צילום: נתי שוחט, פלאש 90

שש תשובות לשאלה אחת: איך החרדים קונים דירה לכל ילד

אם תשאלו חרדים איך הם מצליחים לקנות דירות לשבעה ילדים, הם יגדירו את העניין כנס גלוי. האמת היא שמדובר בנוסחה רגישה ומסוכנת, שלא ברור כמה זמן תחזיק מעמד, המשלבת הלוואות, משכנתא, חיסכון קיצוני ופשרות גדולות על איכות החיים. הכלכלה הסודית של החרדים, כתבה שלישית בסדרה
עקיבא ווייס
05 בדצמבר 2016
14:08

ככה נראה חדר ילדים בבית של משפחה חרדית בירושלים.

צילום: עקיבא ווייס

ישנים פה שישה ילדים. זה מראה טיפה יוצא דופן במגזר החרדי, אבל לא מאוד. תסתכלו על החדר הזה, למשל – המיטה התחתונה נפתחת לארבע מיטות, ובחדר הזה ישנות חמש ילדות.

זה חדר ילדים מאולתר בדירת שלושה חדרים בירושלים.

צילומים: עקיבא ווייס

התמונות האלה נראות משונה למי שרגיל לאורח חיים של ילד או שניים בחדר, אבל במגזר החרדי הן לא יוצאות דופן. החרדים קונים דירות קטנות וצפופות יותר – אבל לפחות יש בית.

אבל בשנים האחרונות, התמונה השתנתה. התחילו לראות במגזר החרדי דירות כמו אלה:

צילום: עקיבא ווייס

זו יחידת דיור בחניון בשכונת גני גאולה בירושלים, שלוש קומות מתחת לפני האדמה.

תופעות כאלה אפשר לראות כמעט בכל רחוב בבני ברק או באזורים החרדיים של ירושלים: יחידות דיור מאולתרות על הגג, במחסן או בחצר, בגודל 30-40 מטר, המושכרות לזוגות צעירים ב-2500 ל-3000 ש"ח לחודש. הזוגות הצעירים שורדים שם מעט, וזאת בגלל קצב הגידול המהיר של המשפחה החרדית, שדירה כזו הופכת מהר מאוד לצפופה מדי בשבילה.

התופעה הזו היא רק הקצה של סקאלה של תופעות שמולידה מצוקת הדיור במגזר החרדי. גם מי שלא נאלץ לגדל ילד בחניון חווה על בשרו את עליית מחירי הדיור העצומה במגזר. בכל מקרה, היום באף אחד מהמגזרים לא קונים דירה שלמה לילדים. אפילו לא הליטאים. כדי לסבר את האוזן, לפי הנתונים של אתר "מדלן" בשנת 2006 עלתה דירת שלושה חדרים בירושלים 661 אלף שקל; היום מחירה הממוצע הוא 1.4 מיליון. בבני ברק בשנת עלתה דירה כזו 617 אלף שקל בשנת 2006, כיום מחירה הוא 1.3 מיליון. בשנת 2006 עלתה דירת שלושה חדרים במודיעין עילית 447 אלף שקל בממוצע, היום תעלה 1.2 מיליון שקל - כ-20% יותר מהממוצע בישראל, מה שמצביע על הביקוש הגדול לדירות במגזר. בביתר עלית עלו המחירים ב-87%; במודיעין עלית ב-95%; הרבה יותר מהממוצע הארצי. המשפחות החרדיות נאבקות כדי להצליח במשימה הכלכלית החשובה ביותר להורה חרדי בכל ימי חייו: להצליח לחתן את הילדים – ולקנות להם דירה.

 

רבים מהם עדיין מצליחים איכשהו. לפי נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, 69% מהחרדים גרים בדירה בבעלותם – פחות או יותר כמו באוכלוסיה הכללית. בשתי הכתבות הקודמות בסדרה "הכלכלה הסודית של החרדים" ראינו איך משפחות של עשר נפשות מצליחות להתקיים בחיי היום-יום מ-9,000 שקל בחודש. הכרנו גם את עולם הגמ"חים - ארגונים שמעניקים למשפחות חרדיות אשראי ללא ריבית לכל הוצאה בלתי צפויה. אבל עדיין לא ענינו על השאלה הכי גדולה, זו שגם הקוראים שלנו שאלו בתגובות שוב ושוב:

אם החרדים מרוויחים כל כך מעט, איך הם מצליחים לקנות דירות לילדים?

עבור רובנו, זה נראה כמו סוג של נס פך השמן. זוג חילוני, מסורתי או דתי חוסך שנים ארוכות ומרושש את ההורים שלו רק כדי להצליח לקחת משכנתא; באותו זמן, החרדים קונים במעמד החתונה דירה לילדים - ושנה אחר כך, עוד פעם, ואז עוד פעם. איך הם עושים את זה?

עד לא מזמן, כשאמרו שהחרדים קונים דירות לילדים, התכוונו פשוטו כמשמעו: הם היו קונים דירות לילדים. דירה שלמה, בלי משכנתא. היום, בגלל עליית מחירי הדיור, זה כבר בלתי אפשרי, אבל עד לא מזמן זה היה מקובל - לפחות בחלק מהזרמים החרדיים.

לנו החרדים נראים כמו מגזר אחד, אבל מקובל לחלק אותו לפחות לשלושה זרמים עיקריים: חסידים, ליטאים וספרדים. הספרדים הם 25%, ואצלם לא מקובל לתת דירה שלמה לילדים. הם מצליחים לתת לילדים כמה עשרות אלפי שקלים כדי לקחת משכנתא. "מכר בן עדות המזרח סיפר לי כי הוא חיתן עד כה שלושה ילדים ולכל אחד מהם הוא נתן 40 אלף שקל לדירה, כי זה מה שהיה לו", אומר יעקב רייניץ, מומחה נדל"ן במגזר החרדי וכתב נדל"ן בעיתון 'המודיע'. "לדבריו, ילדיו קנו דירות בפריפריה הרחוקה, יצאו לעבוד ולקחו משכנתא – והיום הם מסודרים. זה התאפשר להם כי בציבור הספרדי יש הרבה קהילות בפריפריה, בניגוד לחסידים והליטאים שתחומים יותר בריכוזים החרדיים הגדולים".

החסידים הם הקבוצה הגדולה ביותר, המהווה 36% מהמגזר החרדי (הנתונים על פי סקר של מכון "סקר כהלכה" אשר התפרסם באתר 'בחדרי חרדים' בתאריך 20.5.2015 וכלל אלף נסקרים). בדומה לספרדים, גם החסידים לא קונים לילדים דירות, אלא עוזרים: "הממוצע זה 100 אלף שקל, ויש כאלה שנותנים אפילו חמישים אלף שקל, וזה יפה", אומר רייניץ. "מי שנותן 150 או 200 אלף שקל זה כבר ממש ליגה, ומי שנותן כך הם בדרך כלל ה'בעלי בתים' (כינוי חרדי לאנשים שעובדים לפרנסתם ומשתכרים שכר גבוה) שיש להם אמצעים".

יעקב רייניץ. צילום: בחדרי חרדים

הזרם שמשקיע סכומים עצומים של כסף בקניית דירות לילדים הוא הליטאים, המהווים כ-35% מהחרדים. המגזר הליטאי הוא מגזר לומד, והשידוך הטוב ביותר בו לבת הוא "עילוי", שלומד בישיבה. עד לפני כמה שנים, הורים שחיפשו חתן כזה עבור הבת שלהם היו מעניקים לזוג כנדוניה דירה, כדי שהבעל יוכל להמשיך ללמוד בכולל ולא יצטרך לצאת לפרנס. הורים כאלה, אומר רייניץ, יכולים לשלם חצי מיליון או 600 אלף שקל לבחור טוב. במקרים מסוימים הסכום מזנק גם ל–800 אלף שקל. "לפני מספר שנים הייתה יוזמה אצל הליטאים להחתים משפחות שמתחייבות לא לתת יותר מאה חמישים אלף שקל אבל היוזמה נכשלה, למרות הגיבוי הרבני שניתן ליוזמה החשובה הזו".

"בשנים האחרונות גם הסכומים הגדולים שהיו נותנים פעם הפכו לחסרי משמעות", אומר קרליץ. "כמעט ואין מה לעשות עם 400 אלף שקל בבני ברק וירושלים. גם במודיעין עילית, ביתר או אלעד, שבהן היה אפשר לקנות פעם בסכום כזה דירה שלמה ללא משכנתא, אין מה לחפש היום עם פחות ממיליון". כך שבשנים האחרונות הנורמה הצטמצמה מדירה שלמה למימון רוב הדירה – כאשר הזוג לוקח על עצמו משכנתא.

אבל גם אם מסתכלים על הסכומים האלה כל סכום ראשוני למשכנתא בלבד, עדיין לא ברור איך משפחה שמתפרנסת מ-13 אלף שקל בממוצע, או אפילו מ-9,000 שקל במשפחות שבהן האב לומד, יכולה לתת אותו לשבעה ילדים - הממוצע במשפחה חרדית. הנה שש תשובות לשאלה.

מרדכי קרליץ. צילום: בחדרי חרדים

 

1. "בני ברק היא חלום רחוק": קונים דירות קטנות בפריפריה

ירושלים ובני ברק הן המקבילות החרדיות לתל אביב בשוק הנדל"ן החרדי. כל הזוגות הצעירים היו רוצים לגור מהן, קרוב למשפחה, במרכז החיים החרדיים, אבל שתיהן כבר מזמן לעשירים בלבד. עם השנים מתנת החתונה מההורים לזוגות חרדים צעירים, אפילו הליטאים, איבדה מערכה. בהתחלה הם נאלצו להתפשר על דירות קטנות יותר במרכז, וכשהמחירים המשיכו לעלות - עברו לפריפריה החרדית. פריפריה היא כמובן מושג יחסי: לפני עשור התפשרו בצער על מודיעין עילית, בית שמש, אלעד וביתר עילית. היום, גם הערים האלה הן כבר אופציה ראשונה ונחשקת מאוד אצל זוגות רבים, וזהו אתגר של ממש לרכוש בהן דירה. הערים הבאות בתור הן בפריפריה הרחוקה. קריות חסידיות מוקמות בטבריה, בערד ובחצור הגלילית, וריכוזים חרדיים נוספים הולכים ומתבססים היום בנצרת עילית, בעפולה, בשכונות מסוימות בחיפה ואפילו בבאר שבע.

"מה שהיה בעבר נחלתם של בחורים ובחורות פחות מוצלחים בלשון המעטה, הוא היום סטנדרט", אומר יקי רייסנר, יזם חרדי בכיר ומנ"ל חברת רייסדור. "לקנות לבחור דירה בעפולה, טבריה, צפת או קריית גת זה סטנדרט. בעבר להגיד שקנו דירה בעפולה זה היה חריג, היום לומר שקנו לזוג דירה בבני ברק זה חריג".

"צריך לזכור, לפני עשר – חמש עשרה שנים גם הייתה מצוקה של כסף, אבל כמה כבר עלתה דירה?", אומר יעקב רייניץ. "בערים כמו אלעד, מודיעין עילית, אשדוד וביתר היה אפשר להשיג בתשעים אלף דולר. זה סכום שהרבה יותר קל לגייס אותו מאשר מיליון ושלוש מאות אלף שקל. כל דור בני ה–30 פלוס יש להם דירות כי המחיר היה סביל, כל צד היה נותן שליש וכך היו קונים".

צורת התכנון והבנייה החרדית גם היא מורידה קצת את המחיר: היא שמה פחות דגש על פאר ושטח, סלון לא צריך להיות ענק וחניה פרטית היא לוקסוס מיותר. הדגש הוא על חדרי שינה גדולים עבור הילדים. הדירות קטנות יותר – 66% מהאוכלוסיה החרדית מתגוררת בדירות שניים עד ארבעה חדרים, והמוצר המבוקש ביותר הוא דירות שלושה חדרים – וזכרו שאנחנו מדברים על מגזר עם שבעה ילדים למשפחה בממוצע.

הקריה החסידית בטבריה. צילום: משה גולדשטיין

 

דוגמה מצוינת לנכונות של החרדים להגר לפריפריה אפשר לראות בחסידות צאנז. החסידות השיקה לאחרונה פרויקט דיור בטבריה, והיא דואגת למימון והלוואות נוחות עבור הזוגות הצעירים. חיים ברוך הלברשטאם (28), מנהל השיווק בפרויקטים של החסידות, מסביר את הרעיון: "מדובר במחיר של 700 אלף שקל לדירת 60 מטר, או בטבריה, שם יש פרויקט של 500 דירות במחיר של עד 700 אלף שקל. היעד הבא שלנו הוא צפת".

מאיפה יש לזוג 700 אלף שקל?
"יש בחסידות גמ"ח 'שפע חיים ורחמים' בניהולו של הרב אריה רייך, הקיים כבר 22 שנה ומחזיק הון עצמי של עשרות מיליוני שקלים מתרומות שנאספו לאורך השנים. להם יש תכנית בשם 'בני ביתך', שמעניקה לזוג 300 אלף שקל ב-300 תשלומים, בהחזר של 1000 שקל לחודש ללא ריבית. הגמ"ח מארגן לזוג גם משכנתא בהסדר מיוחד עם בנק הפועלים של עוד 350,000 אלף שקל בהחזרים של 1,500 שקל לחודש, וההורים מכל צד נותנים 25 אלף שקל. בסך הכול מגיעים ל-700 אלף שקל עבור דירת שלושה חדרים, בהחזר חודשי של 2,500 שקל שמוטל על הזוג, ולא על ההורים".

כיצד מתאקלמים החסידים בטבריה המנותקת מהמרכז? ועדת דיור בקהילה אחראית על כך ובונה מוסדות. עבור האברכים יש כולל; מפעל בבעלות אחד מאנשי הקהילה מעסיק 500 עובדות, רובן חרדיות, שמפרנס את רוב המשפחות.


2. הם לוקחים משכנתאות גדולות והלוואות מגמ"חים.

החלק השני של התשובה הוא הגמ"חים: אותו מערך עצום ונסתר של הלוואות ללא ריבית אותו תיארנו בהרחבה בשבוע שעבר.

"אתה יודע איך מרכיבים אטום?", אומר איש התקשורת ישראל גליס. "תשובה דומה לזה יש לי לשאלה איך מחתנים ילדים. אף אחד לא יכול לתת לך מתכון, בכל בית זה אחרת. אני חיתנתי שמונה ילדים, תשאל אותי מאיפה - אין לזה הסבר. פעם אחת נפלה לי ירושה של מגרש, ופעם אחת ירושה של בית, ופעם אחת לקחתי הלוואה ואני משלם גם משכנתא עד גיל 97. אם אחיה עד גיל מאה יהיו לי שלוש שנים בלי משכנתא על הראש. כל הציבור החרדי כך. נכנסים להלוואות, יש להם אמונה גדולה והחוסן החברתי חזק. אמר לי פעם מנהל בנק באזור חרדי שהוא לא יודע אם הוא מנהל בנק או גמ"ח. זו האווירה בבנק, אנשים משלמים וממשיכים לחייך. זה החיים".



הנתונים מחזקים את הדברים של גליס. פעם, לפני העלייה במחירי הדיור, הלוואה מגמ"ח הספיקה כדי לקנות דירה, והחרדים לקחו פחות משכנתאות מאשר הציבור הכללי; היום המצב שונה לגמרי. לפני נתוני מרכז טאוב, המתבססים על נתוני הלמ"ס - 41 אחוז מהחרדים שרכשו דירות לקחו משכנתא בשנת 2012, זאת לעומת 34 אחוז שלקחו ב-2003.

הגמ"חים כבר לא מחליפים את המשכנתא, הם נוספים עליה, והרבה מהמשפחות משלמות כל חודש גם משכנתא וגם החזר הוצאות לגמ"ח. לפי סקר שנערך על ידי "סקר כהלכה" עבור "המודיע", 40 אחוז מהכסף לרכישת דירה מגיע מחסכונות ההורים, 21 אחוז מהגמ"חים, ו-18 אחוז ממשכנתא.

גם סכום המשכנתא כמעט הוכפל: אם בשנת 2003 החזר המשכנתא הממוצע אצל חרדים עמד על 1,197 שקל לחודש, בשנת 2012 הסכום גדל ל-2,062, כמעט אלף שקל יותר כל חודש. "אם לפני כעשור הורים שקנו דירה לילדים בביתר או במודיעין עילית הסתפקו במשכנתא של 200 אלף שקל, היום זה כבר עומד על 700 אלף", אומר מתתיהו וגשל, יועץ משכנתאות במגזר. המשכנתא המקובלת ביותר במגזר, לדבריו, היא בפריסה ארוכת טווח, ל-25 ואף ל-30 שנה.

ההכנסה הקטנה של החרדים מגבילה את גובה המשכנתא שהם יכולים לקחת. את ההפרש משלימים הגמ"חים. הרבה הורים נותנים לילדים שלהם את הסכום הראשוני לדירה דרך הלוואה מגמ"ח, ובמקרים אחרים, כמו מקרה טבריה, הילדים משלמים גם לגמ"ח וגם לבנק. כך דירות רבות נמכרות, בעצם, עם 100% מימון - הסכום הראשוני מהלוואה מגמ"ח, והשאר ממשכנתא.

 

3. הם מתחתנים יותר מאוחר.

מה שמוביל אותנו לתשובה השלישית: כשאין כסף לדירה שלמה וגמ"ח לא יכול לכסות את ההפרש צריך לקחת משכנתא; כדי לקחת משכנתא, צריך להראות לבנק שיש לך משכורת. מה שאומר שיותר חרדים מתחתנים רק כשהאישה כבר יכולה לפרנס. "אם פעם הבנות היו מתחתנות בגיל 18, היום לפחות חצי מהן מתחתנות רק אחרי גיל 20", אומר רייסנר. "דוחים את גיל הנישואין כדי שהבחורה תספיק לגמור ללמוד מקצוע, כך שברגע שהיא מתחתנת תוכל לשלם את המשכנתא".



4. הם קונים דירה ראשונה להשקעה ושוכרים במקום אחר - כמו החילונים

מה עושה זוג שיכול לקנות רק בפריפריה, ולא רוצה בשום אופן לעזוב את המרכז? אותו דבר שעושים היום הרבה זוגות צעירים לא חרדים: קונה בפריפריה, משכיר את הדירה שלו, משלם את המשכנתא עם השכירות שהוא מקבל, ושוכר דירה במקום שהוא כן רוצה לגור בו. "כל צד שם מאה אלף שקל, מחפשים דירה בפריפריה, והזוג לוקח על עצמו משכנתא של 300-400 אלף שקל", אומר רייניץ. "מחכים כמה שנים שמחיר הדירה יעלה ואז מוכרים אותה, מגדילים את ההון העצמי ואפשר להתחיל לחשוב על דירה. זה החלום של כל זוג צעיר חרדי: למנף את הדירה הראשונית שקנה בפריפריה ולקנות כעבור מספר שנים דירה באחד הריכוזיים החרדיים".



5. הם עושים אקזיט מהדירה שלהם במרכז, עוברים לפריפריה, ונותנים לילדים את ההפרש.

במגזר החרדי לחתן את הילדים ולקנות להם דירות זו מטרת חיים עבור ההורים, ובשביל להצליח במשימה הזו הם מוכנים לעשות הרבה מאוד. רייסנר מספר על טריק נפוץ במגזר להשיג את הסכום הדרוש: "אנחנו רואים אנשים שקנו לפני 25 שנה דירת חמישה חדרים בבני ברק מוכרים אותה ב-2.5 מיליון שקל, ועוברים לדירת ארבעה חדרים במודיעין עילית שעולה 1.3 מיליון. והנה, נשארו 1.2 מיליון כדי לחתן את הילדים".

יעקב רייסנר. צילום: ישראל ברדוגו, "בחדרי חרדים"



6. הם חיים בצמצום קיצוני כדי לחסוך.

"איך אבא שלומד בכולל עם מלגה של 1000 שקל מחתן ילדים וקונה דירות? זו שאלת השאלות כבר 40 שנה", אומר רייסנר. "מתי ראית בקולנוע אברך כולל? ומתי בקפה קפה?"

לכך יש להוסיף את החיסכון במחירי הנישואין עצמם. בעוד זוג חילוני מוציא עשרות ומאות אלפי שקלים על החתונה עצמה, הסעודה, הבגדים, ירח הדבש והתכשיטים, במגזר החרדי חותכים את ההוצאות הללו למינימום ההכרחי, ואת רובם המוחלט של המשאבים משקיעים בדירה.

"במגזר החרדי יש ערבות הדדית בתוך המשפחה ובקהילה", אומר יצחק פינדרוס, חבר הנהלת המכון החרדי למחקר מדיניות וממלא מקום ראש העיר ירושלים. "אם יש אם למשל יש אח שמרוויח הרבה ויש לו אח אברך שמחתן, אפשר למצוא כאלו שייקחו הלוואה של 36 אלף שקל ב-36 תשלומים מהבנק בשביל האח האברך, אנשים עוזרים אחד לשני. בנוסף, לכל אחד יש איזו הכנסה לא צפויה במהלך החיים, אם זה ירושה מההורים או איזו קרן השתלמות. במגזר הכללי האדם יקנה לעצמו רכב או יטוס לחו"ל. החרדים שמים את זה שמים בצד כדי לקנות דירה לילדים".

"זה סוג של אנשים שמכוונים את החיים שלהם קצת אחרת", אומר רייסנר. "משפחה חרדית ממוצעת יש לה שישה ילדים, ובממוצע שלוש בנות. אברך ייתן 400 אלף שקל לבת ו-100 אלף לבן, ממוצע של 250 אלף לילד, זה אומר מיליון וחצי שקל כל חייו. זה המון כסף, אבל עדיין מיליון וחצי שקל כל החיים. כשבן אדם מגיל 20 עד גיל 70 יש לו רק מטרה אחת מאוד ממוקדת, זה עוד אפשרי". ואכן, בכתבה הראשונה בסדרה פירקנו לגורמים את אורח החיים החסכוני באופן רדיקלי של החרדים, וראינו איך הם מצליחים לחיות ממעט מאוד כסף.

יעקב אשר. אין איפה לבנות. צילום: פלאש 90

 

עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לטוות את הנוסחה: המרואיינים שלנו חזרו שוב ושוב על דוגמאות לדירות שלושה חדרים בפריפריה שעולות 700 אלף שקל, כסכום שרוב הזוגות הצעירים עוד מסוגלים לעמוד בו. נניח שזוג מקבל מההורים 250 אלף שקל - נשארו לו 450 אלף שקל לקחת משכנתא. זה יוצא משהו כמו 2,000 שקל לחודש במשך 35 שנה. הסכום הזה נכנס לתקציב החודשי של זוג חרדי, כמו שראינו בפרק הראשון.

עכשיו בואו נלך להורים של אחד מבני הזוג הזה: הם נתנו 125 אלף שקל לכל אחד משבעת הילדים שלהם. זה יוצא קרוב ל-900 אלף שקל לאורך כל החיים.

ועכשיו בואו נחשוב על 900 אלף שקל, או מיליון שקל, שמשולמים בתשלומים קטנים לאורך חיים שלמים - זה נשמע מוכר לאוזן לא חרדית. זה, בעצם, כמו לקחת משכנתא. חרדים מבוגרים שעכשיו מחתנים את הילדים שלהם יכולים ככל הנראה לעמוד בחוב הזה, בעזרת חסכונות, גמ"חים והלוואות - כי הם לא משלמים משכנתא. כשהם היו צעירים, הם קיבלו מההורים שלהם דירות.

הילדים שלהם זה כבר סיפור אחר. הם כבר משלמים 2,000 שקל כל חודש על דיור, וכמו שראינו בכתבה הראשונה בסדרה - תקציב חודשי בסיסי של משפחה חרדית שמשלמת משכנתא לא מאפשר לה לחסוך כסף. כמה זמן הסידור הזה יחזיק?



לאן כל זה הולך?

כיום, דור הצעירים החרדי שטרם התחיל לחתן את ילדיו כבר מבין מראש שלא יוכל להשיא אותם ולתת להם דירות. ההורים עצמם נאבקים במקרים רבים על תשלום המשכנתא שלקחו על עצמם כשנישאו, או כשבחרו להרחיב או לשפץ את דירתם. חלקם מעדיפים גם לחיות קצת פחות בצמצום בניגוד להוריהם, אחרים ינסו לחסוך מעט – מתוך תקווה לתת לילדים לפחות נתח כלשהו מדירה עתידית.

"זה מתחיל להגיע למצב שלא מתמודדים", אומר קרליץ. "אני יודע שיש הרבה שמרימים ידיים. היום הרבה יותר מקובל שבני הזוג לוקחים משכנתא, ועכשיו השאלה איך אברך יחזיר את המשכנתא? על הנייר זה היה אמור להתפוצץ ממזמן".

"הדירות הכי נמכרות היום בעיר הם של 100 מטר, שאפשר לחלק ליחידת דיור נפרדת, לגור ב-70 מטר ו-30 מטר להשכיר", אומר רייניץ. "כך אני קונה במחיר גבוה אבל משכיר את היחידה ב-2500 שקל וזה מכסה את ההשקעה. בירושלים לעומת זאת כן יהיו קונים במחיר גבוה, כי יש את העולים מחו"ל שמוכנים לשלם יקר".

כך נולדים המחסנים, החניונים ויחידות הדיור מתחילת הכתבה. "זו תופעה איומה", אומר מרדכי קרליץ, איש עסקים וחבר ועדת ההיגוי של משרד השיכון, שכיהן כראש העיר בני ברק. "זה חומר נפץ שיתפוצץ. מחסן כזה אפשר להשכיר ב-3,000 שקל, אבל ברגע שיש ילדים זה כמעט לא מציאותי להסתדר, אין אפילו מקום לפתוח את המזוודה".

עליית המחירים אצל החרדים לא צפויה להיעצר. האוכלוסיה החרדית זקוקה ל-6,000 דירות חדשות מדי שנה, אבל הבנייה החרדית לא עומדת בקצב. "לא היה מספיק תכנון מקדים", אומר ח"כ יעקב אשר, יו"ר שדולת הדיור החרדי בכנסת. "ומה שכן כבר היה תוכנן במודיעין עילית ובביתר, אבל הן מעבר לקו הירוק, אז אי אפשר להתרחב מבחינה מדינית".

ח"כ אשר מוסיף ומסביר את המצב הבעייתי: "מלבד בית שמש שגם היא לא בלתי נגמרת אין שום פתרון למגזר. גם בתוכניות הנוכחיות אין משהו ממשי עבור המגזר החרדי, אנחנו דורשים 20 אלף דירות ל-3 השנים הקרובות". כהמשך לכך, צפויים הח"כים החרדים להיפגש בשבוע הקרוב עם שר האוצר משה כחלון ולדרוש התאמה ייחודית של פרויקטים למגזר.

הכלכלה הסודית של החרדים: סדרת כתבות מאת עקיבא ווייס

פרק ראשון – הכלכלה הסודית, פרק שני – הגמ"חים


בכתבה הבאה: איך עושים חתונות במגזר החרדי?

תגיות:
חרדים