הולדת 50 לדייב גרוהל
מערכת כאן
13 בינואר 2019
21:28

דייב גרוהל הוא אחד האנשים הכי אהובים ברוקנרול. בגלל פו פייטרס? בגלל נירוונה? כן, בטח, גם. אבל ממש לא רק. גרוהל הוא כותב שירים מוכשר ופרפורמר בחסד אבל יש בו עוד משהו שגורם לקהל ולמוזיקאים אחרים להסתכל עליו בהערצה. מעין אקס פקטור שמגלם בתוכו חוש הומור, צניעות ורוחב לב. קשה לשים על התכונה הזו אצבע אבל כן ניסינו למפות כמה דוגמאות בולטות מ-25 השנים האחרונות. אז לכבוד יום הולדתו ה-50 הנה הסיבות למה אנחנו אוהבים את דייב גרוהל, שלא קשורות בהכרח למוזיקה שלו.

דייב המתופף

אחת הסיבות הכי טובות לאהוב את דייב גרוהל היא הסירוב שלו להיות חבר בהארטברייקרס של טום פטי. ב-1994, גרוהל, שבדיוק התפרקה לו הלהקה בנסיבות הכי מצערות שיש ובשיא ההצלחה, קיבל הצעה לג'וב מהחלומות - לתופף עם הגיבור שלו. והוא סירב כדי לרדוף אחרי חלום לא מובטח לעמוד בראש להקה משל עצמו. החלום התגשם והיום גרוהל מוכר לנו קודם כל בתור פרונטמן של הפו פייטרס. אבל דווקא מתוך העמדה הזו הוא לא שכח להזכיר לנו את המקורות שלו כאחד המתופפים הכי טובים בעולם. רשימה חלקית של אמנים שהקליט איתם: Killing Joke, Nine Inch Nails, גארבאג', פרודיג'י, אליס קופר וסלאש. וכמובן Queens of the Stone Age. גרוהל תופף עם ג'וש הומי באלבום הפריצה שלו Song for the Deaf וזכורה לנו במיוחד גניבת ההצגה שלו בלהיט No One Knows. עם אותו הומי הוא גם הקים כמה שנים אחר כך את הסופר גרופ Them Crooked Vutures כשגרוהל על התופים והומי על השירה והגיטרה. את מי השניים הביאו לנגן איתם בס? את ג'ון פול ג'ונס מלד זפלין. מפרויקט צד של גרוהל לא ציפינו לפחות.

דייב עושה סרטים

עוד מעט כולנו נתחיל לסכם את העשור הנוכחי ונשים לב שזה היה עשור מצוין לחובבי Music-Mentary, ההצלחה של Sugar Man העלתה את הרף וגרמה למפץ גדול - כולם עלו על הגל כולל דייב גרוהל. כשאנשי מוזיקה מתחילים לחלטר בתחומים שונים כמו בימוי ומשחק אנחנו תמיד מרימים גבה וחושדים עוד לפני שראינו פריים אחד אבל איכשהו במקרה של גרוהל זה היה מתבקש. אחרי אינספור קליפים מרגשים, מצחיקים, כובשים ומושקעים בהובלתו זה נראה כמו המשך טבעי וגרוהל סיפק את הסחורה. זה התחיל ב-2013 עם הסרט המצוין אודות אולפני Sound City האגדיים, אולפנים בהם הוקלטו אינספור אלבומים פורצי דרך (כולל Nevermind של נירוונה). גרהול אף הרחיק לכת ורכש חלק מהציוד ההיסטורי של האולפן רגע לפני שנסגר. השלב הבא היה עליית מדרגה עם הסדרה הדוקומנטרית Sonic Highways, שבה גרוהל ולוחמי הפו עשו כבוד למורשת המוזיקלית של ערי המוזיקה הגדולות בארה"ב. זה לא היה רק לשים זרקור על יוצרים כפי שאנחנו מתורגלים, אלא לעורר דיון מעמיק על החשיבות של אקלים, אדריכלות, תרבות אוכל ועוד, על יצירה מוזיקלית. שני הפרויקטים האלו מיצבו את מעמדו של גרוהל כאוצר היסטורי של הרוקנרול, הדובר והשומר של המורשת המוזיקלית של כולנו.

דייב עושה מעשים טובים

דייב גרוהל אוהב את המעריצים שלו ולפעמים הוא מגשים את החלומות שלהם במחוות חמודות שהופכות לוויראליות – בין אם זה מעריץ בן 8 שהוזמן לשיר איתו את Times Like These, או מעריץ שעלה לתופף את Big Me ועד הסרטון ששבר את הרשת לפני כמה חודשים שבו מעריץ עם איפור של להקת קיס לקח את ההצגה עד הסוף. כשמעריץ איטלקי הקים את פרויקט rockin'1000 ואיגד אלף אנשים לנגן ביחד את Learn to Fly כדי לשכנע את הלהקה להופיע באיטליה, דייב השיב תוך יום בסרטון משלו, באיטלקית, והבטיח שהוא יגיע לבקר. גרוהל הוא הנייס גאי של הרוקנ'רול –הרוקר שמעלה מעריצים לבמה וזורם איתם כשהם מנגנים שירים של מטאליקה או של קווין, הרוקר שמנשק את בתו הקטנה תוך כדי הופעה, ששובר את הרגל בהופעה וחוזר לבמה עם גבס. וכשצריך – אין לו גם בעיה לעצור הכל. בהופעה של Foo Fighters בפסטיבל iTunes באנגליה ב-2011 הוא הפסיק שיר באמצע כדי לעצור מכות בקהל – "אתה לא מגיע להופעה שלי כדי ללכת מכות" הוא קרא לעבר אחד הבחורים בקהל, "אתה מגיע להופעה שלי כדי לרקוד". אחד מהרגעים מעוררי ההשראה של גרוהל הוא הנאום שלו בפסטיבל SXSW בטקסס ב-2013. במשך כ-50 דקות הוא הציג את משנתו כמוזיקאי, העביר ביקורת על תעשיית המוזיקה ובעיקר קרא למוזיקאים בתחילת דרכם להיות נאמנים לעצמם ולזכור שהמוזיקאי הוא קודם לכל - "מה שהכי חשוב זה הקול שלכם, תוקירו אותו, תכבדו אותו, תמתחו אותו ותצרחו עד שהוא ייגמר". שלא ייגמר לעולם.

מאת: ניר גורלי, תומר מולוידזון וגיל מטוס