אפקט קצב: מתלוננות מעדיפות להתרחק מהמשטרה

האסיר משה קצב הבטיח לוועדת השחרורים שהשתנה, אבל קשה לדעת אם אכן התכוון לדבריו. שינוי אחר דווקא ברור הרבה יותר: בחמש השנים שחלפו מאז נאסר הנשיא לשעבר, גוברת המגמה של נשים שזונחות את התלונה למשטרה - ומעדיפות את פורום תקנה, פייסבוק או העיתונות
שני ברזילי
20 בדצמבר 2016
19:48

"האסיר מבין היום את משמעות מעשיו ואת חלקו בהם; הוא מבין את תחושת הפגיעה של הנשים ומצר על הצער שגרם להן". כך נימקה ועדת השחרורים את ההחלטה לקבל את בקשת קיצור עונשו של משה קצב. הוועדה קבעה כי אין ספק שמי שהיה נשיא המדינה והורשע בשורה של עבירות מין עבר שינוי, לאחר שאמר בפני חבריה דברים שונים מאלה שאמר בשני הדיונים הקודמים שנערכו בעניינו.

בימים הקרובים בוודאי ייעשה ניסיון להבין את השינוי שעבר קצב. ההחלטה שופכת עליו מעט אור: במסגרת תוכנית השיקום שלו, שייחודית לו כ"מכחיש עבירה", עסק קצב בבחינה של נסיבות התנהגותו, "מתוך חשיבה שאם יבין מה הביא אותו לבצע את העבירה, הוא יבין את הפסול במעשיו", כך לפי ועדת השחרורים. "הטיפול שהחל בכלא אכן הביא לשינוי בעמדותיו" - נטען על ידי גורמי הטיפול - "והוא מעוניין להמשיך בו".

מהו אותו "שינוי" שהוביל להחלטה לשחרר את קצב, בניגוד לעמדת הפרקליטות? אסיר אינו חייב להביע חרטה מפורשת כתנאי לשחרור מוקדם, כפי שנימקה הוועדה, ולכן ליכולת שלה להצביע על הגבול ה"ראוי" יש השפעה על המשמעות הציבורית של ההחלטה. 

בהיעדר ראיונות של קצב - כחלק מתנאי השחרור, נאסר עליו לשוחח עם התקשורת, ועל כן הניסיון לשרטט את אותו השינוי מתבסס רק על פרשנויות ועל ראיונות עם מקורביו.

לכן, במקום לנסות להפנות את הזרקור לקצב, נפנה אותו אלינו ונשאל - האם בישראל התרחש שינוי בחמש השנים האחרונות? האם ניתן להצביע על מגמה ביחס הציבורי למקרי תקיפה מינית והטרדות מיניות?

משה קצבכיתוב: לא נוכל לדעת מה השינוי. משה קצב. צילום: מארק ניומן/ לע"מ

מאחורי כל פנייה וכל נתון קיים גם סיפורו של מי שהותקפה או הותקף מינית. מרבית המקרים כלל אינם דומים לאלה של נפגעות קצב - רבים מהם מתבצעים על ידי בן משפחה, ובמקרים רבים אחרים התקיפה איננה ניסיון אונס, אלא פגיעות מסוג אחר, כמו פרסום תמונות ומידע אינטימי.

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מפרסם מידי שנה נתונים העולים מתוך הפניות בהם הוא מטפל. אם האיגוד ומוקד הסיוע שלו, שמספרו 1202 לנשים ו-1203 לגברים, לא מוכר לכם, תופתעו לגלות שהם מקבלים יותר פניות חדשות בכל שנה מאשר פניות שמגיעות למשטרה. אחד הנתונים שמצא האיגוד הוא שבעוד יותר ויותר דיווחים מגיעים למרכזי הסיוע, פוחת שיעור התלונות מתוכם שמוגשות למשטרה.

עם זאת, מנכ"לית האיגוד, אורית סוציליאנו, מדגישה כי 60 אחוזים מהמקרים שהאיגוד נתקל בהם הם של תקיפות שאירעו בילדות. על המקרים האלה חלה התיישנות, או שהם על סף ההתיישנות, ולכן יש חוסר נכונות של המתלוננים לפנות למשטרה.

לכן, מבקשת סוציליאנו להחזיר את העיסוק מרמת התופעה למקרים הנקודתיים. בראייתה, מהפרשות הבולטות ניתן להצביע על מגמה של מעבר מ"דה לגיטימציה" של המתלוננות להפנמה והכלה שלהן. "השנה האחרונה הייתה משמעותית. הסיפורים שעולים דרך הרשתות החברתיות מאפשרים לנשים להתאגד, כמו במקרה של אלון קסטיאל".

סוציליאנו מפנה את הזרקור גם למספר התלונות המטופלות במגזר הציבורי: שירות המדינה הוא המעסיק הגדול במשק, עם כ-140 אלף עובדים. מספר התלונות שטופלו בנציבות שירות המדינה ב-2015 עמד על 132 - מספר נמוך, שלדברי סוציליאנו מעיד על חוסר אמון באופן הטיפול בתלונות במקום העבודה. "אפשר לקחת את הנציבות, הארגון הגדול ביותר במדינה, כמשל לטיפול בתלונות במקום העבודה. לרוב המתלוננות מעוניינות בטיפול מסוג זה, כי הוא פועל לכך שההטרדה תיפסק מבלי שהן ייאלצו להיחשף. אבל הוא לא נותן את המענה הדרוש, ולא מצליח לעמוד בפני הסיכון העצום לדה לגיטימציה כלפי המתלוננת". רק בחודש שעבר , בעקבות עתירה לבג"ץ, הורה פרקליט המדינה שי ניצן לאפשר למתלוננות במסגרת הנציבות לערער על החלטה שניתנה.

כוחה של קבוצה

"הלוואי שהיה פורום תקנה חילוני", אומרת סוציליאנו. היא מביעה אמון במסגרות המהוות חלופה לפנייה למשטרה, המוכרת בהן היא פורום תקנה, המטפל בתלונות על הטרדה מינית מצד בעלי סמכות בציבור הדתי-לאומי. הפורום, שהוקם ב-2003, נטל לעצמו את החירות להחליט על צעדים שיגבילו את אותם בעלי סמכות לחזור על מעשיהם בעתיד.

עד שיקום אותו פורום תקנה חילוני, ישנו כלי שאינו מגזרי להתמודדות עם הטרדות מיניות. ב-2013 נוסד דף הפייסבוק "אחת מתוך אחת", ששמו רומז לנתון שקובע שכל אישה תוטרד מינית במהלך חייה, בצעירותה או בבגרותה. מטרת המיזם ההתנדבותי היא לעודד נשים לספר על ההטרדות המיניות והתקיפות המיניות שחוו במהלך חייהן, כדי להמחיש את היקף התופעה ו"להראות שאנחנו לא לבד".

במסגרת המיזם נוסד מאגר הצלבת שמות אנסים ופוגעים מינית, שאליו מוזנים שמותיהם של גברים שנטען נגדם כי ביצעו תקיפה מינית. אם שמו של תוקף עולה יותר מפעם אחת, מנהלות המיזם פונות בנפרד למתלוננות ומיידעות אותן על קיומן של נפגעות נוספות - ללא שמן, כדי להימנע ממקרים של תיאום עדויות. הן מבטיחות שהמידע בו לא יגיע לאף רשות או גורם חיצוני ומתחייבות לאבטח אותו. כדי להימנע ממקרים של תיאום עדויות, במקרה שהנפגעות בוחרות להתלונן במשטרה. "בקבוצת עדויות, כל עדות מחזקת את שאר העדויות", אומרת יושבת ראש "אחת מתוך אחת", עו"ד גל שרגיל.

שלטים בהפגנה נגד קיצור השליש למשה קצבשלטים בהפגנה נגד שחרורו המוקדם של משה קצב. צילום: פלאש 90

האפשרות לפנייה מתוך קבוצה משנה את החשיבה לגבי אופן הטיפול הטרדות מיניות, שהן הקשות ביותר לטיפול מבחינה פלילית: במקרים רבים, כולל כאלה שלא היה בהם מגע פיזי, מובטח תהליך ארוך של בחינת "מילה מול מילה", מבלי שיש ראיות נוספות להתבסס עליהן בבית המשפט. ב-2015, 45% מהתיקים בגין הטרדות מיניות נסגרו בגין חוסר ראיות, ו-32% בגין "חוסר נסיבות מוצדקות להעמדה לדין".

העיתונאית שרון שפורר, שחשפה עבור האתר "המקום הכי חם בגיהינום" את העדויות על אלון קסטיאל אמרה בשיחה עם "כאן" עד כמה הייתה חשובה ההבנה הזאת עבורה: "הרבה לפני קסטיאל, פרסמתי ב-2013 בעיתון 'הארץ' את קיומן של עדויות נגד עמנואל רוזן, לאחר שתא העיתונאיות קרא למסור עדות על 'בכיר בתקשורת שמטריד מינית'. הגיעו אליי 20 עדויות תוך יומיים. זה היה מטורף. הייתי מעוניינת לחשוף את רוזן ולא את המתלוננות, שלא רצו להתגלות. בחרתי לעקוף את החובה שלהן להיחשף אחרי שראיתי שיש לי מסה קריטית של עדויות שהגעתי אליהן באופן עצמאי, שנמשכות על פני עשור אבל מעידות על דפוס התנהגות דומה. בדיעבד זו הייתה בחירה מכוננת עבורי".

למה מכוננת?
"החסם שעמד בפני הפרסום, בדומה לחסם בבדיקה של תלונות במשטרה, הוסר ברגע שהייתה לי מאסה של עדויות. לא הייתי צריכה אפילו להשתמש בשם בדוי - 'ד"ר א' התלוננה נגד הניצב'. הכוח של הקבוצה נתן לסיפור תוקף. בכל מה שקשור להטרדות מיניו,ת זה אף פעם לא רק בחורה אחת. במקרה של רוזן היו עשרות עדויות. יכולתי לשמור עליהן, ועדיין להעיד על כך שעדויות הצטברו". ב-2014 נסגר התיק נגד רוזן בשל חוסר ראיות, אך הוא לא שב מאז לתפקידיו בכלי תקשורת מרכזיים.

ובחזרה ל-2016. שפורר: "השם של קסטיאל עלה במאגר של 'אחת מתוך אחת' כבר חודשים לפני, אבל אף אחת לא התלוננה. שיתפתי פוסט של אחת הנפגעות שלו, שפרסמה אותו בשם בדוי, ואנשים התחילו להתעניין מולי אם אני יודעת משהו. אז עוד לא התעסקתי בסיפור ובחרתי שלא לבדוק את העדויות השונות. מה שעשה את השינוי הוא שנודע לי שקסטיאל הורחק ממועדנים בתל אביב בגלל תלונות על הטרדה מינית. ברגע שידעתי שבעלי מועדונים יודעים שצריך להרחיק אותו, שוב הייתה לי הזדמנות לעקוף את החסם, את הצורך להביא בחורה אחת שתסכים לדבר באופן גלוי".

לטענת שפורר, בחינת הטיפול בהטרדות מיניות דרך מספר התלונות במשטרה היא שגויה: "הטרדות מיניות לא שונות מעבירות אחרות כמו סחיטה באיומים, שהנפגע משקשק מפחד מהמחשבה ללכת למשטרה, בידיעה שזו המילה שלו מול התוקף".

אילוסטרציה. צילום: פלאש 90

גם שפורר חוזרת מרמת הקבוצה למקרה הפרטי שמתפרסם ומחולל שינוי. הפעם, זה המקרה שלה:"לא הגעתי לנושא מעיסוק בזהות מגדרית, לא הייתי קשורה לזה, אבל כמה חודשים אחרי פרשת רוזן פרסמתי טור שקוראים לו 'קומו צאו מהארון'. סיפרתי על מקרה שקרה לי בילדות, כשמורה בבית הספר נגע בי, וסיפרתי שהושפעתי מהעיתונאית אריאנה מלמד שסיפרה את סיפור האונס שעברה. רציתי גם אני להשפיע על אחרות. זה נשמע לי תמיד כמו קלישאה, אבל עד גיל 30 הלכתי עם התחושה שאני היחידה שדבר כזה קרה לה. כמה ימים לאחר פרסום הטור פנו אליי גל ושלומית, מנהלות 'אחת מתוך אחת', וסיפרו לי שבין היתר בעקבות הקריאה שלי וגילוי של הסיפורים במקום אחד, הן פותחות דף פייסבוק שירכז את כל העדויות שעלו, מה שהוביל להקמת המאגר. אחרי פרסום העדויות על קסטיאל, נוספו לו 150 שמות חדשים ב-48 שעות".