דונלד טראמפ
צילום: אי-פי

מתנה לחג: כך ייעשה לאדם שהבית הלבן חפץ ביקרו

רגע לפני הישורת האחרונה של הבחירות, הדוד מאמריקה שולף שפן מהכובע • גנץ ינאם בוועידת איפא"ק, אך נתניהו וטראמפ שוב ישתלטו על סדר היום • אחרי שהמושכות עברו ללפיד - האם בכחול לבן נזכרו לשנות את הקמפיין מאוחר מדי?
יואב קרקובסקי
22 במרץ 2019
14:48

הישורת האחרונה של בחירות 2019 כבר כאן. מה שהתחיל כמשאל עם - האם בנימין נתניהו יכול להמשיך לכהן כראש הממשלה תחת שורה של כתבי אישום - הפך למופע הקסמים של הקמפיינר הטוב ביותר במערב. אין מכשול שהוא לא חצה, אין מהמורה שהוא לא שיטח, אין הכפשה שהוא לא פספס. כל הכלים בתזמורת שלו עובדים היטב, הגראנד פינאלה עוד לפנינו. נתניהו הוא וירטואוז בחירות. תקופת קמפיין היא תקופת שיא בכל כהונה שלו. הוא יודע יותר טוב מכולם מה עובד, מה מניע את הבוחרים אל הקלפיות, ולא פחות חשוב מכך - מה מרתיע אותם.

שתי נקודות ארכימדיות במערכת הבחירות הזו נחזו מראש: האיחוד בין מפלגות המרכז וכתב החשדות נגד ראש הממשלה. שניהם נמוגו כלא היו. מה שהתחיל כהשערה הפך אמש לעובדה - נתניהו שלף עוד שפן מהכובע כשחברו הקרוב העניק לו מתנה מדינית ואלקטורלית, שבכחול לבן יתקשו מאוד להתמודד איתה. על מעט מאוד דברים יש קונצנזוס ישראלי מובהק: על ירושלים, על בקעת הירדן, ועל רמת הגולן. שניים מהשלושה העניק טראמפ לנתניהו בשנה אחת. את הגולן הוא נותן לו בתזמון מצוין, רגע לפני הישורת האחרונה של הבחירות.

נשיא ארצות הברית הפך לתורם הגדול ביותר לקמפיין נתניהו, וכשהוא רוצה משהו - הוא עושה הכל כדי להשיג אותו. טראמפ רוצה עוד קדנציה של נתניהו והוא מתגייס באופן מלא לטובת העניין. בשבוע הבא יגיע הקמפיין של נתניהו לשיאו, כשראש הממשלה המכהן ידבר אלינו באנגלית מארצות הברית, יזכה לסיקור תקשורתי מדיני בכל העולם, ויאותת לבוחרים כאן בישראל - "תחשבו פעמיים מי אתם רוצים שימשיך להצעיד את ישראל בזירה המדינית".


בני גנץ יצא כבר הבוקר לארצות הברית לקחת חלק בוועידת איפא"ק. לצערו, ביקור הבכורה שלו בקהילה היהודית כמי שמתמודד מול נתניהו ייעלם, כשבדיוק באותה שעה בה ינאם - נתניהו יוועד עם טראמפ, ויקבל ממנו בשידור חי את ההכרה האמריקנית על רמת הגולן. לא משנה כמה עתירות יעבירו ראשי כחול לבן לוועדת הבחירות המרכזית שלא להעביר את האירוע בבית הלבן בשידור חי, כותרות החדשות בשעה שמונה בערב, הפושים בסלולר וכותרות העיתונים בבוקר - יעסקו בנתניהו. גנץ יקבל את השאריות. נתניהו וטראמפ שוב ישתלטו על סדר היום. אפקט הגולן עשוי למחוק באופן סופי את כל הפרשות הפליליות שנתניהו מסובך בהן, למורת רוחם של כחול לבן.

השלב הבא בקמפיין הליכוד עשוי להיות חגיגת הריבונות הישראלית בגולן. את אירוע הסיום של הבחירות יהיה נכון מבחינת נתניהו לקיים על פסגות רמת הגולן, בבירת החבל קצרין. מהלך שאותו עשה לפני 20 שנה אחד, אהוד ברק שמו. שם הוא סיים את מערכת הבחירות שלו ובה הוא ניצח את בנימין נתניהו.

בכחול לבן מנסים לחשב מסלול מחדש

השבוע הפוליטי הזה היה שבוע הירידה נמוך של שתי המפלגות. נבואתו של אראל מרגלית על שימוש פוליטי ציני בפריצה לסלולרי של גנץ התאמתה כמעט לגמרי. מרגלית כתב בעמוד הפייסבוק שלו, כי מרגע שהתחילו לדבר על הפריצה לנייד שלו - זה יהפוך לכלי הנשק העיקרי של הליכוד נגדו. זה יתחיל מדיבורים על חוסר זהירות, על חשיפה לסחטנות ואחר כך הפצת שמועות על התוכן המביך. הוא הרחיב ואמר שזה יתחיל ממעגלים חיצוניים למערכת הפוליטית, יעבור לשורה של חברי רשימה ויגיע לבסוף למתקפה אישית שיעשה ראש הממשלה על גנץ. כל השלבים הללו קרו, מי שרוצה לקרא את התסריט המלא שיפתח את הפוסט של מרגלית מיום שישי שעבר: 

נתניהו עשה בפרשה הזו שימוש משוכלל, כולל ניסיון לזרוע ריבים פנימיים בצמרת כחול לבן: "מה יש לך להסתיר, בני גנץ?" שאל השבוע במפגיע נתניהו, "למה הסתרת את הפריצה מחבריך להנהגה?". בינתיים - על פניו - נראה שלפיד, יעלון ואשכנזי מגבים את גנץ. השאלה היא מה כלי הניצחון שהם יכולים לשלוף שבועיים וחצי לבחירות.

בכחול לבן שינו באופן דרסטי את הקו התקשורתי שלהם. מהעלמת הבכירים, ושתיקה שהפכה גימיק לא מוצלח של בני גנץ - למתקפה תקשורתית רחבה. כל היום אירוע תקשורתי. במקביל, ניכרת טביעת האצבע של מנהל הקמפיין החדש, יאיר לפיד. מרגע שלקח את המושכות, הנושא עבר לפרשות נתניהו, ובעיקר חזרה לפרשת הצוללות, תיק 3000, ומתקפה אישית כוללת על נתניהו. השבוע כבר לא ראינו את החבר'ה משחקים שש בש, אלא מתראיינים תחת כל מיקרופון רענן.

את השינוי בקו הקמפיין יש לזקוף לזכותו של לפיד. עד כניסתו לתפקיד מנהל הקמפיין, נזהרו ראשי כחול לבן בכבודו של ראש הממשלה. הם סברו כי מתקפה אישית חריפה נגדו, תמנע ממצביעי ימין רך לעבור אליהם. מדיניות דומה נקטו הרצוג ולבני בבחירות הקודמות. ההתלבטות העיקרית שלהם רוב הקמפיין היתה אם לתקוף חזיתית את ראש הממשלה או לא. התחושה במערכת הפוליטית היא שמתקפה על נתניהו פוגעת במי שמזדהים כמצביעי ימין.

אבל פה טמונה הטעות הקריטית של מנהלי קמפיין כחול לבן. רק כאשר נפתלי בנט תקף בחריפות את ראש הממשלה, בבחירות 2013, הוא הצליח להפוך את הבית היהודי החדש למפלגה דו-ספרתית עם 12 מנדטים. כאשר חיבק את נתניהו בבחירות 2015 - ירד לשמונה. גם אריה דרעי שחיבק את נתניהו לפני ארבע שנים, איבד מכוחו הפרלמנטרי. לעיתים אין מנוס ממתקפה אישית. נתניהו הרי לא לוקח שבויים ולא מוותר. משום מה כל מי שמתמודד מולו, נוהג בו בזהירות - ומפסיד.

מי שמסתכל על הקמפיין של כחול לבן לא יכול להרגיש נוח נוכח התחושה של היעדר תשוקה, היעדר רצון לנצח. נראה שהחברים באו ליהנות ולא מוכנים ללכלך את הידיים. במקום שהביטחוניסטים, שיודעים להסתכל בכוונת ולפגוע במטרה, יפגעו בנתניהו - מי שמצליח לעשות זאת טוב מהם הוא דווקא יאיר לפיד. הוא היחיד שמשדר רעב לניצחון. כעת המפתחות אצלו, אבל זמן יקר מדי הלך לאיבוד בקמפיין חובבני.

רבותי ההיסטוריה חוזרת

כך ייעשה לאדם שהבית הלבן חפץ ביקרו. עד חצי המלכות - אם לא יותר מזה. ארצות הברית היא מעצמה שבאופן מסורתי ובניגוד להצהרות הרשמיות, מתערבת בבחירות בישראל. בשנות ה-90, היחסים בין ראש הממשלה יצחק שמיר לבין הנשיא ג'ורג' בוש האב היו מעורערים עד מאוד. סביב מלחמת המפרץ, ומאוחר יותר חילוט הערבויות האמריקניות, במסגרתן כל דולר שהושקע בשטחים ירד מהסיוע הביטחוני של האמריקנים לישראל. השיא היה כפיית ועידת מדריד על ראש הממשלה שסרב לכל יוזמה מדינית. הלחץ של בוש אולי לא הכריע את בחירות 92', אבל הוא רק הוסיף למסה הקריטית שהביאה לבסוף את חילופי השלטון וניצחונו של יצחק רבין בבחירות.

לעומת שמיר, רבין היה אהוד על האמריקנים. הוא הביא רוח חדשה והנשיא בוש שינה מיד את האופן שבו הוא התייחס לישראל. מחליפו, ביל קלינטון, העריץ את רבין, שיחד עם שמעון פרס גם נתן את התמורה. הם יצרו פריצת דרך מדינית אמיצה מבחינתם. קלינטון ידע לשלם באופן נאה ביותר, הוא חיבק את ישראל ואת ממשלת רבין-פרס.

רצח רבין היכה בהלם את קלינטון. הוא הגיע להלוויה, חיבק את העם בישראל, וחשב שסיוע שלו לקמפיין הבחירות של פרס יכול אולי להועיל. בצעד נדיר ערב בחירות הוא הגיע לישראל שוב, לוועידה נגד הטרור, וניסה להעניק לראש הממשלה פרס גב רחב ככל שיכול היה, אבל בסקרי העומק התגלה שהניסיון לא סייע לפרס - אלא דווקא פגע בו.

לא שכח את הימים הצוננים תחת אובמה. נתניהו עם הנשיא טראמפ (צילום: אי-פי)

סקר שביצע באותם הימים הסוקר יוסי ודנה מ"שווקים פנורמה", הראה כי הציבור הישראלי ראה בהתנהגותו של קלינטון התערבות של ממש בבחירות בישראל. אחרי שנכווה מהניסיון הזה, בבחירות שבאו לאחר מכן במאי 99', קלינטון לא התערב. הוא בוודאי לא הצטער על חילופי השלטון בישראל ושמח בהפסדו של בנימין נתניהו.

ג'ורג' בוש הבן חיבק בעוצמה רבה את אריאל שרון, הוא אהב אותו, הביא אותו לחווה בטקסס, בוש עצמו הגיע לארץ. היחסים בין שני המנהיגים עשו טוב לשניהם. בוש לא התערב בבחירות, אבל הוא בהחלט חיבק חיבוק אמיץ את מחליפו של שרון, אהוד אולמרט.

נדמה שהחיבוק שמעניק טראמפ לשותפו האסטרטגי נתניהו, גדול וחזק יותר משל קודמיו. מה שטראמפ נתן לנתניהו בקדנציה אחת, גדול יותר מכל מה שקיבלו קודמיו גם יחד. הפעם, כך נראה, יכולה להיות לזה השפעה קריטית על תוצאות הבחירות. נתניהו לא שכח את הימים הצוננים תחת ממשל אובמה. לא רק שלא הייתה שם כימיה, אלא סלידה של ממש. אובמה העניש את נתניהו - אבל טראמפ פיצה, ובגדול.