זכריה בורה
רומן שומונוב

"אני בתוך המים וצריך לנסות להציל את עצמי"

שיעור האבטלה בישראל הוא 4.5%, הנמוך ביותר מאז 1983. 179 אלף ישראלים מחפשים עבודה. זכריה בורה, בן 49 מתל אביב הוא אחד מהם
ליאל קייזר
15 בדצמבר 2016
19:49

זכריה בורה, בן 49 מתל אביב.

מה אתה עושה כאן?

"עבדתי 28 שנה בחברת החשמל כחשמלאי. הוציאו אותי לפרישה מוקדמת ומאז אני מובטל".

באיזה תנאים פרשת?

"קיבלתי 200 אלף שקל דמי פרישה. הכסף הזה הלך לכל החובות שהיו לי, היו לי המון חובות שצברתי במשך השנים. צברתי את החובות מתשלומי מזונות מאוד גבוהים, מפיגורים כשלא יכולתי לשלם. מי שעובד בחברת החשמל לא מרוויח 20 או 30 אלף שקל כמו שמספרים. הרווחתי כ-8,000 שקל בחודש".

איזו עבודה אתה מחפש עכשיו?

"תעסוקה בכל דבר, לא משנה לי במה, העיקר להעסיק את עצמי, העיקר לעבוד. אני כרגע גרוש, משלם מזונות. יש לי שמונה ילדים, וכשאני בא אליהם קשה לי לא לבוא אליהם עם משהו. זה מאוד עצוב, זה מפריע לי מאוד, אני כל הזמן מחפש למצוא עבודה בכל דבר שהוא, משהו שיעזור לי לעזור לילדים שלי ואני לא מצליח".

מה הציעו לך?

"מציעים לי בלשכת התעסוקה קורסים או כל מיני התמחויות, אבל חשוב לי לעבוד כדי להביא כסף לילדים שלי יותר מלהתמחות. אני גרוש ומשלם מזונות ומשלם מזונות מאוד גבוהים. בתי המשפט לא מתחשבים, הם אומרים 'הבאת ילדים, תשלם עליהם'. אני רוצה לשלם. אני מאוד רוצה לשלם. אני מסתייע כרגע באמא שלי. אבי נפטר לפני מספר שנים ואמא שלי משתדלת לעזור לי. בגיל 49 וחצי אני צריך לבקש מאמא שלי כסף כדי שתעזור לי לשלם את המזונות. כרגע להשתלב באיזשהו קורס או הדרכה של משהו, זה בזבוז זמן. אני רוצה לעשות כסף כדי לשלם את החובות שלי. אם לא תהיה ברירה, כמובן שאני אלך לאיזושהי הכשרה כדי שאני אוכל להמשיך הלאה ולעבוד. אני מנסה לבוא ללשכה כל שבוע ושבוע ומתמיד כדי שימצאו לי עבודה, והם לא מצליחים לצערי".

הילדים יודעים שאתה לא עובד?

"כן. הגדולים כמובן שמבינים, אבל זה לא העניין של הילדים כמו העניין של האמהות. הן תובעות אותי דרך ביטוח לאומי וזה מגיע להוצאה לפועל. קיבלתי כמה פעמים התראות מההוצאה לפועל. הילדים לא יכולים להבין דבר כזה, מה אבא עובר, כי הם בסך הכל ילדים. הם רוצים את האהבה של האבא, את הנתינה של האבא ואת המתנות של האבא. והאבא בסך הכל צריך עבודה כדי שהוא יוכל לתת להם את כל זה. אני מקווה שבעזרת ה' אני אצליח למצוא עבודה, שאני אוכל למצוא משהו שגם יתאים לי וגם אוכל להתפרנס בכבוד".


אתה חושב שהילדים מרגישים עלייך שאתה עובר תקופה קשה?

"הם מרגישים שאני בתקופה קשה מאוד. מרגישים את זה במצבי רוח שלי. פעם הייתי בא אליהם עם הרבה יותר מתנות, עם הרבה יותר נתינה, היום זה פחות. יש לי רכב, לפעמים אין לי דלק לאוטו אז אני נוסע אליהם באוטובוס. כשהם מבקשים ממני לפעמים משהו, פיצה או משהו כזה, ויש לי את הכסף האחרון כדי להגיע אתו הביתה בחזרה באוטובוס, אז אני משקר להם. אני אומר להם 'שכחתי את הארנק בבית'".


מה עבודת החלומות שלך?

"אני מוכן לעבוד בכל עבודה, זה לא מעניין אותי באיזו עבודה".


איך אתה מרגיש עם המילה "מובטל"?

"האמת היא שלא חלמתי שאני אהיה מובטל, לא חשבתי על זה. ישר מהצבא נכנסתי לחברת החשמל, זה היה הבית שלי, זו הייתה המשפחה שלי, לא ידעתי משהו אחר. לא הרגשתי מה זה להיות בלי עבודה, תמיד הייתה לי את המשכורת שלי. רק עכשיו כשזרקו אותי למים והייתי חייב לדעת לשחות ולהציל את עצמי, אני מתחיל להרגיש מה זה. זה קשה. אני בתוך המים ואני צריך לדעת לשחות לבד ולנסות להציל את עצמי. אני מקווה מאוד שאני אמצא עבודה, ארים את עצמי ואמשיך הלאה, למען הילדים שלי ולמען חיים טובים יותר".