ליקה כהן

התמודדות | הנערה שכרתו לה את הישבן

לליקה כהן יש מחלה נדירה - דלקות שמשאירות צלקות בכל חלקי גופה, בעיקר במקומות אינטימיים. היא מקנאת בנשים עם ישבן מושלם, אבל כבר לא מתביישת בגוף שלה
מערכת כאן
01 ביולי 2019
16:16

בעודנו מסתובבים בחנות בגדי ים, מראה לנו ליקה כהן, בת 21 מכפר סבא, חלק  תחתון של בגד ים -  "‫אתה רואה, נגיד זה באופנה עכשיו, זה בחיים לא יכסה לי את הצלקת. ‫כנערה צעירה זה מבאס אותי שאני לא יכולה ללבוש שום דבר שהוא באמת יפה". אבל ליקה כבר לא מתביישת בגופה; היא בוחרת ללכת לים עם ביקיני שחושף את הצלקות שנותרו מכריתת הישבן שעברה. למרות זאת - אמנם עדיין קצת קשה לה והיא אכולת קנאה כשהיא רואה לעתים מישהי אחרת עם ישבן עגול ובגד ים שהיא לא יכולה ללבוש.

ליקה כהן נולדה עם מחלת עור כרונית בשם הידרדניטיס סופורטיבה, אשר פוגעת ברמת החיים של החולה ומלווה בכאבים כרוניים ופיזיים. המחלה מופיעה בצורת גושים נפוחים ומודלקים שמותרים אחריהם צלקות. על אף שהיא אינה מדבקת, היא עלולה לגרום לדיכאון ותרופה מוכחת אין בנמצא: "‫המחלה קיימת בספרי הרפואה מ-1817 בערך. אין לנו התוויה מביטוח לאומי, אין לנו התוויה לקנאביס, אין לנו התוויה לתרופות", מוסיפה ליקה.

"‫אם יש לי בן זוג, אני יכולה אשכרה להיכנס לסרט שהוא יבגוד בי עם מישהי‫ רק כי יש לה תחת כאילו יפה יותר, לא פצוע כמו שלי"

היא מראה לנו בגאווה את הקעקוע המתנוסס על ירכה, דמות מלאך מופשטת שעוטפת את סמל המחלה וכיתוב של המילה לוחמת, "הלוחמת שלי", לדבריה. תחילה היה לה מאוד קשה להתמודד עם המציאות החדשה שבה יש לה המון צלקות בישבן:"‫בהתחלה כל בגד ים, כל תחתון, ‫הכול היה צריך לכסות את הצלקת, אין מצב שיראו", היא מספרת, "‫להיכנס לבגדי ים זה סרט".

המקרה של ליקה היה כה חמור עד כדי כך שהייתה זקוקה לכריתה. כשהייתה בת 15 המחלה החלה להתפרץ גם באיזור הישבן – "פשוט הרסה אותו לגמרי", היא מנזכרת, "‫ממש כרתו לי אותו, כן, כרתו לי את הישבן". כשליקה נשאלת איך מתנהלת בחורה בעולם אחרי הליך באיזור כזה רגיש, היא עונה, "זה תסביך. תסביך רציני". "‫אם יש לי בן זוג, אני יכולה אשכרה להיכנס לסרט שהוא יבגוד בי עם מישהי‫ רק כי יש לה תחת כאילו יפה יותר, לא פצוע כמו שלי". היא מעידה שקשה לה לדבר על הדבר הזה כיוון שעברה תהליך קשה כדי לקבל את עצמה כפי שהיא, אחרי שהגוף שלה עבר שינויים רבים -"‫אני לא זוכרת את החיים שלי בלי פצעים".

לאורך הצילומים ליקה משוחחת איתנו בישיבה מזרחית, כיוון שהיא לא יכולה לשבת ולהפעיל לחץ על האזור הפגוע בגוף.  היא שואלת לפתע אם שמנו לב לצלקת שלה בבית השחי וכשענינו שלא, היא מוסיפה, "כי אנשים שואלים אותי אם דחפו לי לשם מגהץ, ‫וואי, בוהים בי מלא. ‫גם שואלים אותי, 'מה, נשרפת? נכווית? זו תאונת אופנוע?'". מפני שהמחלה מתפרצת באיזורים האינטימיים יותר, כמו המפשעות, מתחת לחזה, בבית השחי ובישבן, ההשלכות הנפשיות חמורות כמעט כמו ההשלכות הפיזיות על הגוף: "‫מרבית האנשים שחולים במחלה יחיו בארון של בושה, ‫הם ייכנסו לדיכאון והם יכסו את עצמם והם לא ילכו לרופא להיבדק".

עצם חשיפתה לעיני כל יכול להסביר אולי מהי מטרתה – "‫אני רוצה להעלות את המודעות למחלה. ‫אני רוצה לשתף את הסיפור שלי בשביל שאף אחד לא יעבור את מה שעברתי", אומרת ליקה בכנות. זה שהיא מצטלמת בבגד-ים, מסתובבת בציבור ולא חושבת על מי מסתכל לה על הצלקות, זהו ניצחון כביר שממלא אותה בתחושת סיפוק אחרי מאבק קשה וממושך.