ישראל כץ ובנימין נתניהו
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הסערה הפולנית: כץ חיפש הון פוליטי – ונתניהו משלם את המחיר

ממלא מקום שר החוץ היה בטוח שדבריו החמורים על פולין עוברים לו בשתיקה, וזיהה הזדמנות להישג בקרב בסיס המצביעים הימני. התבטאויותיו לא היו נסלחות כך בשום מדינה מתוקנת, ועדיף היה לו לחפש רווח פוליטי במשרד התחבורה במקום במגרש הדיפלומטי • דעה
יואב קרקובסקי
19 בפברואר 2019
13:49

ההצלחה המדינית הראשונה של ישראל כץ כממלא מקום שר החוץ כל כך גדולה, שקשה להפריז ביכולות שלו. כבר מזמן לא הצליח לרשום לעצמו שר חוץ בישראל הישג כל כך מהיר. כניסתו לממשלה וללשכה הריקה במשרד החוץ יצרה שינוי משמעותי מדי. כמה שרים יכולים להתגאות בהישג כזה? אפילו לשר תחבורה, יצירתי וחרוץ ככל שיהיה, לוקח כמה שנים לחולל שינוי, שהרי בניית מחלפים ותכנון מסלולי רכבת לוקחים זמן רב. לטעויות מדיניות, לעומת זאת, יש השפעה מהירה הרבה יותר.

היממה הראשונה של כץ במשרד החוץ נראית מוצלחת כמו ההחלטה שלו להאיץ בהנהלת רכבת ישראל לפתוח את הקו המהיר לירושלים, ככל הנראה עוד לפני שהיה בשל לכך. החלטה שהאפילה על קדנציה שלמה בת 10 שנים במשרד התחבורה, מלאת השקות ופתיחה של מחלפים ותחנות רכבת בכל הארץ. מאותו הרגע, הרכבת לא יורדת מהכותרות - אבל תמיד בהקשרים שליליים.

בעוד שבתשתיות התחבורה מי שמשלם את מחיר ההחלטות הוא ציבור הנהגים והנוסעים, בעולם הדיפלומטי ראש הממשלה הוא זה שמשלם אותו. ישראל כץ טעה לחשוב שלאחר דבריו של נתניהו ביום חמישי האחרון, שפורשו בשגגה כאילו ביקש לאתגר שוב את החוק הפולני, הרסן הותר ואפשר להיכנס בפולנים. כץ היה בטוח שמצא דרך טובה לרשום הישג פוליטי בקרב הבייס הימני.

כץ שוכנע שהוא עשה את הדבר הנכון: נתניהו שתק, לא זימן אליו את ממלא המקום הטרי שטרם חימם את הכיסא שלו לשיחת בירור, ולא תבע ממנו התנצלות. העניין הזה כשלעצמו מעורר הפתעה גדולה: כמה הבהרות הוציא ראש הממשלה לאחר אמירה מוטעית שיוחסה לו ביום חמישי בערב, רק כדי לשמור על יחסים סבירים עם ממשלת פולין. כמה אנרגיה ומאמץ השקיעה ממשלת ישראל ומשרד החוץ, נטול השר, בשנה החולפת למען שיפור מערכות היחסים בין שתי המדינות כתוצאה מהחוק הפולני.

גם אם "חוק השואה" שגוי - לפולנים יש טיעונים צודקים

ועכשיו לעובדות. באירופה הייתה אנטישמיות לאורך מאות שנים. זה לא שינה את העובדה שהריכוז היהודי הגדול בעולם היה באירופה. גם בפולין היו אירועים אנטישמיים לאורך שנים, ועדיין הריכוז היהודי הגדול בעולם ערב מלחמת העולם השנייה – 3.3 מיליון יהודים - היה דווקא בפולין. אם ליהודים היה כל כך רע שם, סביר להניח שהם לא היו נשארים כל כך הרבה שנים.


חוקרי אנטישמיות טוענים שלו היו סקרים שבודקים את דרגת הסיכון של הקיום היהודי באירופה בתחילת המאה ה-20, ייתכן מאוד שנורת האזהרה האדומה ביותר הייתה דולקת דווקא במערב היבשת, ולא בפולין. אפילו לאו דווקא בגרמניה. סיפורו של אלפרד דרייפוס בצרפת של תחילת המאה משקף עד כמה האנטישמיות הצרפתית הייתה מוטבעת אפילו בדרגי הממשל והצבא.

"החוק הפולני אמנם נועד לשרת את הנרטיב בוורשה, אבל הפולנים אכן היו קורבן של הנאצים: מדינתם נכבשה, והצבא הפולני נלחם כמעט חודש נגד הוורמאכט הגרמני - הרבה יותר מכל מדינות מערב אירופה"

רק לאחר מלחמת העולם השנייה קמה לתחייה פולין, שחולקה ב-1795 בין שלוש מעצמות: רוסיה, פרוסיה ואוסטרו-הונגריה. כשקמה מחדש, זה היה כרפובליקה דמוקרטית. בסיים, הבית התחתון של הפרלמנט הפולני, שגובש בראשית שנות ה-20 היה ייצוג יהודי לא קטן, כולל מפלגה שמיוצגת גם היום בכנסת ישראל: אגודת ישראל.

החוק הפולני משרת את הנרטיב של השלטון בוורשה, ואולי הוא היה טעות. אבל אסור לקחת לפולנים את הטיעונים הצודקים שלהם. הפולנים היו קורבן של הגרמנים. מדינתם נכבשה, ובמשך חודש ימים כמעט לחם הצבא הפולני בוורמאכט הגרמני - הרבה יותר מכל מדינות מערב אירופה שנפלו תחת קלגסי הנאצים כמעט ללא קרב. ממשלת פולין הגולה הפעילה שורה ארוכה של מחתרות ופרטיזנים בפולין ובכל רחבי אירופה, לצדן של בנות הברית נגד הגרמנים.

הפולנים מונים שישה מיליון פולנים שנרצחו, נטבחו והוצאו להורג במחנות ההשמדה, ביערות ובמרידות. שלושה מיליון מהם יהודי פולין, ושלושה מיליון מהם פולנים קתולים. בתורת הגזע הגרמנית תייגו הנאצים את הפולנים כעבדים לגרמנים. הפולנים לא לקחו חלק בהשמדה וברצח פעילים במחנות ההשמדה, הריכוז, העינוי והעבודה. במחנות הללו הם לקחו ליטאים ואוקראינים, ולא פולנים, לשמש כשומרים. הפולנים היו שם אסירים לצד היהודים ובני לאומים אחרים.

משטר הכיבוש הגרמני בפולין הטיל שלטון אימים במדינה הכבושה. החוקים הגזעניים נגד היהודים היו קשים מנשוא, ותכליתם - דה-הומניזציה שמטרתה חיסול ומוות. הפולנים חיו במשטר טוטליטרי קשה ואלים. החוקים כלפי הפולנים היו קשוחים. מי שנחשד כמציל יהודים הסתכן בשלום חייו, חיי משפחתו וכל סובביו; ואילו מי שהסגיר, זכה בזכויות יתר. מחיר ההסגרה בתנאי חיים קשים כל כך של רעב, פחד וטרור, היה מפתה. מנגד, הצלת חיים הייתה מסוכנת עד מאוד. ובכל זאת, 7,000 מבין חסידי האומות העולם הרשומים הם פולנים. הקריטריונים שהנהיג "יד ושם" לתעודת חסיד אומות עולם כל כך קשוחים וקשים, עד שאוסקר שינדלר, שהציל לא פחות מ-1,500 יהודים, הוכר באופן מלא רק לאחר יציאת הספר "רשימת שינדלר".

מה שעשה ישראל כץ חמור. דבריו של ממלא מקום שר החוץ לא היו עוברים בשום מדינה נורמלית ללא בירור אצל ראש הממשלה, ודרישה חד משמעית שיבהיר את דבריו ויתנצל. לא כך צריך לנהוג הדיפלומט מספר אחת של מדינת ישראל, גם אם הוא ממלא מקום בלבד. את ההון הפוליטי שיקצור בתיק אחר, התחבורה למשל. בעיית הפקקים נפתרה כבר?

תגיות:
ישראל כ"ץ