בחירות 2019
צילום: נתי שוחט, פלאש 90

כאן דעה | מדוע לא מדברים על סדר היום הכלכלי בבחירות 2019?

ראש הממשלה ושר האוצר אומרים לנו ש"הכלכלה פורחת", אבל מעבר לפינה יש שנה של קיצוצים והעלאות מסים. הפתרון של הפוליטיקאים הוא להעמיד פנים שזה לא קורה. צליל אברהם על השיח הכלכלי החשוב שפשוט לא קיים במערכת הבחירות הנוכחית
צליל אברהם
07 באפריל 2019
14:42

מערכת הבחירות שמסתיימת בימים אלה היתה מערכת הבחירות הכי פחות כלכלית בעשור האחרון. ב-2013, במערכת הבחירות הראשונה שאחרי המחאה החברתית, יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' התחרו על הקולות של בוגרי האוהלים ומוכי יוקר המחיה. גם ב-2015, ולמרות צוק איתן, "העבודה" הציגה קו סוציאל-דמוקרטי מובהק, ו"כולנו" חרתה על דגלה את המלחמה ביוקר המחיה, בריכוזיות ובמשבר הדיור, וזכתה בעשרה מנדטים.

לעומת זאת, בבחירות 2019, נראה שכמעט כולם התרחקו מכלכלה כמו מאש. פוליטיקאים זרקו בראיונות ש"מערכת הבריאות קורסת" והמשיכו הלאה, ואפילו כחלון, שבמשך ארבע שנים ניהל קמפיין כלכלי והתגאה בתכניות כמו "נטו משפחה" ו"מחיר למשתכן" בציפייה שמצביעיו יגמלו לו עליהן, חתך פתאום לקמפיין תדמית משונה על "ימין אמיתי" עם תמונות של מנחם בגין.

אז למה זה ככה? הממשלה הנוכחית היתה רוצה אולי לטעון שהפסקנו לדבר על כלכלה כי לא צריך. כי הכלכלה צומחת והאבטלה בשפל. אבל הנתונים היפים, שראש הממשלה ושרי הליכוד אוהבים להתגאות בהם, מטעים.

"ההצהרות על מצבה המעולה של הכלכלה נכונות אם מסתכלים על המציאות דרך פילוסופיית זן, שמתמקדת ברגע ואומרת לעצמה שהעתיד לא קיים. אבל אם לא יהיו הפתעות גדולות, העתיד הוא שעוד שנייה הטוב הזה הולך להיגמר."

ראשית, כל הבעיות הכלכליות שהציבור הישראלי מחה עליהן עדיין קיימות. נכון, יוקר המחיה ירד מעט, הודות לפעולות הממשלה בשנים האחרונות, והשכר, בכל השכבות, חזר לעלות. אבל המחירים כאן עדיין גבוהים מאוד ביחס לרוב מדינות ה-OECD, השכר עדיין נמוך יחסית, וההוצאה הממשלתית על בריאות, חינוך ושירותים חברתיים נמוכה. בנוסף, משבר התחבורה והתורים הארוכים במערכת הבריאות החמירו בשנתיים האחרונות ותפסו מקום כה גדול בשיח הציבורי והתקשורתי, שניתן היה לצפות שהן יהפכו לנושא של הבחירות - אבל אף מפלגה לא הרימה את הדגל.

האזינו להֶסְכֵּת מיוחד של "חיות כיס": לאן נעלם השיח הכלכלי בבחירות?

ייתכן שזה קרה כי יש נושאים דחופים יותר כרגע על הפרק, גם לדעתם של הפוליטיקאים וגם לדעת המצביעים - המאבק על בג"צ ודמותה של הדמוקרטיה הישראלית תחת שלטון נתניהו. גם הצורך של המפלגות ושל התקשורת להפגיז באייטמים הזויים ככל האפשר על מנת להציף את הפיד הביא לנו שלל מפוקפק של סרטוני מסאז' ברגליים, האשמות בסטאליניזם ושיחות עם ציפורים, על חשבון שיח על מדיניות. אבל ייתכן שיש עוד סיבה - פוליטיקאים נמנעו בכל הכח לדבר על כלכלה, דווקא כי זה הרגע הדחוף ביותר לדבר עליה.

ההצהרות על מצבה המעולה של הכלכלה נכונות אם מסתכלים על המציאות דרך פילוסופיית זן, שמתמקדת ברגע ואומרת לעצמה שהעתיד לא קיים. אבל אם לא יהיו הפתעות גדולות, העתיד הוא שעוד שנייה הטוב הזה הולך להיגמר. בניסיון לרצות את הציבור, ואולי אף את האידיאולוגיה של עצמו ושל מפלגתו, כחלון הרחיב את ההוצאה על דיור, תשתיות, תחבורה ובריאות. ובניסיון לרצות את הציבור אפילו עוד יותר, לפי הדו"ח השנתי של בנק ישראל שפורסם בשבוע שעבר, ההוצאות האלה לא עלו בקנה אחד עם גביית המסים בשנת 2018.

במלים אחרות - הממשלה הוציאה יותר ממה שהיא תכננה להוציא, ולא דאגה להכניס עוד מסים כדי לפצות על כך. לכך מצטרפות הערכות על האטה בצמיחה, מה שעלול גם להפחית את גביית המסים. המשמעות של כל הנתונים האלה הם שמי שייכנס למשרד האוצר אחרי הבחירות ימצא שם בור, שאותו יהיה עליו לסגור באחת משתי דרכים: העלאת מסים או קיצוץ בשירותים החברתיים, וסביר יותר להניח - שניהם.

למפלגת "כחול לבן" יש אמנם מצע כלכלי, אבל הם מפחדים לציין מאיפה באמת יגיע הכסף -

 

האם הפוליטיקאים לא יודעים את זה? בוודאי שהם יודעים. מפלגת "כחול לבן" הצהירה שנעזרה בצוות של מאה מומחים כדי לכתוב את התכנית הכלכלית שלה; סביר להניח שבין המאה נמצאו כמה שיכלו לנתח את הנתונים האלה. אבל אף פוליטיקאי, כמובן, לא רצה להודיע בזמן קמפיין בחירות שהדבר הראשון הוא יעשה זה לקצץ שירותים או להעלות מסים. וכדי לא להיתפס בשקר, הם העדיפו פשוט להתחמק מזה.

ממש מעבר לפינה נמצאות החלטות קשות על סדר העדיפויות שלנו - אבל במקום לנהל דיון על מה חשוב יותר ועל מה עלינו לוותר, אנחנו דוהרים אל הקיר, נישאים על סיסמאות כמו "המשק צומח". בעוד כמה חודשים, כשנהיה שקועים בשיח של גזירות כלכליות, לא נבין מאיפה זה בא לנו, וזה יהיה מאוחר מכדי להחליט.

לפרקים נוספים של ההֶסְכֵּת הכלכלי "חיות כיס" >>