רה"מ בנימין נתניהו

רה"מ הצליח לחגוג הישג מדיני, ואז מיהר להסתבך עם הפולנים

נתניהו הוכיח בוועידת ורשה שהוא אחד המדינאים המשפיעים בזירה הבינלאומית, אבל לא הצליח להימנע מעימות עם הפולנים • גבאי רשם שבוע מוצלח ועלה בסקרים אחרי הפריימריז • ביש עתיד עלולים לזנוח את הפריפריה עבור כוכבים חדשים • ומה מחפש גנץ אצל ניסנקורן?
יואב קרקובסקי
16 בפברואר 2019
08:42

ועידת ורשה הפכה את ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחד המדינאים הגדולים בזירה הבינלאומית. נתניהו, שלא הרפה מהנושא האיראני, וחזר על המסרים שלו בכל עצרת או"ם ומעל כל במה מדינית בשנים האחרונות, הצליח לשים את איראן בראש סדר היום העולמי. רתימת ממשל טראמפ הייתה הצעד הראשון, פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין הייתה הצעד השני, פריצת הדרך עם עומאן וצ'אד הייתה הצעד השלישי, והוועידה, בהשתתפות מנהיגים ערביים מתונים, היא ההישג האחרון בשורה של הצלחות מדיניות.

הירשמו לפוליטי-כאן, ערוץ הטלגרם של כאן חדשות לבחירות - כל העדכונים והפרשנויות

אולם הישגו של נתניהו הוא לא רק כלפי איראן אלא גם כלפי הפלסטינים. שר החוץ של בחריין, חשף בסרטון שהעלו אנשי הדיגיטל של נתניהו לחשבון היוטיוב של ראש הממשלה – את מה שחברי כנסת ערבים אומרים כבר כמה שנים: הערבים (מנהיגי המדינות המתונות) עזבו את הפלסטינים והם דבקים בנתניהו בשל מלחמתו הבלתי מתפשרת באיראן. הם מעריצים אותו ואת היכולת שלו להשפיע על סדר היום של הבית הלבן. מבחינה בינלאומית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מזמן לא סוגייה בוערת. משטר האייתוללות מדאיג את המדינות הסוניות הרבה יותר מאבו מאזן. איראן מאיימת עליהן, ורק אחד מצליח להפחיד ולהלחיץ אותה.

העובדה ששר החוץ של בחריין מבטא את העמדה הזו בדיוק משרתת את הנרטיב של ראש הממשלה. לא בטוח שהבחרייני רוצה לשרת את הקמפיין של נתניהו, אבל אין ספק שהמסר שלו יככב בקמפיין הליכוד. אין ספק שהישגיו המדיניים יזכו גם הם לזמן אוויר בליכוד TV.

הישגיו של נתניהו במישור המדיני, שאת חלקם מנינו קודם, ועליהם יש להוסיף את ה-מהלך המדיני של הקדנציה: העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, הם בהחלט הישגים להתפאר בהם בקמפיין. מנהיגים של מדינות ערביות שלא חוששים להצטלם לצידו בוועידות בינלאומיות או לארח אותו, כמו בעומאן, אלה הישגים ששום ראש ממשלה ישראלי לא הגיע אליהם מאז יצחק רבין, שנרצח על דגל השלום, ושילם מחירים מדיניים לא פשוטים מבחינת ישראל.

אבל לצד ההישגים הללו, נתניהו עושה טעויות שמצליחות להעיב עליהם. הפצת הסרטון מתוך מפגש שרי החוץ, מתכתב עם הורדת העמימות הביטחונית – נראה כאילו מישהו בסביבת נתניהו מחפש הישגים מהירים ובמזומן. מבחינתו של ראש הממשלה הבחירות הללו הן להיות או לחדול, ולכן הגיוני שיבקש לגבות את ההישגים שלו עכשיו כי אין לו זמן לחכות. אבל, זו בדיוק הסכנה שבמהלך מתן הביטוי הפומבי למה שהיה נהוג לשמור לדלתיים סגורות.

ביום חמישי בערב, בשולי הוועידה, התרחש אירוע שמעיב במעט על המסע המדיני החשוב של ראש הממשלה. במה שנראה כפליטת פה לא מכוונת של ראש הממשלה, נוצר עימות עם הפולנים סביב חוק השואה הפולני שעורר סערה לפני כמה חודשים. עד אתמול בערב נדמה היה שאת המשבר המדיני החמור הזה חצו שתי המדינות בהצלחה. ואז הגיעה פליטת הפה המיותרת.

שוב גירה ראש הממשלה את הרגישות הפולנית, אתגר את החוק הפולני והמשבר התעורר מחדש. נשיא פולין אנדז'י דודה מאיים שראש ממשלת פולין טדאוש מורבייצקי יחרים ועידה של ארבע מדינות שישראל אמורה לארח בשבוע הבא. בישראל, ערב בחירות, זה אולי טוב לנתניהו שספג ביקורת בעבר, וכעת הוא כביכול מתקן במעט, אבל לטווח הרחוק זה רע. נדמה שנתניהו היה זחוח כל כך מהישגיו האמיתיים – ואיבד את הזהירות הדיפלומטית.

מסריט ומתריס 

נתניהו התאהב בסלפי. עד כה זה היה אורן חזן שהשתולל עם הטלפון הנייד, השבוע, כך נדמה, נתניהו שבר את הרשת בסרטונים שנראו כאילו הוא צילם בעצמו. ההופעות הרבות שלו ברשת בעבר היו הרבה יותר מוקפדות, ממלכתיות. השבוע ראש הממשלה, כנראה במצוות אנשי הקמפיין שלו, התחיל להשתולל. סרטונים שמצולמים לאורך, בכל מצב, בפטיו של הבית בבלפור, בפולין, מחדרים סגורים עם שרי חוץ ערביים – וגם בדרך לביקור בבסיס חיל הים בחיפה. נתניהו לא רק מסריט – הוא גם מתריס.

הוא יצא נגד הוראת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לא להצטלם עם חיילי צה"ל, כדי לא לייצר מראית עין של שימוש בחיילים לצורכי קמפיין. נתניהו מחה על ההחלטה ברשתות החברתיות, בסרטון שהעבירה דוברות משרד הביטחון.

והנה נכנסה מפלגת העבודה לתמונה ועטה על הסיפור בשתי ידיים. הם עתרו לוועדת הבחירות המרכזית, וניצחו את שר הביטחון (ושר החוץ וראש הממשלה).

לכאורה הישג שיש להתגאות בו. אז מה עשו במפלגת העבודה? שיגרו את סרטון הקמפיין המדיני של אבי גבאי. בסרטון הזה הוא מצולם בשני פריימים עם.... חיילי צה"ל. ושוב נפלו בעבודה לפיהם של אנשי נתניהו, מה שאסור לראש הממשלה מותר לגבאי? שוב אכיפה בררנית? נפילות מסוג זה, סטנדרט אחד לנתניהו וסטנדרט אחר לאחרים הן המזון המתוק ביותר שיכול נתניהו לקבל. הוא לא צריך הרבה יותר מזה, זו החמאה הכי שומנית שהוא יכול להתפלל למרוח על פרוסת הלחם שלו. אבי גבאי לא הפנים את הערך הזה שנקרא דוגמה אישית. אם אסור לעשות שימוש בחיילים, ועל כך אתם מטרידים את ועדת הבחירות המרכזית, את התקשורת ואת הציבור - תחילו את הכלל גם על עצמכם.

נקודת האל חזור של גבאי

השבוע האחרון היה השבוע הטוב ביותר לאבי גבאי מאז שנבחר לראשות מפלגת העבודה. לא בגלל שהרשימה שנבחרה היא ממש כוס התה שלו. למרות ההישג הפוליטי שלו בדחיקת יריבו איתן כבל למקום לא ריאלי ברשימה, עדיין יש ברשימה שמות שהוא בכלל לא רצה. אנחת הרווחה שנשמעה מגבאי הייתה בגלל הסקרים, שלראשונה זה זמן רב נתנו לו תקווה, שייתכן כי הוא לא יהיה חתום על פטירתה של מפלגת העבודה.

בסקר כאן חדשות שפורסם אתמול בכאן רשת ב, העבודה בראשותו קפצה משישה מנדטים ל-11, כמעט הכפלה. זו פעם ראשונה כבר שבועות ארוכים שהעבודה עולה לנתון דו ספרתי. זו הפעם הראשונה זה הרבה זמן שהדיבור התקשורתי על המפלגה ועל הליך הפריימריז שניהלה היה חיובי ולא שלילי. לרגעים אחדים נדמה היה שניתן להחיות את השלד המפלגתי הזה. השבוע הוא המועד האחרון שבו הוא יכול להביא את הדמות שתשנה את כללי המשחק בבחירות. יש לו שיריון למקום 2 ברשימה. הוא חייב להיות שם גדול מספיק כדי לא לעורר נגדו התנגדות מצד מי שירקו דם בבחירות הפנימיות. מצד שני הוא חייב להיות דמות שוברת שוויון, שתמשיך את מגמת העלייה.

האזינו לפרק ה-7 בהסכת הבחירות "פוליטי-כאן":

ריקוד הקיפודים של מפלגות המרכז

לשבוע הבא מחכים כבר הרבה זמן במערכת הפוליטית. על הרגע הזה דיברנו כבר חודשים. שבוע סגירת הרשימות הוא הדקה ה-90 של החבירות הפוליטיות. זה המועד שבו אסור להירדם בשמירה. ביום חמישי הבא, בשעה 22:00, יסתיים הטקס ולא ניתן יהיה לבצע שינויים ברשימות המתמודדים. אם רוצים חבירות - אהלן וסהלן, אם לא – רוצו לבד נראה מה יקרה. הלחץ בשבוע הזה יהיה, כפי שהיה עד עתה, בעיקר על בני גנץ ויאיר לפיד. השיחות בין השניים בארבע עיניים יואצו – וזמן העשן הלבן הגיע.

כפי שזה נראה כעת – הסיכוי לחבירה בין חוסן לישראל לבין יש עתיד, פוחת, כך לפחות משדרים שני הצדדים. אבל אי אפשר להוריד אותו מהפרק. הם רוקדים את ריקוד הקיפודים, הקוצים מופנים לכיוונו של השותף הפוטנציאלי, ואף אחד לא מוכן להתפשר או לוותר. לשתי המפלגות הסקרים לא החמיאו בשבוע הזה. הנאום הראשון של גנץ החזיק אותו עם קידומת 2 שבועיים, וזה נאה – אבל המגמה כבר נראית כלפי מטה. בסקרי כאן חדשות ניתן לראות את מגמה הירידה. מיד לאחר הנאום הוא השיג 23 מנדטים, שבוע לאחר מכן ירד ל-22, ובסקר אתמול ששודר בכאן רשת ב', הוא כבר עם 20 בלבד. יאיר לפיד מנגד במגמת עלייה ויציבות. הוא התדרדר ל-9 מנדטים, ומאז עולה בהתמדה, אתמול הגיע ל-11 מושבים בכנסת.

שאלת החיבור נבחנת בסקרים כל הזמן. מהסקרים עולה שחבירה לא מצליחה להגדיל את הגוש, ועל פניו לא נראה כאילו מפלגה מאוחדת שכזו יכולה להרכיב קואליציה על פי כללי המשחק המוכרים לנו כעת. אבל מצד שני היא כן חבירה תייצר מומנטום, תחושה בציבור שאולי ניתן יהיה להחליף את נתניהו. איחוד כזה נדרש מבחינת מחפשי האלטרנטיבה לשלטון ולו על מנת לצרוב בתודעת הציבור שהשלטון אינו מובטח לבנימין נתניהו.

בסקרים השבוע ראינו שאיחוד מעלה את שני הצדדים: שכשם שחוסן ויש עתיד עולות לכיוון הליכוד – גם הליכוד גדל. בסקר כאן חדשות מאתמול אפשר לראות כי הליכוד מגיע ל-34 מנדטים במקרה של איחוד במרכז – ואילו האיחוד עצמו שווה 29 בלבד. בסקר מלפני שבוע היה תיקו של 35 מנדטים אם יהיה איחוד כזה.

בהיעדר איחוד קיים מצב שלנתניהו יהיה קל יותר לנצח את הבחירות ולהרכיב את הממשלה. המיומנות הפוליטית שלו תסייע לו בתסריט של אין חבירה, והמערכת הפוליטית לאחר הבחירות תהיה עם מפלגה גדולה אחת בראשות נתניהו, ולצידה מפלגות בינוניות וקטנות. נתניהו הוכיח בעבר שבניהול נכון, כפי שהוא יודע לעשות, אפשר לעשות הפרד ומשול ולפתות אחת או שתי מפלגות לקואליציה בראשותו.

הביטחוניסטים דחקו את אנשי הפריפריה

יאיר לפיד מרגיש כעת עד כמה ותק יכול להוות גם נטל. בעוד שבחוסן לישראל הרכבת הרשימה מתבצעת בשקט, המועמדים לרשימה מוחתמים על הסכמה לשתיקה, מחילים עליהם כללים שאסור להם לדבר עם עיתונאים, אסור להם לתדרך, גם כשמדובר על אנשים שהיו בקשר עם עיתונאים רוב חייהם. ביש עתיד המצב אחר, ובשבוע הבא עוד יוחרף. לפיד גילה כבר אתמול שגם ללא פריימריז הרכבת רשימה היא מהלך לא פשוט. הראשון שביטא את הפגיעה בו היה חיים ילין. לילין נודע שהוא לא משובץ ב-15 המקומות הראשונים – ומקומו צפוי להיות לא ריאלי. ילין נפגע וחש שעשו בו שימוש כאשר מצוקת הדרום הייתה בכותרות, וכעת זרקו. ההאשמה שהטיח ילין בלפיד קשה – גנץ בלבל אותו. הוא רוצה רשימה נוצצת של כוכבים.

לפיד גייס בחודשים האחרונים לא מעט כאלה, האלופה אורנה ברביבאי, המשנה לראש המוסד רם בן ברק, ניצב יואב סגלוביץ', עידן רול. שמות טובים נוצצים, חדשים. אבל יש לו ברשימה גם שמות טובים וותיקים: עפר שלח, עליזה לביא, מיקי לוי, קארין אלהרר, אלעזר שטרן. הוותיקים ישלמו מחיר. לא כולם יצליחו להשתלב ב-11 המקומות הראשונים שנראים כעת הכי ריאליים, ואז אולי כמו ילין גם ותיקים נוספים ברשימת יש עתיד – יצאו נגד המנהיג, הבוחר והמשבץ של הרשימה. אז יגלה לפיד שגם ללא פריימריז הליך הרכבת הרשימה יכול להיות מגעיל, ולעיתים יש לו פוטנציאל פגיעה בתדמית המפלגה ובעיקר של מי שעומד בראשה.

בעוד נתניהו יכול להסתתר מאחורי הליך הפריימריז, מאחורי המנגנון, גם בעיות הספירה לא נדבקו בו. הוא גם דאג להיות האיש הטוב בסיפור הזה וקבע שאם יש בעיית אמינות שיספרו מחדש – כמה שרק נדרש. ללפיד אין מנגנון כזה. כל טענה על הרכב הרשימה, מופנית ישירות אליו. אם הוא מוותר על ילין זה כנראה שעוטף עזה לא חשוב לו. זה היה המסר של ילין אתמול. בינתיים עוד לא ברור מה מידת ההשפעה של הדברים הללו, אבל ראיון שייתן ילין בהמשך מסע הבחירות – עלול עוד ליצור נזקים. וילין לא היחיד.

גם ראש המועצה האזורית גולן, אלי מלכה המוערך מאוד – לא יהיה ברשימה בניגוד למה שהבין בשנה החולפת. בפוסט שהפיץ אתמול הודיע כי ביקש מלפיד לא להשתבץ ברשימה, כי הבין שלא יוכל לקבל תפקיד משמעותי וביצועי. מלכה בניגוד לילין עוזב יפה, ומביע עדיין אמון במסגרת הפוליטית של יש עתיד. אבל ביום אחד ויתר לכאורה לפיד על הפריפריה, גם על העוטף גם על הגולן, וכל זה ביום שבו מוציאה חוסן לישראל באופן רשמי את שמו של אלון שוסטר, ראש מועצת שער הנגב לשעבר, כחלק מהרשימה שלה.

הזגזוג של ניסנקורן

כשמתקרבים לסיום הרכבת הרשימה – צץ שמו של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. הפעם, כך דווח, הוא נודד לכיוונו של בני גנץ. ניסנקורן הוא חבר מפלגת העבודה. הוא התפקד בסך הכל לפני שלוש שנים. רק לפני שנתיים הוא נבחר פעם שנייה. ההתמודדות מול שלי יחימוביץ' לא הייתה לו פשוטה, יצא הרבה מאוד לכלוך משני הצדדים. הוא פעל לבחירתו של עמיר פרץ לראשות המפלגה. הוא פלירטט עם משה כחלון במחשבה אולי לחבור אליו. וכעת הוא מזגזג לכיוונו של גנץ. אי אפשר להתעלם מהעובדה ששניים מיועציו הבכירים ביותר של גנץ, רונן צור ואיתי בן חורין, ניהלו גם לניסנקורן את קמפיין הבחירות. האם יכול להיות שהם אחראיים לשידוך? ייתכן. מה שמחפש גנץ אצל ניסנקורן זה כושר ארגוני שלהסתדרות יש וזאת למרות שאותו מנגנון נחלש מאוד בשנים האחרונות.

הגיע הזמן לשאול את השאלה האם בכלל ראוי שמנגנון הארגון החשוב הזה ישרת מפלגה, בטח כשמדובר במפלגה חדשה. האם חבירתו של ניסנקורן לגנץ, חבירה שטרם נעשתה באופן רשמי, אמורה לחייב מישהו ממנגנון ההסתדרות להתחיל להאמין במפלגתו החדשה של גנץ – ולפעול לסייע לה בבחירות?

במערכת הפוליטית סבורים שפרסום המגעים עם יו"ר ההסתדרות, שכבר צוטט בשיחות סגורות שהוא מעוניין בתפקיד שר ביצועי בכיר, נועדה לשתי מטרות: ללחוץ על לפיד ועל אורלי לוי – תורידו מחירים! המסר המחודד ללפיד מצד גנץ הוא שגם לו יש מנגנון. סוף השבוע הזה יוקדש למיצוי שאלת החיבורים. תשובות חייבות להיות בתחילת-אמצע השבוע הבא.

שתי חזיתות עומדות בפנינו במערכת הבחירות. הראשונה מעבר לפינה סגירת הרשימות, אחריה תמי ימי הניחושים-חיבורים כן או לא. בורסת השמות נסגרת.