בנימין ושרה נתניהו בנאום הניצחון

נתניהו הוכיח שוב: אין קמפיינר טוב ממנו בעולם המערבי

במעון ראש הממשלה חגגו לא רק את הניצחון המהדהד, אלא גם את מפלתו של בנט • ראשי כחול לבן הבינו בדרך הקשה שהישראלים זזים רק ימינה • גבאי רצה להחזיר את המצביעים הביתה - אבל הם חיפשו מחסה אצל גנץ | פרשנות
יואב קרקובסקי
10 באפריל 2019
11:16
עודכן ב 14:26

לא יכול היה להיות בוקר מתוק מזה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולרעייתו: לא רק שניצח בבחירות ניצחון מהדהד, האופוזיציונר מבית - נפתלי בנט - נשאר בבית. בשיחות סגורות שקיים ראש הממשלה בימים שלפני הבחירות, הוא הבין שהגדילה שלו מעבר ל-30 המנדטים שהיו לו לאורך כל הקמפיין, תהיה על חשבון אחת ממפלגות הלוויין שלו. נתניהו נשאל אם היה רוצה שהמפלגה שתשלם את המחיר תהיה הימין החדש. הוא גיחך, אפילו צחק. אולי הייתי רוצה - אבל זה לא המצב. גם בתמונת הסקרים של נתניהו - בנט ושקד היו חלק מהגוש. הבוקר הוא כבר ממש לא צריך להיות מוטרד משאיפותיו הפוליטיות של שר החינוך, אוטוטו לשעבר.

נפתלי בנט, שאתגר את נתניהו מימין לאורך כל הקדנציה והטיל ספק בכשירותו לכהן כשר הביטחון, משלם את מחיר הפתיל הקצר שלו. הוא לא היה סבלני מספיק, בוגר מספיק, או קשוב מספיק למצביעי המחנה שלו. הוא הבטיח להגדיל את המחנה של הציונות הדתית, דיבר על 10 עד 12 מושבים לימין החדש, שיצטרפו לעוד מנדטים שהבית היהודי הנטוש יניב. אבל הציונות הדתית לא הייתה מסוגלת לקבל את הבגידה. איחוד מפלגות הימין יגיע לכדי שישה מושבים בזכות ההסכם עם ראש הממשלה - והימין החדש בחוץ. נתניהו לא יכול להסתיר את שמחתו נוכח התוצאה הזו.


בנימין נתניהו מוכיח פעם נוספת שאין קמפיינר טוב ממנו בכל העולם המערבי. הוא יודע מה בוחריו רוצים, הוא יודע מה מפעיל אותם והוא יודע לעשות את זה לגמרי לבדו. אפקט מנדלבליט - שעוד צפוי ללוות אותנו בשבועות הקרובים עד קיומו של השימוע, לצד הפרסומים הצפויים מתוך תיקי החקירה שיופשרו מהיום לעורכי הדין - נעלם לחלוטין. אם הבוחרים הושפעו מן הפרסומים, הם הצביעו במעטפותיהם ונתנו את אמונם לראש ממשלה שראש התביעה הכללית החליט להעמידו לדין כפוף לשימוע בשוחד, ובשני אישומים שונים של מרמה והפרת אמונים. מבחינת נתניהו המשימה הושלמה: הוא קיבל את קואליציית החלומות שלו ללא בנט, וגם את אמון הציבור שכל כך רצה. עם האמון הזה הוא יגיע חמוש ליועץ המשפטי לממשלה ביום פקודה. לא בטוח שזה יעזור משפטית - אבל בוודאי יסייע לו ציבורית.

אחרי בחירות 2015 נתניהו חש אופוריה. הוא הרגיש שהגיע ל-30 המנדטים לבדו, ללא סיוע של ממש מאיש מחברי סיעת הליכוד. הפעם ההישג רשום על שמו באופן עוד יותר גדול, זוהר ומנצנץ. הוא היה הקמפיינר לבדו - ללא חברי סיעה, אבל גם ללא אנשי מקצוע. נתניהו הפגין את כל כישורי השיווק שלו ואת המיומנות הפוליטית הבולטת. הפעם ההישג הועצם - כבר לא 30 מנדטים, אלא 35. הישג אדיר שעשוי להפוך אותו לחזק הרבה יותר גם נגד שותפיו הקואליציוניים הישנים והמוחלשים.

המיזם הפוליטי העיקרי של בחירות 2019 הצליח כל כך - עד שנכשל. לא היה מנוס מאיחוד של יש עתיד, חוסן לישראל ותל"ם. המומנטום הציבורי והחלטות היועץ המשפטי לממשלה חייבו את גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי לקבל את ההחלטה לרוץ יחד. לו היו רצות כל אלה בנפרד - נתניהו היה יכול לשאת את נאום הניצחון שלו כבר בשעה 22:30, ולא להמתין עד שתיים לפנות בוקר. הם הגדירו "אין ימין ואין שמאל, ישראל לפני הכל" כסיסמה של תחילת הקמפיין - ובכך מחקו את השמאל הישראלי לחלוטין. הם נתנו פייט גדול, אבל מהר מאוד הבינו - התנועה בין הגושים כלל לא זזה. גוש הימין לא קטן באופן משמעותי, וממנו לא מגיעים בוחרים חדשים לגוש המרכז-שמאל. נתניהו עלה על הנוסחה הזו כבר מזמן, יאיר לפיד כבר הבין את זה בבחירות הקודמות, גבאי למד את זה על בשרו הפעם. עכשיו זה תורם של ראשי כחול לבן להבין שהתנועה בישראל נעה בנתיב הימני. אין מעברים לשמאל.

הכישלון המהדהד בפוליטיקה הישראלית - שמו אבי גבאי, כך מדברים כעת בכירי המפלגה שבראשה הוא עומד. גבאי הצליח להביא את העבודה לשפל שלא היה כדוגמתו. פריימריז בעוד שנה וחודשיים כבר לא ממש יעניין מישהו. הטעות היסודית של גבאי היתה בחצי השנה הראשונה שלו. גורמים במפלגה הגדירו את החלק הראשון של הכהונה שלו ככישלון חרוץ. כחול לבן אולי היו מעורפלים, אבל התחרות עם הזגזגנות של גבאי היא זו שגרמה לבייס הפוליטי שלו להיעלם.


זה התחיל מתקווה גדולה בת 22 מנדטים בסקרים רגע לאחר שנבחר, אבל אז החלו אמירות שתכליתן להביא קולות מן הימין. הוא טען שכל מי שלא מביא קולות מן המחנה השני - לא צריך להיות בעשירייה הראשונה. אחר כך טען שניתן להגיע להסדר מדיני ללא פינוי התנחלויות, והאשים את השמאל בעיוורון ובקיבעון מדיני. איש לא שוכח לו את הציטוט מדברי נתניהו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" - משפט שאותו שב והצדיק. הבייס נמוג ובוחרי העבודה חיפשו בית אחר. זה היה אך טבעי שהם ימצאו בית בכחול לבן. גורם פוליטי בכיר במפלגה אמר אתמול כי כשהסיסמה של העבודה היא "חוזרים הביתה" - כחול לבן מרגיש להם בית הרבה יותר טבעי.

עוד פיצול שכשל הוא פיצול הרשימה הערבית המשותפת. מ-13 מושבים משפיעים בכנסת היוצאת - הצליחו נבחרי הציבור הערבי לאבד שלושה ולסכן את אחת הרשימות שנגעה באחוז החסימה. גם ברשימה המשותפת זו לא הייתה רק אידיאולוגיה אלא הרבה מאוד אגו ששיחק תפקיד בהחלטה לרוץ בנפרד. אחמד טיבי קיבל את מה שהוא רצה והוכיח שהוא הפופולרי מבין חברי הכנסת, אבל זה יגרום לו להסתפק בשבעה מושבים בלבד, ולחלוק אותם עם סיעת חד"ש.

מי שניצח בגדול הוא אריה דרעי. הסקרים לאורך השנים לא מצליחים לנבא נכונה את מצבה של ש"ס, והיא תמיד מטעה את הסוקרים. ההערכה המוקדמת של דרעי וראשי ש"ס - שישמרו על כוחם אם יהפכו את הישגיהם בבחירות המקומיות לאלה של הארציות - התאמתה, והסוררים לא הצליחו לקלוט את זה. ש"ס, ששילבה בין קמפיין געוואלד לבין מיצוי הכוח הפוליטי האמיתי שיש לה בעיקר ביישובי הפריפריה, היא אחת מההפתעות הגדולות של בחירות 2019 - בעיקר משום שקשה מאוד למדוד את בוחריה.